חרם חברתי

חרם חברתי הוא סוג של נידוי חברתי של אדם, המתבטא באופנים שונים. לעיתים מתבטא החרם בהימנעות ממתן שירותים מסחריים, קהילתיים וכלכליים לאותו אדם. ככל שהקהילה מלוכדת וסגורה יותר, כך כוחו של נשק החרם גדול יותר, שכן המוחרם מוצא את עצמו מורחק מכל המעגלים העסקיים, החברתיים ואף האישיים שהקיפו אותו.

במקומות רבים ברחבי עולם – שימוש מוצהר בחרם חברתי ככלי ענישה קיים בקרב ילדים ונוער. עם זאת, מבוגרים עשויים גם הם לנקוט צעדים דומים, אך לרוב לא במוצהר, כיוון שניהול יחסים חברתיים בדרך זו נחשב לקיצוני ונתפס כהתנהלות ילדותית ופוגענית.

בקהילה החרדית בישראל משמש החרם החברתי ככלי ענישה. גם בעבר נהגו קהילות יהודיות להטיל חרם שהוא נידוי הלכתי על מי שלא פעל על פי מצוות התורה או שהפר את עמדת הנהלת הקהילה. ידועים במיוחד החרמות שהוטלו על אוריאל ד'אקוסטה ועל ברוך שפינוזה – שניהם חברי הקהילה הספרדית (מצאצאי יהודי ספרד ואנוסים ששבו ליהדותם) באמסטרדם.

חרם חברתי באינטרנט

ערכים מורחבים – ביוש, שיימינג

בשנים האחרונות הלכו וגברו תופעות החרמות והאלימות ברשתות החברתיות המקוונות (בריונות רשת) בקרב בני נוער. "חרם ברשת" אינה תופעה חדשה. החרם המקוון התקיים באינטרנט בפורומים, בתגובות לידיעות וגם בפלטפורמות חדשות. את החרם יכולים להקדים הפצת תמונה פרובוקטיבית ברשת האינסטגרם, פרסום פומבי של מסרונים בסלולריים או פוסט פוגע בפייסבוק. חומרתו הנוספת של החרם החברתי ברשת קשורה לכך שתוכן מקוון קל להפצה וקשה להסרה ולכן יכול להתפשט לאנשים וקבוצות רבים מאוד ולעצב את תדמיתו של אדם או ארגון לאורך זמן.

בעולם הווירטואלי צעירים רבים נפגעים מיחס חבריהם בגיל ההתבגרות, שהוא שלב מורכב וחשוב של החיים. החרם ברשת מתפשט במהירות ועוצמתו רבה כיוון שהמידע מועבר בקלות, נגיש לכלל, ללא כל סינון וזמני התגובות מאוד קצרים בשונה מחרם במרחב הפיזי.

חרם חברתי ושימוש בעייתי בסמארטפונים

חרם חברתי ונידוי חברתי נמצאים כגורמים מנבאים לשימוש בעייתי בסמארטפונים. כאשר אדם חווה נידוי חברתי, הדבר עלול להוביל להופעת תחושות שליליות כמו חרדה, תסכול ובדידות, כתוצאה מהפגיעה בצרכים בסיסיים של שייכות, הערכה עצמית ושליטה ביחסים בין-אישיים. כדי להתמודד עם הרגשות השליליים ולפצות על התחושות החברתיות החסרות, אנשים עשויים לפנות לשימוש מוגבר בסמארטפונים. באמצעות הסמארטפון הם יוצרים קשר מדומה לעולם החיצוני דרך הרשתות החברתיות ואפליקציות המסרים המיידיים. עם זאת, השימוש המופרז בסמארטפונים עלול להתפתח להתנהגות בעייתית ואף להתמכרות, מה שעלול להגביר את התחושות השליליות במקום להפיג אותן.

