סאה (יחידת מידה)
סאה היא מידת נפח מקראית, אשר הייתה בשימוש נרחב בזמן חז"ל, ומוזכרת פעמים רבות במשנה ובתלמוד בעניינים שונים. השימוש במידה זו של סאה היה מצוי, ובעקבות זה היה אף כלי למדידת הסאה שנקרא 'סאה'[1].
מידת הסאה שווה לשישה קבים ולשליש איפה. ונפחה הוא אחד מארבעים מנפח תיבה של אמה על אמה על שלוש אמות.
מידה זו משמשת גם לקביעת שטח בית סאה, על פי החישוב של שטח בו ניתן לזרוע סאה תבואה, שהם סך של אלפיים וחמש מאות אמות מרובעות (=חמישים על חמישים אמה).
מקור מידת הסאה
עריכהמידת הסאה היא מידה שהייתה נהוגה כבר בזמן התורה, ואף הוזכרה בתורה, בסיפור המקראי של 'שלושת המלאכים בבית אברהם', כאשר בזמן ביקור המלאכים בביתו ציווה אברהם לשרה: ”מַהֲרִי שְׁלֹשׁ סְאִים קֶמַח סֹלֶת לוּשִׁי וַעֲשִׂי עֻגוֹת”. בזמן חז"ל רווח השימוש במידה זו, ושיערו על פיה במקומות רבים במשנה ובתלמוד.
שיעור מידת סאה בימינו
עריכהבספרי ההלכה נחלקו האחרונים בשיעור ה'כביצה', כאשר שורש המחלוקת היא האם נתקטנו הביצים מכמות שהיו בזמן התלמוד. מחלוקת זו משפיעה אף על שיעור הסאה, מאחר ששיעור סאה אחת הוא שישה קבים, והקב שיעורו 24 ביצים, נמצא ששיעור ה'סאה' הוא 144 ביצים, ועל מנת לדעת מהי כמות מידת הסאה יש להכפיל את שיעור הביצה ב-144. ממילא אף מידת שיעור הסאה בשיעורי זמנינו תלוי בדעת אותם אחרונים מהו שיעור הביצה:
מקומות ששיעורי חז"ל על פי מידת הסאה
עריכה- מקווה - שיעור מקווה הכשר לטבילה הוא רק כאשר יש בו 40 סאה מי גשמים, בפחות משיעור זה המקווה פסול.
- תרומת השקל - נעשתה בקופות של שלוש סאים.
- הקטרת הקטורת - נעשית בכל יום בכף המחזיקה שיעור סאה.
מטבע לשון
עריכה
מידה זו הייתה נפוצה מאוד בזמן חז"ל, בעקבות כך הפך השימוש במידה זו למטבע לשון. מידה ה'סאה' אף הוזכרה לא אחת בתלמוד בהקשרים שונים:
הערות שוליים
עריכה- ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף נ"ט, עמוד א'.
- ^ שיעורי תורה עמוד קנד, הרב אברהם חיים נאה, תשז
- ^ ביטוי זה הוזכר לראשונה בתוספתא (מסכת שבת פרק א, ד).
- ^ תלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף נ"ז, עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף צ"ד, עמוד א'