נער מקהלה
נער מקהלה הוא חבר במקהלה כנסייתית נוצרית.
מקורו של המונח בהשקפה המגדרית הנוצרית קתולית (השקפה אשר נותרה אף בכנסייה האנגליקנית ובכנסיות אחרות) לפיה טקסי הכנסייה צריכים להיערך על ידי גברים בלבד. מקורה של השקפה זו בצו של שאול התרסי (השליח פאולוס), שלפיו "נשים צריכות להיות שקטות בכנסייה" (בלטינית: mulieres in ecclesiis taceant) – צו המבוסס על ההשקפה היהודית האוסרת תפילת נשים בקול רם בנוכחות גברים, ובייחוד שירת נשים בנוכחות גברים (קול באישה ערווה). בהתאם להשקפה זו, התפילה בכנסייה הקתולית נערכה על ידי גברים, והמקהלה אשר התפתחה לצד התפילה על מנת ללוות את הכומר בתפילה ולשיר מזמורי תהילים ומזמורים אחרים הייתה על טהרת הגברים. על מנת לאפשר מגוון רחב של קולות, את קולות הסופרן והאלט נהגו לשיר ילדים ונערים אשר קולם טרם התחלף. במהלך ימי הביניים ותקופת הרנסאנס והבארוק נכתבו יצירות מוזיקליות רבות המיועדת למקהלות אלה.
מספר זרמים בנצרות הפרוטסטנטית מאפשרים גם לילדות ונערות לשיר במקהלות הכנסייה.
על מנת שנערי המקהלה יוכלו לקרוא את הטקסטים שהיה עליהם לשיר וכן ידעו לקרוא תווים, נפתחו בכנסייה הקתולית ובכנסייה האנגליקנית בתי ספר יסודיים בתנאי פנימייה (בתי ספר מקהלתיים) בהם למדו נערי המקהלה הן לימודי חול, הן לימודי קודש והן שירה, ובכך הפכו בתי ספר אלה, אשר נחשבו לרוב (ועדיין נחשבים) לבתי ספר איכותיים, כאמצעי לנערים ממשפחות חסרות יכולת לרכוש השכלה טובה. לרוב הנערים הצטרפו לבתי ספר אלה בגיל 7, והשתתפו במקהלה הכנסייתית עד גיל 14, כאשר הזמרים הטובים ממשיכים לשיר במקהלת הכנסייה לאחר גיל זה בקולות הטנור והבריטון והבס.
מלחינים רבים החלו את דרכם המוזיקלית כנערי מקהלה, לדוגמה: יוזף היידן, אשר החל את דרכו המוזיקלית בגיל 8 בשנת 1740, פרנץ שוברט אשר הפך לנער מקהלה בהיותו בן 11 וטוביאס האסלינגר שהיה נער מקהלה בעיר לינץ.