השפעות: החרם החברתי בקרב בני נוער

החרם החברתי יכול להוביל להשלכות בלתי הפיכות בקרב בני נוער. בתחילה, החרם מתקיף את הרווחה הרגשית, התפקוד הקוגניטיבי וההסתגלות לחברה של המוחרמים. הפגיעה הקוגניטיבית מפריעה ליכולת הבעת הרגשות, מקשה על תפקודו של המתבגר וגורמת לו להיות רגיש יותר לרמזים מן הסביבה. תגובות כאלה של הקורבן עשויות להביא להחמרה נוספת במצבו. החרם יכול לגרום לתחושת בדידות, אי-אמון וחשדנות בכיוונו של האחר וגם לניכור ממסגרות החינוך ולפגיעה בהן. חוויית חרם ממושכת עשויה לגרום לתחושות של חוסר תועלת מאחר שאף אחד לא מתייחס אליו. החרם משפיע לרעה לא רק על הילדים הנפגעים מהחרם, אלא גם על הילדים האחרים בסביבה, ופוגע בתחושת הביטחון שלהם, במצב הרוח שלהם וביכולתם להתרכז. מעבר לכך, הילדים המעורבים בחרם עשויים לחוות רגשות אשמה בשלב מאוחר יותר, עקב השתתפותם הפעילה בחרם - לרוב כבוגרים.

בספרות המקצועית מתוארות אסטרטגיות שהפרט נוקט כדי להתמודד עם החרם: המרכיב המרכזי הוא ניסיון להתחבר עם המנדים. למשל, לנהוג בדרכים ידידותיות, לעזור להם ולנסות לחזק את הקשרים עימם. יש גם אסטרטגיות פסיכולוגיות להתמודד עם החוויה הקשה, כגון פיתוח התבוננות אחרת בסיטואציה או הסחת תשומת לב ממנה.

בדיון שהתקיים בוועדת החינוך של הכנסת בראשות ח"כ רם שפע, בעקבות הצעת חוק של ח"כ מאי גולן, תיארו הורים את חוויותיהם האישיות עם חרמות שחוו ילדיהם. אם לילדה בת 10 שסבלה מחרם סיפרה שלא קיבלה מענה ממנהלת בית הספר והיועצת החינוכית, שהעדיפו "לנרמל" את היחסים ולא להגדיר את האירוע כחרם. בנוסף, אב לילדה שסבלה מחרם סיפר כי נאלץ להעביר את בתו לעיר אחרת ושהמערכת החינוכית מעריכה תלמידים לפי ציוניהם ולא לפי ערכיהם החברתיים.

במקרים מסוימים עלול חרם חברתי להוביל לתגובות חינוכיות, כולל השעיה מבית הספר. השעיה היא אמצעי שבו נעשה שימוש כדי להגיב להפרות חמורות של משמעת או התנהגות אלימה. על פי חוזר מנכ"ל משרד החינוך, ניתן להרחיק תלמיד מבית הספר כאשר חוויות החרם משפיעות על ההתנהגות שלו וגורמות להפרות משמעת חמורות. ההשעיה משמשת כתגובה להצבת גבולות ומעבירה מסר חד-משמעי נגד ההתנהגויות הבעייתיות. החוזר קובע מקרים שבהם ניתן להרחיק תלמיד, כמו אלימות פיזית, מילולית, מינית, ואלימות מקוונת (למשל חרם מתמשך או הפצת תכנים פרטיים מביכים). משך ההשעיה משתנה בהתאם לחומרת המקרה ולשלב החינוך, עם השעיה של עד יומיים בחינוך היסודי ועד 4 ימים בחינוך העל יסודי במקרים של אלימות מילולית חמורה, ועד 8 ימים בחינוך העל יסודי במקרים של חרם מתמשך.

