נימפומנית (סרט)

נימפומנית
Nymphomaniac
בימוי	לארס פון טרייר
הופק בידי	מריה ג'ייד
תסריט	לארס פון טרייר
עריכה	מולי מלן סטנסגארד
שחקנים ראשיים	שארלוט גינסבורג ; ווילם דפו ; שיה לה-באף ; סטלאן סקארסגארד ; סטייסי מרטין; אומה תורמן
צילום	מנואל אלברטו קרלו
מדינה	צרפת, בלגיה, גרמניה, דנמרק, הממלכה המאוחדת
חברת הפקה	זנטרופה, Les Films du Losange
חברה מפיצה	זנטרופה
הקרנת בכורה	25 בדצמבר 2013
משך הקרנה	241 דקות (חלק ראשון ושני); 325 דקות (חלק ראשון ושני, גרסת הבמאי)
שפת הסרט	אנגלית
סוגה	סרט דרמה, סרט אמנותי, סרט להט"בי
תקציב	$5,200,000
הכנסות	$12,400,000
הכנסות באתר מוג'ו	ערך.htm אין ערך
	אתר רשמי
	דף הסרט ב־IMDb

נימפומנית (באנגלית: Nymphomaniac) הוא סרט דרמה ארוטי אירופי משנת 2013 של הבמאי והתסריטאי לארס פון טרייר, בכיכובם של שארלוט גינסבורג, וילם דפו, שיה לה-באף וסטלאן סקארסגארד. הסרט חולק לשני חלקים (Volume I, Volume II) בשל אורכו.

נימפומנית נחשב לסרט מעורר מחלוקת, בגלל התכנים המיניים הרבים שמוצגים בו והחופשיות שבה הוא עוסק בהם. זהו הסרט האחרון בטרילוגיית הדיכאון הבלתי רשמית של לארס פון טרייר, לאחר אנטיכרייסט ומלנכוליה. בישראל אף מפיץ לא רכש את הזכויות להקרנה מסחרית שלו בבתי הקולנוע^[1]. מועצת הקולנוע הרומנית אסרה להקרין את חלקו השני של הסרט^[2].

לסרט יצאה גם "גרסת הבמאי" (Director's Cut) בה חלק מהסצנות בוטות ומיניות אף יותר, ואורכו מוסיף מעל לשעה לעומת הגרסה הרגילה ה"מצונזרת".

מבנה העלילה

ג'ו, המגדירה את עצמה כנימפומנית, מגוללת את הניסיון הארוטי שלה בפני אדם זר שהציל אותה מאלימות. הסרט מחולק לשמונה פרקים, החמישה הראשונים מוצגים בחלק הראשון של הסרט והשלושה הנותרים בחלקו השני.

הסרט בנוי כך שלאחר שג'ו מסיימת לגולל סיפור מסוים, המאזין מנתח אותו מבחינה פילוסופית ותאולוגית. לארס פון טרייר טען שזוהי סוגה חדשה שהמציא, לה הוא קורא "Digressionism", שדורש מן הצופה לחשוב ולהביע דעה בעצמו.

ביקורות

הסרט נחשב ליצירה פרובוקטיבית מאוד, בדומה לסרטיו האחרים של לארס פון טרייר. עם זאת, התקבל גם בביקורות אוהדות.

מבקר הקולנוע אורי קליין כתב:” יותר מכל, התחושה שהצפייה ב"נימפומנית" מעוררת היא שבניגוד למרבית הסרטים שאנו צופים בהם כיום, כאן מדובר בקולנוע חי, הנשאב ממוחו ומנפשו הקודחים והצלולים כאחד של יוצרו. "נימפומנית" דורש מאיתנו משהו; תובע מעורבות ותובע תגובה. כצופים בסרט אנו נותרים פסיביים מולו, אך הוא מפעיל בתוכנו מחשבה ורגש, שמחלצים אותנו לפחות באופן מדומה וסימבולי מפסיביות זו ומחברים אותנו לגרעין המרכזי שמניע את עלילת סרטו החדש של פון טרייר”^[3].

אורון שמיר כתב באתר עכבר העיר:” אם מסתכלים מעבר לפרובוקציות של מלך הפרובוקציות לארס פון טרייר, מוצאים סרט מפתיע על חברה אנושית חולה ומזוהמת, בה אנשים התרגלו להתגרות מינית מדברים שבינם לבין מין אין שום קשר, בעוד האהבה והאינטימיות נשארו מחוץ לתחום”^[4].