נס החזירים

נס החזירים, או בשם אחר גירוש לגיון השדים, הוא אירוע נסי, אחד מן הנסים שחולל ישו, על פי הברית החדשה, בכורסי, אחת מעריה הגדולות של הדקאפוליס. בנס זה ישו גירש קבוצת שדים ששכנה בגופו של אדם (או בגופם של שני אנשים שונים על פי גרסה אחרת),אל תוך גופם של חזירים, שהיו בתוך עדר חזירי שלם, שמנה כאלפיים פרטים.

תיאור הנס בציור מ-1860

תיאור הנס באילוסטרתיה מימי הביניים

תיאור הנס

הנס מתואר בשינויים קלים, בשלוש הבשורות הסינופטיות: מתי, לוקס ומרקוס אך לא בבשורת יוחנן. בשלושתן מסופר על גירוש שדים שנעשה על ידי ישו, השדים צוינו בבשורות מרקוס ולוקס בשם הכולל "לגיון".

הסיפור התחיל כאשר ישו ותלמידיו, שטו בספינה בים, ולפתע פורצת סופה. התלמידים קראו לעזרת מורם, אשר כעס עליהם, וגער בהם על קטנות אמונתם. ישו צווה על הרוח לנוח, הסערה שככה, והוא והתלמידים עזבו את הספינה, ועלו על החוף באזור כורסי. בשלב זה בא לקראתם אדם אחד, אחוז שדים, תוקפני, שמזה זמן רב לא לבש בגדים לגופו, היה מתגורר במערות קבורה ומנתק כל כבל שאזקו בו אותו.

האיש נפל ארצה, תוך שהוא זועק וקורא בקול גדול "מַה לָּנוּ וּלְךָ בֶּן־הָאֱלֹהִים". לשאלתו של ישו מה שמך, השיב האיש "לגיון", כרמז למספרם הרב של השדים שאחזו בו. השדים התחננו לפני ישו, כי לא יגרשם מאחוזי השדים, מפחד העינויים הצפויים להם, אלא ישלח אותם לתוך עדר החזירים. ברגע שישו גירש את השדים, באומרו "לכו", הם נכנסו לעדר חזירים ששעט במורד, החזירים קפצו אל תוך הכנרת וטבעו. כל זאת אירע אל מול עיניהם הנדהמות של רועי החזירים. הרועים הזעיקו את שאר בני העיר ממקומותיהם, ואלו התפלאו לראות את האיש, שהיה מוכר להם כמטורף ואחוז שדים, כשהוא לבוש בבגדיו, ודעתו מיושבת עליו.

בני המקום בהבינם את אשר אירע, בקשו מישו לעזוב את המקום ולא לחזור לשם. האיש שהשדים גורשו ממנו חפץ להתלוות לישו אולם ישו אסר עליו ובקש ממנו שישוב למשפחתו ויספר להם על הנס שאלוהים עשה לו.

הגרסאות לסיפור הנס

סיפור הנס מופיע, בהבדלים קלים, בשלוש מתוך ארבע בשורות:

הבשורה על פי מתי

כַּאֲשֶׁר בָּא אֶל עֵבֶר הַיָּם, אֶל אֶרֶץ הַגַּדְרִיִּים, פְּגָשׁוּהוּ שְׁנֵי אֲנָשִׁים אֲחוּזֵי שֵׁדִים בְּצֵאתָם מִמְּעָרוֹת הַקְּבָרִים. הֵם הָיוּ תּוֹקְפָנִיִּים כָּל כָּךְ, שֶׁאִישׁ לֹא הָיָה יָכוֹל לַעֲבֹר בְּאוֹתָהּ דֶּרֶךְ. אָז הֵחֵלּוּ צוֹעֲקִים: "מַה לָּנוּ וּלְךָ בֶּן־הָאֱלֹהִים - בָּאתָ הֵנָּה לְעַנּוֹת אוֹתָנוּ בְּטֶרֶם עֵת?" בְּמֶרְחָק מְסֻיָּם מֵהֶם רָעָה עֵדֶר חֲזִירִים גָּדוֹלֹ. הִפְצִירוּ בּוֹ הַשֵּׁדִים וְאָמְרוּ: "אִם תְּגָרֵשׁ אוֹתָנוּ, שְׁלַח אוֹתָנוּ לְתוֹךְ עֵדֶר הַחֲזִירִים." אָמַר לָהֶם: "לְכוּ!" הֵם יָצְאוּ וְנִכְנְסוּ לְתוֹךְ הַחֲזִירִים, וְהִנֵּה כָּל הָעֵדֶר הִסְתָּעֵר בַּמּוֹרָד אֶל הַיָּם וּמֵת בַּמַּיִם. בָּרְחוּ הָרוֹעִים וּבָאוּ הָעִירָה. שָׁם סִפְּרוּ אֶת הַכֹּל וְאֶת מַה שֶּׁקָּרָה לַאֲחוּזֵי הַשֵּׁדִים, וְכָל הָעִיר יָצְאָה לִקְרַאת יֵשׁוּעַ. כְּשֶׁרָאוּ אוֹתוֹ הַתּוֹשָׁבִים בִּקְשׁוּ מִמֶּנּוּ שֶׁיֵּלֵךְ מֶאֱזוֹרָם.