חרם חברתי בדת

חרם דתי מהווה סוג של נידוי ממוסד הנעשה בקרב דתות מסוימות כמו עדי יהוה, כנסיית הסיינטולוגיה והיהדות האורתודוקסית. בחרם חברתי בדת מתבצע ניתוק קשרים עם חברים ובני משפחה שלא מצייתים להוראות הדת או שבחרו לעזוב את הדת. כאשר חבר קהילה דתית מפר את האמונות או הדרישות הדתיות, הוא מנודה מהקהילה. זה כולל ניתוק קשרים עם בני משפחה, חברים וקהילה רחבה, ולרוב מדובר בניתוק מוחלט שבו נמנעים מהאדם המנודה ומתקיימת התעלמות מוחלטת ממנו. יתר על כן, החרם נעשה כדי לשמור על זהות הקבוצה ולמנוע התנהגות שאינה תואמת את הנורמות הדתיות. זהו אמצעי לשליטה, שמטרתו לשמר את הקווים המנחים הדתיים ולהגן על סדרי העדיפויות של הקהילה הדתית. החרם משמש כאמצעי לענישה שמפחיד אחרים מלעבור על הכללים הדתיים.

הנידוי גורם להשפעות מזיקות ארוכות טווח על בריאות הנפש של המנודים, עם כאב פיזי שמרגיש עז ונמשך זמן רב יותר מאשר פגיעות גופניות. חוויית ההרחקה פוגעת בצרכים הבסיסיים של שייכות, הערכה עצמית ומשמעות, וגורמת למנודים לפעול כדי לנסות למלא את הצרכים החסרים הללו.

למשל, עדי יהוה מדווחים על שיעור גבוה של אנשים המנותקים מדי שנה, כאשר רבים מהם אינם חוזרים לקהילה. נידוי דתי גורם לתחושות דיכאון, חוסר תקווה וחוסר אונים, עם השלכות ארוכות טווח על הבריאות הנפשית והחברתית של המנודים. המחקרים מצביעים על כך שהנידוי מהווה אמצעי שליטה שנועד לשמור על זהות הקבוצה ולמנוע חשיבה אינדיבידואלית, גם אם המחיר הוא הרסני עבור הפרטים המנותקים.

חרם חברתי בעבודה בזמן הקורונה

מגפת הקורונה הביאה לשינויים גדולים בשוק העבודה, כולל פיטורים והשעיות לא ברורות, במיוחד לעובדים מבוגרים העשויים לחוות חרם חברתי כהקדמה לפיטוריהם.

הנידוי החברתי, המכונה גם "התרחקות חשאית" הוא תהליך שבו האדם מבודד בהדרגה מקבוצת העבודה, מה שמוביל לאובדן מעורבות והערכה עצמית. תופעה זו מלווה בהתרחקות מתוכננת, שתיקה ודיאלוג מינימלי והיא עלולה לגרום לעובדים לעזוב "מרצון" את מקום עבודתם.

הטיה נגד מבוגרים מהווה גורם משמעותי בנידוי בעבודה, כאשר מנהיגים מעדיפים לעיתים כוח עבודה צעיר יותר. תהליך זה מחזק תחושות של אובדן, דיכאון ובידוד בקרב העובדים המבוגרים.

מחקרים מראים שנידוי בעבודה מוביל לירידה בביצועים, ברווחה פסיכולוגית ובתפיסות עצמאיות וארגוניות. בנוסף, נמצא שמאפייני מנהיגות, אישיות ותמיכה חברתית הם גורמים מרכזיים לנידוי.

ראו גם

• חרם (הלכה)
• חרם דרבנו גרשום
• ביוש ("שיימינג")

קישורים חיצוניים

• נטע אחיטוב, לפחות שלושה מכל עשרה ילדים חווים דחייה חברתית מתמשכת. מרכז טיפולי חדש מתמודד עם המגיפה, באתר הארץ, 14 באוקטובר 2015
• נינה פוקס, "בכיתי, ביקשתי שלא ינדו אותי, שלא יפרידו ביני לבין החברות שלי", באתר "ידיעות אחרונות", 13 במאי 2019
• דחייה חברתית, באתר משרד החינוך
• אור קשתי, "זה לא זמן להזמין מרצים מישראל": באקדמיה מתמודדים עם חרם חסר תקדים, באתר הארץ, 11 באפריל 2024
• חרם חברתי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)