נחום שדמי
נחום שדמי (קרמר) (20 ביוני 1898 – 20 בדצמבר 1985) היה חלוץ, מבכירי ארגון "ההגנה", אלוף-משנה בצה"ל, נשיא בית הדין הצבאי לערעורים, מזכיר מוסד הביקורת של מפלגת מפא"י.
 | |
| נחום שדמי, 1958 | |
| לידה |
20 ביוני 1898 קישינב, בסרביה |
|---|---|
| פטירה |
20 בדצמבר 1985 (בגיל 87) תל אביב-יפו, ישראל  |
| מדינה |
ישראל |
| צאצאים |
יששכר שדמי |
| השתייכות |
 ההגנה פלמ"ח צבא הגנה לישראל |
| דרגה |
 אלוף-משנה |
| תפקידים בשירות | |
| |
| תפקידים אזרחיים | |
| |
| הנצחה | |
| רחובות על שמו בתל אביב ובירושלים | |
  | |
תולדות חייו
עריכהשדמי נולד בשם נחום קרמר בעיר קישינב שבבסרביה, באימפריה הרוסית. למד בגימנסיה היהודית "רפופורט" באודסה, היה פעיל בתנועות ציוניות וממקימי ארגון "החלוץ" באודסה. ארגן את ההגנה העצמית של יהודי העיר ושירת בצבא הרוסי. ב-1921 עלה לארץ ישראל עם קבוצה מתנועת החלוץ, עסק בסלילת כבישים בצפון ובעבודה בחווה חקלאית של פיק"א בביתניה. התיישב במנחמיה, היה חבר בהנהלת התאחדות האיכרים בגליל התחתון וניהל את כופר היישוב בגליל. ב-1921.
שדמי גויס לארגון "ההגנה" על ידי רוזה כהן, היה חניך בקורס מפקדים בקיבוץ חולדה, בקורס בקיבוץ גבת ובכפר ויתקין, התקדם בשורות הארגון בתפקידי פיקוד שונים, בהם מפקד גוש הגליל התחתון, מפקד מחוז צפון בתקופת המרד הערבי הגדול ומפקד נפת כנרת.
ב-15 ביוני 1939 הותקפה מכונית נוטרים ליד לוביה והנוטר בנימין קירשון נהרג[1]. בתגובה ביצעה ב-20 ביוני 1939 חולית ההגנה בפיקוד שלמה שמיר שכללה את יגאל אלון, יוסי הראל ודוד שאלתיאל[2], פעולת תגמול בלוביה בה נרצחו מספר בני אדם שלא היו קשורים לכנופיות. הפעולה הייתה ככל הנראה יוזמה מקומית של שדמי שלא אושרה על ידי דרגים בכירים יותר בהגנה[3][4]. פעולה זו ספגה ביקורת קשה. מאמר מערכת בעיתון דבר גינה את הפעולה במילים קשות[5]:
"פשע חדש אירע בכפר לוביה, פשע מבעית, המעיד כי מבצעיו איבדו את שארית ההבחנה ונסתלק מהם זיק אחרון של הרגש האנושי. יריות אלו אשר רצחו ישישים ונשים ושפכו דם תינוק וזקן גוסס, מעידות כי הושלכנו לתוך מדרון אפל, המדרדר תהומה. ... וזכר מעשה לוביה, כזכר כל המעשים המתועבים אשר קדמו לו, ידון לדראון את מבצעיו המחריבים - יהיו אשר יהיו."
— דבר, 22 ביוני 1939
בהמשך אותה שנה הועמד שדמי לדין על ידי שלטונות המנדט הבריטי, יחד עם שבעה נאשמים נוספים, באשמה שרצח שלושה ערבים ליד מנחמיה, כנקמה על רציחתו של האיכר מיכאל עדין. במשפט שהתקיים בבית הדין הצבאי בחיפה יצא שדמי זכאי.
ב-1941 מונה למפקד מחוז ירושלים. בתקופתו הוקמו גדודי גדנ"ע ויחידות החי"ש הראשונות בעיר.
