נפת צידון
נפה בלבנון
נפת צידון (בערבית: قضاء صيدا) היא נפה מנהלתית במחוז דרום לבנון. עיר בירת המחוז היא צידון.
מדינה | לבנון |
---|---|
מחוז | מחוז דרום לבנון |
בירת הנפה | צידון |
שטח | 275 קמ"ר |
אוכלוסייה | |
‑ בנפה | 287,987 (31 בדצמבר 2017) |
קואורדינטות | 33°33′41″N 35°22′30″E / 33.5614°N 35.375°E |
אזור זמן | UTC +2 |
את המחוז מייצגים שני נציגים, מוסלמים סונים, בפרלמנט הלבנוני.
המחוז כולל:
ערים ועיירות
עריכהכפרים
עריכהארזי (צידון) (ער') | אל-קריה (צידון) (ער') | ג'ינג'אליה (ער') | עין א-דלב (צידון) (ער') |
אֶ֫רְכּי (צידון) (ער') | קוניטרה (צידון) (ער') | ח'רטום (צידון) (ער') | קעקעיה (قعقعية) או קאקעיה (قاقعية) |
באבליה (ער') | לוביה (צידון) (ער') | ח'זיז (צידון) (ער') | צנובר (צידון) (ער') |
בראמיה (ער') | מרוואניה (ער') | דרב א-סים (ער') | כפר בית (ער') |
ביסאריה (ער') | מועמריה (ער') | זעְ'דְרַ֫יַא (زغدريا) או זע'דראיא (زغدرايا) | כפר חתא (ער') |
חארה (ער') או חארת סידא (حارة صيدا) |
א-נג'אריה (ער') | זיתא (צידון) (ער') | כפר שלאל (ער') |
חג'ה (צידון) (ער') | הלאליה (ער') | טנבורית (ער') | מלכי (ער') או כפרמלכי (كفرملكي) |
ח'ראייב | ברתי (צידון) (ער') | עברא (ער') | כפריא (צידון) (ער') |
סכסכיה (ער') | בקוסטה (ער') או בקוסטא (بقسطا) | ערב אל-ג'ל (ער') | |
עדוסיה (ער') | בנעפול (ער') | עקתנית (عقتنيت) או עקתאנית (عقتانيت) | |
ע'סאניה (צידון) (ער') | תופאחתא (ער'), בהגייה לבנונית: תִפֵّ֫אחְתַא | עַנְק֫וּן (ער'), בהגייה לבנונית: עַנְא֫וּן |
אוכלוסייה
עריכהנכון לשנת 2014,[1] היו בנפת צידון 61,237 בעלי זכות בחירה, מהם:
- 51,962 (84.22%) – סונים
- 5,647 (9.15%) – שיעים
- 3,935 (6.38%) – נוצרים, מעדות שונות
- 125 (0.20%) – מיעוטים שונים
- 28 (0.05%) – דרוזים
אישים מנפת צידון
עריכה- ריאד א-סולח – ראש הממשלה הראשון של לבנון (1894–1951)
- תקי א-דין א-סולח (אנ') – לשעבר, ראש ממשלת לבנון (1908–1988)
- פואד סניורה – לשעבר, ראש ממשלת לבנון (1943–)
- רפיק אל חרירי – לשעבר, ראש ממשלת לבנון (1944–2005)
- עיסאם חוסיין נעמאן (אנ') עורך דין, איש עסקים פוליטיקאי ושר לשעבר (1942)
- ד"ר יומנא אל-עיד (ער') (שמה האמיתי: חכּמת אל-מג'ד'וב א-סבאע'; حكمت المجذوب الصباغ) – פרופסור לספרות וסופרת.
כלכלה
עריכהבנפת צידון נמצא קצה הצינור הטרנס-ערבי בים התיכון, צינור שאורכו 1,720 ק"מ, והוא מתחיל בשדות הנפט ליד אבקייק (אנ') בסעודיה. לצינור היה תפקיד חשוב בסחר העולמי בנפט – סיוע בפיתוח הכלכלי של לבנון – כמו גם ביחסים הפוליטיים של אמריקה והמזרח התיכון. בעת בנייתו ב-1947, הפרויקט נחשב לפורץ דרך וחדשני עם קיבולת מקסימלית של כ-500,000 חביות ליום. לאחר מלחמת ששת הימים ב-1967 ובשל סכסוך מתמיד בין ערב הסעודית לסוריה ולבנון על אגרות המעבר, וכן בשל הופעת מכליות נפט הגדולות, הצינור פועל כיום בהספק נמוך מאוד.
קישורים חיצוניים
עריכההערות שוליים
עריכה- ^ دائرة الجنوب الاولى, صيدا, lebanese-forces.com, 2014