ארגון נשות המזרחי באמריקה (באנגלית: MWOA - Mizrachi women Organization of America) הוקם תחילה כהסתדרות עצמאית של נשים בתנועת "המזרחי" בהנהגתן של בסי גוטספלד ואדלה גולדשטיין בארצות הברית. בהמשך בשנת 1934 הוכרז הארגון באופן רשמי כארגון עצמאי למען האישה הדתית לאומית בארץ ישראל. הארגון כאמור נולד מתנועת המזרחי העולמית וחולק עמו את האידאולוגיה שלו. מטרותיו הוגדרו בשנת 1936 כ"בניינה מחדש" של ארץ ישראל ברוח היהדות המסורתית (אורתודוקסית), תמיכה בכל מפעלי מזרחי ביישוב היהודי בארץ ישראל, בקרן הקיימת ובקרן היסוד. הארגון פעל בשתי זירות עיקריות: בארצות הברית בתחום הרוחני ובארץ ישראל בתחום המעשי לנתינת אפשרות של חינוך מקצועי לנערה הדתית בארץ ישראל. בתנועה שירתו נשים באופן עצמאי. עם הקמת התנועה עשו בעיקר עבור נשים, צעירות ובנות בארץ ישראל, אך בסופו של דבר פעלו להקמת מוסדות חינוך עבור שני המינים[1].
תנועת המזרחי נוסדה בשנת 1902 כתנועה דתית לאומית במסגרת ההסתדרות הציונית ושירתה את המעמד הבורגני-דתי. בשנת 1918, קראה תנועת "המזרחי" לכלל הציבור ללא הבדלי מין לעזור בבניית היישוב היהודי בארץ ישראל להצטרף לתנועה, הן גברים והן נשים. זו הייתה פריצת דרך, בחברה הדתית, השמרנית והפטריאכלית אשר באופן גלוי קראה לנשים לקחת חלק. בשנת 1919 דנו במעמד האישה בתנועה, והוחלט לקבל את הנשים כחברות שוות זכויות בתנועה, ואף לפעול לייסוד אגודות נשים מתוך התנועה במטרה לעסוק בתרבות וחינוך הבנות על מנת למשוך אותן לרעיון הדתי-לאומי. לכאורה, היו הנשים כשוות בין שווים אך למעשה נשארו כאגודת נשים ולא לקחו חלק בעשייה החברתית - פוליטית בתנועה. זו נשארה גברית. בשדה זה הובעה התנגדות נחרצת לפעילות ציבורית ופוליטית של נשים מצד הגברים.
נשות תנועת המזרחי בארצות הברית, אשר התגייסו לתנועה מתוך הרעיון הציוני לעזור בבניית היישוב בארץ ישראל, גייסו כספים למען ארגון "המזרחי" בהנהגת הגברים. התנועה ביקשה בעיקר לתרום את הכסף לישיבות בארץ ישראל ולבית הספר הדתי ביפו-"תחכמוני". בסי גוטספלד, בת למשפחה ארתודוכסית מגליציה הייתה למנהיגת הנשים המגייסות כספים. בעקבות הצעתו של הרב ברלין, התנדבה בסי בארגון כמגייסת כספים עבור "המזרחי" למען הקמת בתי כנסת וישיבות בארץ ישראל. ערב אחד, כאשר התכנסו הנשים עם הרב יהודה לייב הכהן פישמן, שהיה לאחד ממנהיגי תנועת "המזרחי", הודה הרב לנשים על עבודתן המסורת בגיוס הכספים וביקש את הכסף, אך באותו הרגע, גוטספלד בישרה לרב כי הנשים יחליטו ביניהן לאן הן רוצות לתרום את הכסף ויודיעו לו במהרה. נקודה זו הייתה לנקודת מפנה בתנועה כיון שנשים מעולם לא לקחו חלק בהחלטה לאן לתרום את הכסף, אך מעתה והלאה בצורה הדרגתית, הפכו הנשים מאך ורק מגייסות כספים, גם למקבלות החלטות. בסי ביקרה בארץ ישראל במשך שישה חודשים וניסתה למצוא פרויקט להשקעת הכסף המגויס בחברה הדתית. היא התרשמה מהחינוך הציוני-דתי שקיבלו בנים, אבל התאכזבה מאוד מהחינוך שקיבלו בנות, שכאשר הן מסיימות את בית הספר הן חוזרות לביתן ועוסקות במקצועות מסורתיים. בסי, בתור תלמידת גימנסיה האמינה כי לנערות דתיות מגיע יותר. עם שובה לארצות הברית, החליטו נשות מזרחי להקים בתי ספר לבנות דתיות בארץ ישראל. במקביל הארגון גדל ויותר נשים דתיות החליטו להיות פעילות.