לאחר מלחמת העולם השנייה נשלח מטעם "ההגנה" לאירופה ופיקד על מאמצי הארגון שכללו הקמת פלוגות פלמ"ח ביבשת במסגרת גיוס חוץ לארץ (גח"ל), רכישת נשק וסיוע בהעפלה. כמו כן סייע לארגוני הנוקמים. שדמי ואנשיו, שעסקו בהדרכות צבאיות וטרום צבאיות של שורדי שואה צעירים במחנות הבריחה ובמחנות העקורים, תרמו לא רק להכנת השורדים לקראת גיוסם לכשיגיעו לארץ. אימוני ההגנה בגולה תרמו לשורדים, במסעם במסגרת תנועת הבריחה, תחושה של ערך עצמי, של ביטחון ושל השתיכות. הם נתנו לצעירים מטרה ברורה והגבירו את החיבור לארץ ולציונות.[6]
באוגוסט 1948 חזר לישראל ובנובמבר מונה לראש ענף הסגל בצה"ל, בדרגת סגן-אלוף, לאחר מלחמת העצמאות עמד בראש וועדה לבחינת המלצות למתן ציונים לשבח. שימש כסגן נשיא בית הדין הצבאי, נמנה עם שופטי נתן ילין-מור ומתתיהו שמואלביץ, מארגון הלח"י שנעצרו לאחר רצח ברנדוט. בתפקידו האחרון בצה"ל בשנים 1954–1958, כיהן כנשיא בית הדין הצבאי לערעורים בדרגת אלוף-משנה.
לאחר שחרורו מונה למזכיר המוסד לביקורת של מפא"י. בניגוד לקודמיו, הוא דגל בפרסום פעילות המוסד וחשיפת ממצאי הביקורת. בין השאר התעמת עם פורשי מפא"י לרפ"י (בהם דוד בן-גוריון, שמעון פרס, חנה למדן, גדעון בן-ישראל וס. יזהר) ואף הביא להעמדתם לדין בפני בית הדין העליון של מפא"י.
ב-1960 היה ממקימי עמותת "צוות" לגמלאי מערכת הביטחון, ועמד בראשה עד 1961.
נפטר ב-20 ביוני 1985, ונקבר בבית העלמין הדרום. זכרו הונצח ברחוב על שמו בשכונת תלפיות בירושלים ובשכונת כפר שלם בתל אביב
משפחה
עריכהנישא לשושנה, בנם היחיד הוא תא"ל (בדימוס) יששכר שדמי, מפקד בפלמ"ח ובצה"ל. גם נכדו של נחום, יפתח, שירת כקצין בצה"ל, כטייס קרב בחיל האוויר והשתחרר בדרגת אלוף-משנה.
אוטוביוגרפיה
עריכה- נחום שדמי, קו ישר במעגל החיים (עורך: יהודה קורן), תל אביב: משרד הביטחון – ההוצאה לאור, תשנ"ה 1995.
קישורים חיצוניים
עריכה
- דוד תדהר (עורך), "נחום שדמי", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ז (1956), עמ' 2901
- לוי יצחק הירושלמי, 3 דורות – 3 תשובות: משפחת שדמי: שני אלופי-משנה וטוראית, מעריב, 2 באפריל 1971, המשך
- יצחק בן-חורין, נפטר שדמי ממפקדי צה"ל הראשונים, מעריב, 23 בדצמבר 1985
הערות שוליים
עריכה- ^ בנימין קירשון, דבר, 1 ביוני 1939(הקישור אינו פעיל, 17.8.2024)
- ^ מאיר פעיל, מן ההגנה לצבא הגנה, עמ' 176
- ^ Yigal Allon, native son, page 96
- ^ גילי חסקין, פעולת הנקם בלוביה(הקישור אינו פעיל, 17.8.2024)
- ^ דבר היום, דבר, 22 ביוני 1939
- ^ חיים גורי, חותם הזיכרון, מוסד ביאליק, 2015