קבוצת הנציצים

נציץ (הידוע גם כמיקה, Mica, בלעז) היא קבוצה של מינרלים השייכים לקבוצת המינרלים הפילוסיליקטיים (סיליקטים במבנה בצורת לוחיות), המכילים כמויות משתנות של אלומיניום, ברזל, מגנזיום, ליתיום, נתרן סידן ואשלגן. התכונה הבולטת של המינרלים בקבוצת הנציצים היא פצילותם המושלמת לצורה של לוחיות או "קשקשים". הלוחיות ניתנות לכיפוף והן אלסטיות.

נציץ

תכונות המינרל
הרכב כימי	(K,Na,Ca)(Al,Mg,Fe,Li)2-3(OH)2(Si,Al)4-5O10
מערך קריסטלוגרפי	מונוקליני
צורת הגביש	מקבצים לוחיים או ב"קשקשים"
צבע	משתנה בהתאם למינרל, לרוב לבן אבל גם צהבהב, צהוב, ירוק, חום שחור ואף סגול בהיר.
ברק	זגוגי ולעיתים פנינתי
שקיפות	שקוף עד עמום.
פצילות	מושלמת בכיוון אחד ויוצרת לוחיות אופייניות.
קשיות	2 עד 4 בסולם מוס
משקל סגולי	3.3-2.7
שרטוט	לבן
מינרלים נלווים	קוורץ, קלציט, הורנבלנדה, אפטיט ופצלת השדה

שם קבוצת המינרלים בעברית, כמו גם השם בלועזית, "מיקה" (בלטינית micare - לנצנץ), מתייחס לתכונה של הנציץ (בעיקר בקשקשים קטנים): לנצנץ.

מבנה הנציץ

מחקר קריסטלוגרפי של הנציצים בעזרת קרני רנטגן גילה כי הם בנויים מלוחות זעירים ברוחב של מספר אנגסטרם. כל לוח בנוי משלוש שכבות.

השכבה העליונה והתחתונה בנויות מטטרהדרונים של סיליקה (SiO₄). שלושה מתוך ארבעת אטומי החמצן שבסיליקה נמצאים במישור השכבה ומתחברים לאטומי חמצן של הטטרהדרונים האחרים באותה שכבה ויוצרים בכך רשת של משושים. אטום החמצן הרביעי בסיליקה מתקשר עם שכבת הביניים (כלומר "מצביע" למעלה בשכבה התחתונה ו"מצביע" למטה בשכבה העליונה).

שכבת הביניים הם אוקטהדרונים (גופים בעלי שמונה מישורים) שבמרכזם מגנזיום וברזל או אלומיניום המוקפים באטומים של חמצן או בקבוצת ההידרוקסיל (OH). אלומיניום מחליף לעיתים את הצורן בטטרהדרונים. משום שהצורן הוא ארבע־ערכי בעוד שהאלומיניום הוא שלוש־ערכי נדרש פיצוי חשמלי שבא בצורת קטיון אשלגן (כמו שמתרחש במינרל אורתוקלז). קטיון האשלגן מוקף ב-12 יוני חמצן ומשמש כמקשר בין הלוחות. אולם, משום שיון האשלגן גדול בנפח והוא בעל מטען חשמלי קטן (+1), הקשר בין הלוחות הוא קשר חלש ולכן קל לפצל את הנציצים לאורך המישורים ומכאן תכונת הפצילות המושלמת.

המינרלים השונים של קבוצת הנציצים נבדלים זה מזה בסידור הגאומטרי השונה של הלוחות זה על גבי זה ובהחלפות שלמות או חלקיות של הקטיונים.

תפוצה

נציצים מצויים בסלעי יסוד חומציים כדוגמת הגרניט (מוסקוביט וביוטיט), בסלעי יסוד אולטרה-בסיסיים (פְלוֹגופּיט), בסלעים מותמרים כדוגמת הגנייס והשיסט (מוסקוביט, פּרַגוֹניט, ביוטיט) ובסלעי משקע (איליט).

קבוצת הנציצים נפוצה למדי ומהווה כ-3% מהליתוספרה. בישראל ניתן למצוא נציצים (בעיקר מוסקוביט וביוטיט) בסלעים מגמתיים באזור אילת. מפיקי הנציצים העיקריים בעולם הם ארצות הברית, נורווגיה, דרום אפריקה, ברזיל, מדגסקר וקנדה.

תכונות ושימושים

תכונות הנציצים: התנגדות חשמלית גבוהה, חוזק דיאלקטרי גבוה מאוד, התפשטות תרמית מינימלית, עמידות לטמפרטורה גבוהה (עד 600° צלזיוס במינרלים הנפוצים, עד 1000° צלזיוס בפלגופיט), פיצולם ללוחות דקיקים, חוזקם המכני ותכונת האלסטיות שלהם הופכים את הנציצים לחומר גלם חשוב בתעשיית החשמל. הגבישים הנקיים משמשים בקבלים ולמנורות רדיו. הגבישים הנקיים פחות משמשים כחומר בידוד, כחלונות לתנורי חימום והיתוך, כקישוט לבניינים ואפילו באיפור מינרלי.

קישורים חיצוניים

• קבוצת הנציצים, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)