ארגון נשות המזרחי באמריקה נוסדה בקליבלנד בשנת 1925, בידי בסי (בתיה) גוטספלד כקבוצת נשים הפועלת באופן עצמאי אך עדיין נמצאת תחת ארגון "המזרחי". בשנת 1934 נפרד הארגון באופן רשמי מ"תנועת המזרחי".
בהסתדרות המזרחי תמכו הגברים בהתארגנות הנשים משיקולים מעשיים: השקיע המזרחי בארץ את כל מרצו בחינוך וסבר כי אין החינוך יכול להצליח אם אין לו המשך מחוץ לשעות ההוראה, למטרה זו נחוצות נשים. עם זאת, הנשים תהו לגבי מידת הערכת הגברים לגבי רמת פעילותן ותרומתן לתנועה. ארגון נשות המזרחי נוסד על בסיס האמונה ביכולתה של האישה בכלל וביכולתה להרים תרומה נשית ייחודית לתנועה הציונית בכלל ולבניית היישוב בפרט. לצד הרצון לקבל תמיכה מתנועת המזרחי, פעילותן של הנשים הביאה להעצמה נשית ועצמאית גם בניגוד לעמדת התנועה, נשות המזרחי ראו לא רק את טובת התנועה במרכז, כי אם גם את טובת הנשים. הן קבעו כי המוסדות העומדים תחת חסותן ופיקוחן הן רכושן ולא רכוש המזרחי.
עם הגדרת הארגון כעצמאי, הגדירו לעצמן הנשים חזון ומטרות ברורות אשר בין היתר נשענו על ערכיו של ארגון "המזרחי" עוד מבית: "ארץ ישראל לעם ישראל על פי תורת ישראל" ומטרותיו העיקריות היו:
סיוע בבנין הבית הלאומי בארץ ישראל ברוח התורה ועל פי אידאולוגיית תנועת "המזרחי", (רוח ציונית דתית).
תמיכה בכל מפעלי מזרחי ביישוב.
לכונן את קיום העם היהודי בארץ ישראל על יסודות תורת ישראל
פיתוח חינוך ציוני דתי לנערה הדתית בארץ ישראל - היבט נשי מובהק.
פיתוח חינוך נשים ברוח המזרחי: חיזוק הרוח היהודית של הבנות הדתיות בישראל, לעורר בלב הנערות הדתיות את אהבת העם והארץ.
השתתפות הנשים בעבודות עזרה סוציאלית וסיוע לנשים בארץ ישראל.
מטרתן העיקרית של נשות מזרחי בתחום היישוב והחינוך הייתה לקלוט נערות דתיות ולהעניק להן מסגרת חינוכית דתית, בה יתחנכו לערכים דתיים מסורתיים וציוניים, כמו כן, ילמדו חינוך מקצועי לצד לימודי קודש ויהיו מעורבות בחיי הציבור. עם זאת, המציאות הנוראה של עליית המפלגה הנאצית לשלטון ופריצת מלחמת העולם השנייה, שינתה את מטרתן זו והפכה את מוסדות החינוך לבנות, למוסדות קליטת נוער פליט מאירופה, בנים ובנות בלי הבדלים דתיים, ביניהם ילדי טהראן וילדי עליית הנוער.
