ניקון (פטריארך)

ניקון
Никон
	דיוקן ניקון, מאת דניאל ווכטרס
לידה	7 במאי 1605 (יוליאני); בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה, רוסיה הצארית
פטירה	17 באוגוסט 1681 (יוליאני) (בגיל 76); ירוסלבל, רוסיה הצארית
מדינה	רוסיה הצארית
מקום קבורה	מנזר נובו-ירוסלימסקי
דת	נצרות אורתודוקסית
	1652–1658; (כ־6 שנים)
	→ Patriarch Joseph Pitirim of Krutitsy ←
חתימה

ניקון (ברוסית: Никон; בשמו החילוני: ניקיטה מינין, Никита Минин‏; 7 במאי 1605 – 27 באוגוסט 1681) היה ראש הכנסייה הרוסית, הנהיג רפורמה דתית נרחבת, אך בסופו של דבר סולק מכל תפקידיו.

חייו

ניקון נולד במשפחת איכרים ממוצא מורדובי בכפר ליד ניז'ני נובגורוד. אימו נפטרה בילדותו ואביו התחתן שנית. בגיל 12 הוא עבר לגור במנזר. בשנת 1624 חזר להוריו, התחתן והחל לשרת ככומר מקומי. בשנת 1635 לאחר פטירת ילדיו, הכריח את אשתו לנדור נדרי נזירה, ונעשה נזיר בעצמו במנזר סולובקי. מאוחר יותר עבר למנזר אחר ובשנת 1643 התמנה לאב המנזר. בשנת 1646 הגיע למוסקבה לפגישה עם אלכסיי הראשון. הצאר התרשם ממנו מאוד והחליט להשאיר אותו בחצרו. עם הזמן השפעתו על הצאר גדלה וכל יום שישי הוא היה מגיע לצאר לשיחות והתייעצויות בנושאים דתיים ומדיניים והוא התיישב במנזר נובוספסקי. בשנת 1649 התמנה לראש כנסייה בנובגורוד.

ראש הכנסייה הרוסית

ב-15 באפריל 1653 נפטר הפטריארך הרוסי. ב-25 ביולי 1652 ניקון התמנה לראש הכנסייה הרוסית החדש. במהלך הטקס הוא הצליח לקבל את הבטחת הצאר שהוא לא יתערב בענייני דת וכנסייה.

זמן קצר לאחר קבלת תפקיד הפטריארך ניקון החל בביצוע רפורמה דתית ברוסיה. מהות הרפורמה הייתה בהתאמת הספרים הדתיים הרוסים לספרים היוונים והתאמת מנהגי התפילה עם המנהגים היוונים. צורת ניהול הרפורמה הביאה להתנגדות עזה ובסופו של דבר לפילוג בכנסייה הרוסית.

באותה תקופה אלכסיי הראשון ניהל מערכה צבאית נגד האיחוד הפולני-ליטאי – מלחמת רוסיה–פולין (1654–1667). בזמן העדרו של הצאר ממוסקבה ניקון ניהל את ענייני המדינה. מצב זה, לאור האופי וההתנהגות שלו גרמו להתמרמרות עזה בין הבויארים וההנהגה הדתית. בסופו של דבר היחסים בינו לבין הצאר התקררו וב-10 ביולי 1658 ניקון עזב בהפגנתיות את התפקיד הרם ועבר למנזר ליד מוסקבה.

בשנת 1660 בהתייעצות של ראשי הכנסייה הרוסית תוכנן לשלול מניקון את כל תפקידיו ותואר הכומר. התוכנית לא יצאה אל הפועל, אך סוכם לערוך לו משפט. בשנת 1666 החל המשפט שבו ישבו פטריארכים מאלכסנדריה ואנטיוכיה. ב-12 בדצמבר 1666 התקיימה הישיבה השלישית והאחרונה. מניקון נשללו כל תפקידיו ותואריו והוא נשלח למנזר פראפונטוב כנזיר מן המניין. לאחר פטירת אלכסיי הראשון הוא הועבר למנזר אחר עם משטר נוקשה.

בשנת 1681 ניקון קיבל אישור לחזור למנזר באזור מוסקבה. בדרך, באזור ירוסלבל הוא נפטר. בלוויה שהתקיימה הצאר החדש פיודור השלישי התייחס לניקון כראש הכנסייה למרות מחאות הכמורה. בשנת 1682 בהתאם לבקשות הצאר ולמרות התנגדות ראש הכנסייה סוכם להחזיר את ניקון לרשימת ראשי הכנסייה ולהתייחס לזכרו בהתאם.

למרות העונש האישי הכבד שהוטל עליו, הרפורמות שהוא יזם נמשכו.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ניקון בוויקישיתוף

ניקון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)