— הבשורה על פי מתי, הברית החדשה (תרגום חדש), פרק ח' 34-28

הבשורה על פי מרקוס

הֵם בָּאוּ אֶל עֵבֶר הַיָּם, אֶל אֶרֶץ הַגֵּרָשִׁיִּים. אַךְ יָצָא מִן הַסִּירָה וְהִנֵּה בָּא לִקְרָאתוֹ אִישׁ מִבֵּין הַקְּבָרִים וְרוּחַ טְמֵאָה בּוֹ. הוּא הָיָה גָּר בִּמְעָרוֹת הַקְּבָרִים וְאִישׁ לֹא יָכוֹל עוֹד לִכְבֹּל אוֹתוֹ, גַּם לֹא בַּאֲזִקִּים, כִּי פְּעָמִים רַבּוֹת כָּבְלוּ אוֹתוֹ בִּכְבָלִים וּבַאֲזִקִּים וְהוּא נִתֵּק אֶת הָאֲזִקִּים וְקָרַע אֶת הַכְּבָלִים וְאִישׁ לֹא הָיָה יָכוֹל לְהַכְנִיעַ אוֹתוֹ. תָּמִיד, יוֹמָם וָלַיְלָה, בַּקְּבָרוֹת וּבֶהָרִים הָיָה צוֹעֵק וּפוֹצֵעַ אֶת עַצְמוֹ בַּאֲבָנִים. כִּרְאוֹתוֹ אֶת יֵשׁוּעַ מֵרָחוֹק, רָץ וְהִשְׁתַּחֲוָה לוֹ, וְצָעַק בְּקוֹל גָּדוֹל: "מַה לִּי וּלְךָ, יֵשׁוּעַ בֶּן אֵל עֶלְיוֹן? אֲנִי מַשְׁבִּיעַ אוֹתְךָ בֵּאלֹהִים, אַל תְּעַנֶּה אוֹתִי!" כִּי יֵשׁוּעַ אָמַר וְאָמַר לוֹ, "צְאִי מִן הָאִישׁ, הָרוּחַ הַטְּמֵאָה!". שָׁאַל אוֹתוֹ יֵשׁוּעַ: "מַה שִּׁמְךָ?" הֵשִׁיב לוֹ: "שְׁמִי לִגְיוֹן, כִּי רַבִּים אֲנַחְנוּ." הֵן הִפְצִירוּ בּוֹ מְאֹד שֶׁלֹּא יִשְׁלַח אוֹתָן אֶל מִחוּץ לָאֵזוֹר. עֵדֶר גָּדוֹל שֶׁל חֲזִירִים הָיָה רוֹעֶה שָׁם סָמוּךְ לָהָר, וְהֵן בִּקְשׁוּ מִיֵּשׁוּעַ: "שְׁלַח אוֹתָנוּ אֶל הַחֲזִירִים וְנִכָּנֵס לְתוֹכָם." הוּא הִרְשָׁה לָהֶן. יָצְאוּ הָרוּחוֹת הַטְּמֵאוֹת וְנִכְנְסוּ בַּחֲזִירִים, וְהָעֵדֶר הִסְתָּעֵר מִמּוֹרַד הָהָר אֶל הַיָּם. כְּאַלְפַּיִם רֹאשׁ טָבְעוּ בַּיָּם. בָּרְחוּ הָרוֹעִים וְסִפְּרוּ אֶת הַמַּעֲשֶׂה בָּעִיר וּבַכְּפָרִים, וַאֲנָשִׁים בָּאוּ לִרְאוֹת מַה שֶּׁקָּרָה. הֵם בָּאוּ אֶל יֵשׁוּעַ וְרָאוּ אֶת אֲחוּז הַשֵּׁדִים אֲשֶׁר דָּבַק בּוֹ הַלִּגְיוֹן, וְהוּא יוֹשֵׁב לָבוּשׁ, שָׁפוּי בְּדַעְתּוֹ. פַּחַד נָפַל עֲלֵיהֶם. הָאֲנָשִׁים שֶׁרָאוּ אֶת הַמַּעֲשֶׂה סִפְּרוּ לָהֶם אֶת שֶׁקָּרָה לַאֲחוּז הַשֵּׁדִים, וְגַם אֶת עִנְיַן הַחֲזִירִים. אָז הֵחֵלּוּ מְבַקְשִׁים מִמֶּנּוּ שֶׁיֵּלֵךְ מֵאֱזוֹרָם. כְּשֶׁנִּכְנַס לַסִּירָה בִּקֵּשׁ מִמֶּנּוּ אֲחוּז הַשֵּׁדִים לְהִשָּׁאֵר אִתּוֹ, אַךְ יֵשׁוּעַ לֹא הִרְשָׁה לוֹ כִּי אִם אָמַר אֵלָיו: "לֵךְ לְבֵיתְךָ אֶל מִשְׁפַּחְתְּךָ וְהַגֵּד לָהֶם מַה שֶּׁעָשָׂה לְךָ אֱלֹהִים בְּרַחֲמָיו עָלֶיךָ."