מ-1924 ועד הקמת המדינה הוקמו פרויקטים שונים בסיוע נשות המזרחי באמריקה:
ב-1933, הקימו את בית צעירות מזרחי בירושלים (BZM: היה הראשון לקלוט בשנת 1934 נערות עולות)כפר בתיה, אוקטובר 1947ב-1936 הקימו בתי ספר מקצועיים לבנות דתיות בתל אביב ובחיפה[2].
ב-1938, הקימו את בית צעירות מזרחי השני, בתל אביב. על פי התוכנית המקורית היה אמור הבניין לשמש 'בית חלוצות', אולם בשל הדרישה הפך למרכז לעליית הנוער. המקום שימש למרכז קהילתי עבור צעירים דתיים שהגיעו מאירופה. אנשי הקהילה ותלמידים הוזמנו להרצאות וקונצרטים במקום.
הקימו מעונות יום שנועדו לאפשר לנשים דתיות לצאת לשוק העבודה.
הקימו את מוסד 'עלייה' על יד פתח תקווה ומוסד הילדים 'רענן' על יד בני ברק.
ב-1947 הקימו הנשים את כפר בתיה, ליד רעננה, אשר נועד להיות כפר ילדים המכשיר חניכים וחניכות לעבודת אדמה בארץ ישראל. הכפר קרוי על שמה של בסי גוטספלד, מנהיגת התנועה אשר ראתה את המוסד כמקום המחויב לתלמידים, לאדמת ארץ ישראל ולתורת ישראל.
נשי המזרחי באמריקה סייעו למימון קליטתם של ילדים רבים בקיבוצים דתיים וכן בשנת 1945 היה תקציב עליית הנוער של נשות מזרחי הסעיף הגדול ביותר בתקציב הארגון[3].
נשות המזרחי באמריקה פעלו בשיתוף פעולה עם ארגון נשי מזרחי בארץ ישראל, בין השאר בהקמת ותפעול בית צעירות מזרחי. לצד שיתופי הפעולה, היו גם חילוקי דעות בין נשי מזרחי באמריקה לבין הארגונים בארץ, בייחוד ביניהן לבין תנועת הפועל מזרחי. הסכסוכים היו בעיקר על רקע כספי. "נשות המזרחי" פעלו בהתאם לשאיפותיהן ובישיבות הרבות בלטה עצמאותן ואי כפיפותן לתנועה הגברית, בד בבד עם נכונות לפעול לשביעות רצונם של הארגונים בארץ[4][5].
בעת האיחוד של ארגון הפועלות של הפועל המזרחי עם ארגון נשי מזרחי בארץ ישראל, בשנת 1959, איחוד שכלל גם את הסניפים של שני הארגונים ברחבי העולם, לא הצטרפה נשות המזרחי באמריקה לאיחוד[6], למרות ניסיונות לשתפה באיחוד[7]. בחירת הארגון לפעול באופן עצמאי נבע מכך שבמשך שנים הארגון פעל ישירות בהקמת מוסדות בארץ ישראל, בניגוד לשאר סניפי נשות המזרחי ברחבי העולם שהסתפקו באיסוף כספים והעברתם לארגוני הנשים בישראל[8].
בסי גוטספלד ונשות מזרחי באשר הן השקיעו את כל כוחם בבניית חזון חינוכי לבנות ובנים בארץ ישראל ועל כן, היה הארגון הנשי הרבה יותר יעיל מהארגון הגברי במובנים רבים: כמות מוסדות החינוך, מחויבותם האישית של הלוקחים חלק במלאכה והתוצאות בשטח. "נשות המזרחי", תרמו רבות להקמת היישוב היהודי ואחר כך למדינת ישראל, אולם המחקר טוען כי התרומה הייתה הדדית: ההזדקקות של המדינה שבדרך לעזרתם של ארגונים יהודים בארצות הברית הביאה לתמיכה בקהילות היהודיות שם ולצמיחה משותפת של שתי הקהילות היהודיות הגדולות ביותר[9]. על כן, נשות מזרחי לוקחות חלק בפסיפס הרחב בקשר ההדדי בין הקהילה היהודית בארצות הברית והקהילה היהודית בארץ ישראל וכן בתרומה הגדולה של יהדות ארצות הברית לבניית היישוב.
