חטיפת נחשון וקסמן

נחשון וקסמן היה סמל בצה"ל שנחטף ב-9 באוקטובר 1994 והוחזק כבן ערובה במשך 6 ימים בידי ארגון החמאס בביר נבאלא שמצפון לירושלים. הוא נרצח על ידי המחבלים במהלך ניסיון של צה"ל לחלצו, ב-14 באוקטובר.

נחשון וקסמן

תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן. נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה	3 באפריל 1975 ירושלים, ישראל
נרצח	14 באוקטובר 1994 (בגיל 19) ביר נבאלה, הרשות הפלסטינית
מקום קבורה	בית הקברות הצבאי בהר הרצל
מדינה	ישראל
השתייכות	צה"ל
תקופת הפעילות	אוגוסט 1993 – 14 באוקטובר 1994 (כשנה)
דרגה	סמל
הנצחה
בית נחשון גן לזכרו ולזכר ניר פורז ביהוד

החטיפה ופעולת החילוץ שנכשלה

נחשון-מרדכי וקסמן נולד ב-3 באפריל 1975 בירושלים ליהודה וקסמן ואשתו אסתר. התגייס באוגוסט 1993 לחטיבת גולני ושובץ בפלנ"ט גולני, הוכשר כלוחם, והשתתף בלחימה ברצועת הביטחון בדרום לבנון.

מתוך קלטת הווידאו שצילם חמאס

תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.

ב-9 באוקטובר 1994 המתין וקסמן בצומת הטייסים ליד יהוד לטרמפ שייקח אותו לבית של ידידה שלו ברמלה. הוא עלה למכונית ובה ארבעה מחבלים מארגון חמאס, אשר התחפשו ליהודים דתיים. המחבלים לקחו את וקסמן לביר נבאלא שמצפון לירושלים כבן ערובה. למחרת יום חטיפתו העבירו החוטפים לרצועת עזה קלטת וידאו שבה צולם וקסמן כשאקדח מוצמד לרקתו, מבקש מראש הממשלה יצחק רבין שישחרר את השייח' אחמד יאסין ועוד 200 אסירים ביטחוניים. לפי המסר שהעביר וקסמן, אם לא תיכנע ישראל לדרישה, יוציאו אותו להורג ביום שישי בשעה 20:00.

הקלטת הופצה ברצועת עזה במטרה להקשות על צה"ל באיתור מיקומו האמיתי של וקסמן, ואכן גורמי המודיעין השקיעו מאמצים לאתרו ברצועה ללא הצלחה ובכך התבזבז זמן יקר בניהול האירוע. גדעון עזרא, מפקד מרחב יהודה ושומרון בשב"כ, שלל את האפשרות שנחשון וקסמן נמצא בעזה והחל בבדיקת האפשרות, בסיוע המשטרה, שהרכב נשכר ביהודה ושומרון. בבדיקה נמצא כי אחת הסוכנויות השכירה רכב לאזרח ממזרח ירושלים. בבדיקה באותה סוכנות הסתבר כי הרכב הוחזר לסוכנות והיה שטוף וללא סימנים מיוחדים כלשהם. אבל בדיקת זהותו של השוכר העלתה כי מדובר בחבר או באח של אחד מאותה חוליית חוטפים שנתפסה קודם לכן. האיש נעצר ביום חמישי בלילה מבלי לעורר מהומה ורעש. בחקירתו דיבר באופן חופשי. התברר שהוא שכר את הדירה בביר נבאלה שבה הוחזק נחשון וקסמן. הוא גם היה זה שנהג ברכב והעביר את הקלטת מירושלים לעזה כדי להטעות את כוחות הביטחון לכיוון עזה. המידע הזה הועבר רק ביום שישי, 14 באוקטובר 1994. בעמדת הפיקוד שהו בעת הפעולה הרמטכ"ל, אהוד ברק, סגנו, אמנון ליפקין-שחק, ראש אמ"ן, אורי שגיא, אלוף פיקוד המרכז אילן בירן, ראש השב"כ, כרמי גילון, ומפקד אוגדת איו"ש, שאול מופז אשר פיקד על המבצע. בעקבות המידע המודיעיני שהשיגו אנשי השב"כ בחקירת הנהג, הוצגו למופז שתי תוכניות פריצה לבית המחבלים, האחת של הימ"מ והאחרת של סיירת מטכ"ל. העובדה שמפקד הימ"מ שהה באותה עת מחוץ לישראל, הביאה את מופז, בעברו סגן מפקד סיירת מטכ"ל, לבחור בזו שהציעו לוחמי סיירת מטכ"ל.

בשעה 19:00, עם רדת החשיכה, הגיע כוח החילוץ של סיירת מטכ"ל, בפיקודם של שחר ארגמן, מפקד היחידה, ורס"ן מיכאל כפרי, וצוותי הלוחמים בפיקודם של סרן ניר פורז, רון שרף, סרן ליאור לוטן וניצן אלון, לווילה שבפאתי הכפר.