— הבשורה על פי מרקוס, הברית החדשה (תרגום חדש), פרק ה' 19-1

הבשורה על פי לוקס

הֵם שָׁטוּ אֶל חֶבֶל אֶרֶץ הַגִּרְגָּשִׁיִּים אֲשֶׁר מִמּוּל הַגָּלִיל. כַּאֲשֶׁר עָלָה לַיַּבָּשָׁה, פָּגַשׁ אוֹתוֹ אִישׁ מִן הָעִיר וְהָאִישׁ אֲחוּז שֵׁדִים; זְמַן רַב לֹא לָבַשׁ בְּגָדִים וְלֹא גָּר בְּבַיִת כִּי אִם בִּמְעָרוֹת הַקְּבָרִים. כִּרְאוֹתוֹ אֶת יֵשׁוּעַ צָעַק וְנָפַל אַרְצָה לְפָנָיו וְקָרָא בְּקוֹל גָּדוֹל: "מַה לִּי וּלְךָ יֵשׁוּעַ, בֶּן אֵל עֶלְיוֹן? אֲנִי מִתְחַנֵּן אֵלֶיךָ, אַל תְּעַנֶּה אוֹתִי"; שֶׁכֵּן יֵשׁוּעַ צִוָּה עַל הָרוּחַ הַטְּמֵאָה לָצֵאת מִן הָאִישׁ. פְּעָמִים רַבּוֹת הִתְקִיפָה אוֹתוֹ, וְהָיוּ שׁוֹמְרִים אוֹתוֹ כָּבוּל בְּיָדָיו וּבְרַגְלָיו, אֶלָּא שֶׁהָיָה מְנַתֵּק אֶת הַכְּבָלִים וְנִדְחָף עַל־יְדֵי הַשֵּׁד אֶל מְקוֹמוֹת שׁוֹמְמִים. שָׁאַל אוֹתוֹ יֵשׁוּעַ: "מַה שִּׁמְךָ?" הֵשִׁיב הָאִישׁ: "שְׁמִי לִגְיוֹן", שֶׁכֵּן שֵׁדִים רַבִּים נִכְנְסוּ בּוֹ. הַשֵּׁדִים בִּקְשׁוּ מִיֵּשׁוּעַ שֶׁלֹּא יְצַוֶּה עֲלֵיהֶם לָרֶדֶת אֶל הַתְּהוֹם, וְכֵיוָן שֶׁעֵדֶר גָּדוֹל שֶׁל חֲזִירִים הָיָה רוֹעֶה שָׁם בָּהָר, הִתְחַנְּנוּ אֶל יֵשׁוּעַ שֶׁיַּנִּיחַ לָהֶם לְהִכָּנֵס לְתוֹכָם. הוּא הִרְשָׁה לָהֶם. לְאַחַר צֵאתָם מִן הָאִישׁ נִכְנְסוּ הַשֵּׁדִים בַּחֲזִירִים, וְהָעֵדֶר הִסְתָּעֵר מִמּוֹרַד הָהָר אֶל הַיָּם וְטָבַע. כִּרְאוֹתָם אֶת הַנַּעֲשֶׂה בָּרְחוּ הָרוֹעִים וְסִפְּרוּ אֶת הַדָּבָר בָּעִיר וּבַכְּפָרִים. הַתּוֹשָׁבִים יָצְאוּ לִרְאוֹת מַה קָּרָה. בְּבוֹאָם אֶל יֵשׁוּעַ מָצְאוּ אֶת הָאִישׁ שֶׁהַשֵּׁדִים יָצְאוּ מִתּוֹכוֹ, וְהוּא יוֹשֵׁב לְרַגְלֵי יֵשׁוּעַ לָבוּשׁ וְשָׁפוּי בְּדַעְתּוֹ. פַּחַד מִלֵּא אֶת לִבָּם. הָאֲנָשִׁים שֶׁרָאוּ אֶת הַמַּעֲשֶׂה סִפְּרוּ לָהֶם כֵּיצַד