נטעלי בראון

נטעלי בראון
	נטעלי בראון
לידה	12 ביוני 1978 (בת 46)
מדינה	ישראל
מקום לימודים	אוניברסיטת תל אביב
פרסים והוקרה	פרס אופיר (2017)
	פרופיל ב-IMDb

נטעלי בראון (נולדה ב-12 ביוני 1978) היא קולנוענית ומשוררת ישראלית. זוכת פרס אופיר לסרט התיעודי הטוב ביותר, עד 60 דקות, לשנת 2017 וזוכת פרס אמנות הקולנוע מטעם משרד התרבות לשנת 2018.

בראון היא מרצה, חברת סגל בכיר וראש מסלול התואר השני המעשי, בבית הספר לקולנוע וטלוויזיה ע"ש סטיב טיש, באוניברסיטת תל אביב.

ביוגרפיה

בראון גדלה במשפחה חילונית-מסורתית ובחרה בילדותה להיות דתייה. למדה בתיכון ישורון, אולפנה לבנות בפתח תקווה ועזבה את הדת במהלך השירות הצבאי. סיימה תואר ראשון בתורת הספרות הכללית ובפילוסופיה ותואר שני בקולנוע באוניברסיטת תל אביב. למדה בתוכנית העמיתים של עלמא, בית הספר לתרבות עברית ובכיתת השירה של הליקון^[1].

קולנוע

היא עוסקת בקולנוע עלילתי ותיעודי. שני סרטיה הקצרים, "טבור" (2004) ו"הסעודה האחרונה של נ' בראון" (2005), הוקרנו בפסטיבלים בישראל ובעולם.

סרטה התיעודי "מתמורפוזה" (2006), המשלב בין עדויות של נשים שעברו אונס לבין מיתוסים עתיקים שעוסקים בפגיעה מינית, הוקרן בפסטיבל הקולנוע ירושלים במסגרת תחרות פרס וולג'ין, בפסטיבלים רבים ברחבי העולם, בערוץ הראשון ובכינוס בינלאומי של האו"ם שהוקדש למעמד האישה. "מתמורפוזה" זכה בפרס על שם עליזה שגריר לסרט התיעודי הטוב ביותר לשנת 2006 ובפרס המדיה הבינלאומי של החברה לחקר טראומה ודיסוציאציה.

סרטה הקצר של בראון, "געוואלד" (2008), הוקרן במסגרת פנורמה היוקרתית בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בברלין (2009) ובפסטיבלים רבים נוספים בעולם וזכה במקום הראשון בפסטיבל הבינלאומי לקולנוע גאה בתל אביב, בפסטיבל לקולנוע להט"ב בפריז ובתחרות לסרטים קצרים העוסקים בזכויות האדם, מטעם מכון גתה^[2].

הסרט התיעודי "התליין" שביימה והפיקה עם אביגיל שפרבר (שהייתה בת זוגה באותה עת), מספר על שלום נגר, האיש שתלה את אדולף אייכמן^[3]. הוא שודר ב-yes, וזכה במקום הראשון בפסטיבל הסרטים הבינלאומי חיפה 2010^[4]. "התליין" היה אחד משלושת המועמדים הסופיים לפרס לסרט התיעודי הטוב באורך עד שישים דקות בפסטיבל הבינלאומי לקולנוע דוקומנטרי באמסטרדם (אידפא). כמו כן זכה "התליין" בפרס לסרט התעודה הטוב ביותר ובפרס הצילום לשנת 2011 בתחרות פורום היוצרים הדוקומנטריים.

סרטה העלילתי הקצר "נדר" זכה בפרס הסרט הקצר העצמאי הטוב ביותר בפסטיבל הקולנוע בירושלים 2014, בפרס הבימוי בתחרות הסרטים העצמאיים בפסטיבל לסרטי סטודנטים (2015) ובפרס הראשון בפסטיבל הבינלאומי לסרטי נשים בסיאול, קוריאה (2015).

סרטה התיעודי "מקווה שאני בפריים" על הבמאית והשחקנית מיכל בת-אדם, זכה במקום השני (פרס השופטים) בפסטיבל דוקאביב (2017) ובפרס על הסרט התיעודי הטוב ביותר עד שישים דקות בטקס פרסי אופיר לשנת 2017^[5]^[6].

בראון הייתה מנהלת אמנותית של הפסטיבל הבינלאומי לסרטי נשים ברחובות בשנים 2011–2013^[7].

שירה

בראון פרסמה ספר שירה אחד. בשנת 2005 זכתה במקום הראשון בתחרות "שירה על הדרך" מטעם עיריית תל אביב-יפו, על השיר "ק'". במסגרת הפרס זכתה במימון הוצאת ספר שיריה הראשון, "להרוג ולנשום" שיצא בשנת 2006, בעריכת נורית זרחי ובהוצאת "אחוזת בית"^[8].