לילך רוזנברג-פרידמן,מהפכניות בעל כורחן: נשים ומגדר בציונות הדתית בתקופה היישוב, יד יצחק בן-צבי, ירושלים, 2005.
לילך רוזנברג-פרידמן, מאמונה למעשה: שבעים שנה לתנועת אמונה, ירושלים, 2006.
לילך רוזנברג-פרידמן, המאמר "שמרנות פורצת דרך: לדמותן של מנהיגות ציוניות-דתיות בתקופת היישוב," מגדר בישראל: הוצאת מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גוריון, כר' א': 409–438, 2011
"נשים סוללות דרך: על נשים פורצות דרך בתקופת היישוב והמדינה", מאמרה של לילך רוזנברג פרידמן. (אונליין)
Bonim-wolf R', "feamale leadership in the American Jewish community: Bessie Gotsfeld and the Mizrachi women's organization of America, conservativ Judaism, Vol 63, No 1, (2011) pp 109-111 (review)
Round Shargel, B', "American Jewish women in Palestine: Bessie Gotsfeld, Henrietta szold, and the Zionist Enterprise", American Jewish history, Vol.90, No. 2 (June 2002), pp 141-160
Round Shargel, B', "Never a Rubber stamp: Bessie Goltsfeld, founder of Mizrachi women of America", American Jewish women and the Zionist Enterprise. S' Reinharz and M' A. Raider (eds), Brandeis University Press Waltham Massachusetts, pp 75-88.
Round Shargel, B', Feamale leadership in the American Jewish community: Bessie Gotsfeld and the Mizrachi Women Organization of America, University press of America, Maryland, 2007.
^B. Round Shargal, "Never a Rubber stamp: Bessie Gotsfeld, founder of Mizrachi women of America", American Jewish Womern and the Zionist Enterprise, S' Reinharz and M' A. Raider (eds, ), Brandeis University Press, Waltham Massachusetts, pp 75.
^כמו כן, היו חילוקי דעות בין ארגון נשות המזרחי לבין פועלות המזרחי על רקע תפיסתם המגדרית של האישה בכלל והאישה הדתייה בפרט וכן תפקידה בבניין הארץ. על פועלות המזרחי ויחסן עם נשות המזרחי ניתן לקרוא בספרה של לילך רוזנברג פרידמן: לילך, רוזנברג פרידמן מהפכניות בעל כורחן: נשים ומגדר בציונות הדתית בתקופת היישוב, הוצאת יד יצחק בן-צבי, ירושלים, 2005, עמ': 80-83.
^עוד אשה לכנסת, מעריב, 16 בספטמבר 1959: "... אז יתאחדו גם כל הסניפים בעולם (מלבד נשי מזרחי באמריקה)"
^תקוה ויינשטוק, הנשים שמרניות יותר, מעריב, 29 בינואר 1965 - "רק בארצות הברית ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, ממשיכות נשי מזרחי ונשי הפוהמ"ז בקיום נפרד — אם כי תנועות הגברים שם התאחדו. "יש לכך סיבה" מסבירה ח"כית טובה סנהדראי, המזכירה הכללית של תנועת האשה הדתית לאומית. "בשאר הארצות פעלו לפני המיזוג באמצעות ארגון הפועלות של הפוהמ"ז או אמ"ן; נשי מזרחי באמריקה — שייסדו את כפר בתיה, בתי צעירות מזרחי וכו' — פעלו תמיד כגוף עצמאי."
^Shargel, Baila Round (ביוני 2002). "American Jewish Women in Palestine: Bessie Gotsfeld, Henrietta Szold, and Zionist Enterprise". American Jewish History. 90(2): 159. {{cite journal}}: (עזרה)
.jpg)