נִרְפָּא אֲחוּז הַשֵּׁדִים. וְכָל הֶהָמוֹן שֶׁבָּא מֵאֵזוֹר הַגִּרְגָּשִׁיִּים בִּקֵּשׁ מִיֵּשׁוּעַ שֶׁיֵּלֵךְ מֵאִתָּם, כִּי פַּחַד גָּדוֹל נָפַל עֲלֵיהֶם. לְפִיכָךְ יָרַד לְסִירָה וְחָזַר. אַךְ הָאִישׁ שֶׁיָּצְאוּ מִתּוֹכוֹ הַשֵּׁדִים בִּקֵּשׁ מִיֵּשׁוּעַ שֶׁיַּנִּיחַ לוֹ לְהִשָּׁאֵר אִתּוֹ, אֶלָּא שֶׁיֵּשׁוּעַ שִׁלַּח אוֹתוֹ בְּאָמְרוֹ: "שׁוּב לְבֵיתְךָ וְסַפֵּר אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ אֱלֹהִים." הוּא הָלַךְ וְהִשְׁמִיעַ בְּכָל הָעִיר אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה לוֹ יֵשׁוּע.

— הבשורה על פי לוקאס, הברית החדשה (תרגום חדש), פרק ח' 39-26

פרשנות

גדריים

בהתייחס לארץ הגרשיים, או ארץ הגדריים: גדר או גדרה היא עיר קדומה ששכנה בעבר הירדן מעל למרחצאות חמת גדר, על הרי הגלעד. במקום בו שכנה העיר עומד כיום הכפר הירדני "אוֹם-קַיְס". גדר הייתה חלק מברית עשר הערים ה"דקאפוליס", ערים שתושביהם היו ברובן כנראה הלניסטיים, ועל אף שחיו שם גם לא מעט יהודים, ברור שרועי החזירים לא יכלו להיות יהודים.

טומאה, שדים וחזירים

על פי התורה והדת היהודית, קברים נחשבים כטמאים, והשהיה בהם מטמאת ומחייבת היטהרות (במדבר י"ט 18, יחזקאל מ"ד 25, מתי כ"ג 27). באותה מידה החזיר נחשב כחיה טמאה, אסורה לאכילה לפי התורה (ויקרא י"א 7, 26; ישעיהו ס"ה 4; ישעיהו ס"ו 17) . באופן זה ניתן אולי להבין מדוע אחוז השדים בילה את זמנו בקברים, שדים הן רוחות טומאה. ולכן גם גירוש השדים נערך לתוך החזירים שגם הם נחשבים לחיות טמאות. ישעיהו ס"ה 4 כולל את שתי הטומאות הנזכרות כאן: "הַיֹּשְׁבִים, בַּקְּבָרִים, וּבַנְּצוּרִים, יָלִינוּ; הָאֹכְלִים בְּשַׂר הַחֲזִיר, וּפְרַק פִּגֻּלִים כְּלֵיהֶם,.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא נס החזירים בוויקישיתוף