במהלך שהות הסיירת במקום, נצפה אחד ממשתפי הפעולה עם החוטפים כשהוא נכנס לבית ויוצא כעבור כעשרים דקות. לאחר יציאתו נעצר משתף הפעולה, נחקר ומסר שווקסמן מוחזק בחיים. בשלב זה הוחלט לתת לסיירת מטכ"ל את הפקודה לפרוץ אל הבית. הכוח התפצל לשלושה צוותים שפרצו, כל אחד מכיוון שונה, במהירות לבית תוך ניצול גורם ההפתעה. על פי ספרו של ראש השב"כ, כרמי גילון, "שב"כ בין הקרעים", עקב שימוש במטען חלש מדי לפריצת דלתות הברזל של הבית, התעכבה הפריצה לחדר שבו הוחזק וקסמן, בקומה השנייה של הבניין. מיד כשנשמע הפיצוץ בדלת ירה אחד המחבלים שבעה כדורים בווקסמן, אחד בראשו ושישה בחזהו, והרג אותו. אז פרצו לחדר לוחמי היחידה, ובראשם לוטן, והרגו את שלושת המחבלים.

במהלך המבצע נהרג ניר פורז כאשר אחד המחבלים ירה לעבר הכוח הפורץ. שבעה חיילים נוספים נפצעו במהלך הפריצה. לסרן ניר פורז ולסרן ליאור לוטן הוענק צל"ש הרמטכ"ל על חלקם בפעולה זו.

בעקבות החטיפה והחילוץ הכושל

גן הנצחה ביהוד לזכרם של נחשון וקסמן וניר פורז

לאחר מותו של וקסמן הגישה משפחתו תביעה בארצות הברית (וקסמן היה אזרח ארצות הברית, מאחר שאמו אסתר נולדה בניו יורק ועלתה לארץ בסוף שנות ה-60) נגד שלטונות איראן בטענה לאחריותם לפעולות חמאס ונפסק בשנת 2009 כי על איראן לשלם פיצויי נזיקין בגובה של 25 מיליון דולר אמריקאי.

בעקבות ניסיון החילוץ שנכשל, הופקו בצה"ל לקחים, שהובילו, בין היתר, להקמת מדור 'מדרון מושלג' ב-1995. מדור זה יועד להכשיר לוחמים בפריצה חמה וקרה, ובהמשך המדור הפך לפלוגה מבצעית ביחידת יהל"ם של חיל ההנדסה הקרבית.

לזכרו של נחשון הוקם "בית נחשון" בשכונת הר נוף, בירושלים, המהווה את מרכז הפעילות של עמותת שלוה המסייעת לבעלי מוגבלות.

ב-2 באוקטובר 2010 הוקרן בערוץ 2 סרטם של לוי זיני ואייל בלחסן, "נחשון וקסמן – הספירה לאחור", העוסק בפרשת החטיפה וניסיון החילוץ.

באפריל 2010 שוחרר זיאד נג'יב, הפלסטיני שבביתו הוחזק וקסמן. נג'יב שהה בירדן בעת החטיפה, היה מבוקש ונעצר כאשר ניסה לשוב לכפרו.

במסגרת עסקת שליט שוחרר וגורש לטורקיה המחבל זכריה נג'יב, שחטף את וקסמן, והיה מנהיג המחבלים שהובילו את וקסמן לאחר חטיפתו לבית בביר נבאלה. נג'יב נהרג בידי צה"ל במבצע ניתוח מקומי בבית החולים שיפא בעזה במלחמת חרבות ברזל.

המחזה עשר דקות מהבית של מאיה ערד יסעור שעלה בתיאטרון הבימה בשנת 2015 עוסק בשיקולי יצחק רבין בזמן חטיפת נחשון וקסמן.

לקריאה נוספת

• משה זונדר, "סיירת מטכ"ל", הוצאת כתר, 2000
• רונן ברגמן, "מדינת ישראל תעשה הכל", הוצאת כנרת זמורה ביתן, 2009

קישורים חיצוניים

בית נחשון המשמש כמרכז עמותת "שלוה"

• קורות החיים של נחשון וקסמן, באתר "יזכור" של משרד הביטחון
• נחשון וקסמן, ב"וידאופדיה" – אנציקלופדיית הווידאו של חברת החדשות באינטרנט
• לוי זיני ואייל בלחסן, נחשון וקסמן – הספירה לאחור, באתר mako TV, ‏ 27 בספטמבר 2010
• נחשון וקסמן – הספירה לאחור, אתר ערוץ 2, 2 באוקטובר 2010
• ‏15 שנים לניסיון החילוץ של נחשון וקסמן: מפקד המבצע משחזר, מתוך חמש עם רפי רשף, באתר נענע10, 14 באוקטובר 2009
• עמיר רפפורט, ניצן אלון: "יש הסלמה. זאת לא אינתיפאדה", באתר nrg‏, 29 במרץ 2013.
• אוהד חמו וחדוה וולפין פרנקו, ‏חטיפת נחשון וקסמן: בחזרה לבית שבו הזמן עצר מלכת, באתר ‏מאקו‏, 4 במאי 2014
• באדיבות תאגיד "כאן", "החטיפה שזעזעה את המדינה: 25 שנה לרצח נחשון וקסמן" ערוץ 7, 14/10/19
• אילנה שטוטלנד, ‏מרגע ההיעלמות ועד הדמעות של רבין: אמו של נחשון וקסמן חוזרת לשבוע הקשה בחייה, באתר מעריב אונליין, 19 באוקטובר 2019
• ערב אחד באוקטובר-המבצע לחילוץ נחשון וקסמן, ראיון פודקאסט עם לוחם שהשתתף בחילוץ, ספוטיפיי