סבה
סָבַּהּ (מלאית: Sabah) היא אחת מ-13 המדינות של מלזיה, המזרחית שבהן. נמצאת בחלקו הצפוני של האי בורנאו, והיא השנייה בגודלה מבין מדינות הפדרציה. המדינה גובלת בדרום-מזרח במדינת סרווק ובדרום במדינת מזרח קלימנטן באינדונזיה. בירת המדינה היא העיר קוטה קינבאלו, שנודעה בעבר בשם ג'סלטון.
| |||
 | |||
| מדינה |
 מלזיה | ||
|---|---|---|---|
| מושל | Shafie Apdal | ||
| רשות מחוקקת |
Sabah State Legislative Assembly  | ||
| בירת המדינה | קוטה קינבאלו | ||
| תאריך ייסוד |
16 בספטמבר 1963 | ||
| שטח | 73,631 קמ"ר | ||
| גובה | 4,095 מטרים | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ במדינה | 3,418,785 (2020) | ||
| ‑ צפיפות | 42 נפש לקמ"ר (2010) | ||
| קואורדינטות | 5°15′N 117°00′E / 5.25°N 117°E | ||
| אזור זמן | UTC +8 | ||
| http://www.sabah.gov.my | |||
  | |||
מקור שמה של המדינה איננו ברור. יש הטוענים כי היא מכונה על שם מין של בננה המצוי בה, או שזו מילה במלאית-בורנאית, שמשמעותה "במעלה הזרם" או "הצד הצפוני של הנהר", או אפילו שמקור השם הוא מהמילה הערבית "סבאח" (صباح) שמשמעותה "בוקר". לפי תאוריה אחרת, מקור השם בספר תהילים (פרק ע"ב, פסוק י'): ”מַלְכֵי תַרְשִׁישׁ וְאִיִּים, מִנְחָה יָשִׁיבוּ; מַלְכֵי שְׁבָא[1] וּסְבָא אֶשְׁכָּר יַקְרִיבוּ”. בנגרקרטגאמה, ספר ג'אווני מהמאה ה-14, מכונה האזור "סלודנג".
המדינה הררית במערבה, ושלושת ההרים הגבוהים במלזיה כולה נמצאים באזור זה. ההר הגבוה ביותר, הר קינבאלו, נמצא בפארק הלאומי קינבאלו ומתנשא לגובה של 4,095 מטר. מזרח המדינה מישורי יותר, אם כי אף שם מצויים הרים.
אוכלוסיית המדינה ידעה גידול מהיר במחצית האחרונה של המאה ה-20 ותחילת המאה ה-21. בשנת 1970 מנתה אוכלוסיית המדינה 651,304 תושבים. בשנת 2010 מספרם גדל עד ל-3,117,405. המדינה מוסלמית ברובה (65.4%), ויש בה מיעוט נוצרי גדול (26.6%) ומיעוט בודהיסטי (6.1%).
היסטוריה
עריכהב־1578 נכשל ניסיון להגיע להסכם בין ספרד שהייתה בתהליך של השתלטות על הפיליפינים, לבין ברוניי, שואסאל שלה שלט באיי סולו בדרום מערב הפיליפינים וגרם למלחמה ביניהן. תחלה כבשה ספרד את העיר ברוניי, בירת ברוניי והסולטאן נסוג ממנה אבל המשיך להלחם. כעבור כחדשים פגעה מגפה בשני הצבאות, שהביאה לנסיגת הספרדים מהאי בורנאו ולסיום המלחמה. בעקבות כך הפך סולטאן איי סולו לעצמאי בפועל.
ב־1876 פרצה מלחמה בין סולטאן סולו לספרד, שהסתיימה בניצחון ספרד, ובכבוש האיים הצפון מזרחיים של איי סולו.
ב־29 בדצמבר 1877 נחתם הסכם בין הבארון גוסתאבוס דה אוברבק מהונג קונג ואלפרד דנת מלונדון, נציגי האימפריה הבריטית, לבין סולטאן עבדול מומין מברוניי.[דרושה הבהרה] ההסכם, שנחתם עם שלטאן ברוניי, נבע מהעובדה, שבברוניי טענו, ששלטאנות סולו מהפיליפינים הייתה במקורה תחת חסות שלטאן ברוניי, ומי מקודמיו של שלטאן עבדול מומין מברוניי, הוא מי שמינה את סולטאן סולו לתפקידו. הבארון דה אוברבק ואלפרד דנת, רצו לדאוג לכך שההסכם יהיה מוכר גם על ידי "אדוניו" של שלטאן סולו, כדי למנוע סבוך משפטי כלשהו.
ב־22 בינואר 1878 פנו הבארון דה אוברבק ואלפרד דנת אל הסולטאן ג'מאל אלעט'ם, סולטאן סולטנות סולו וחתמו גם עמו על הסכם שלפיהו הוקם פרוטקטורט צפון בורנאו. על פי ההסכם שילמה בריטניה תשלום שנתי של 5000רינגיט מכסף לסולטנות תמורת השטח.
ב־22 ביולי 1878 קיבל סולטאן סולו את חסות ספרד בכל שטחיו בפיליפינים, כולל כל איי סולו.
בשנים 1941-1882 (עד לכיבוש היפני) שימשה כפרוטקטורט בריטי (בניהולה של חברת צפון בורנאו הבריטית) ונודעה בשם "צפון בורנאו הבריטית". הבריטים יסדו את העיר סאנדאקאן.
ב־1885 נחתם הסכם מדריד בין ספרד, גרמניה ובריטניה, בו ויתרה ספרד על תביעות לבורנאו.
ב־1891 נחתם ההסכם בין הולנד לבריטניה אודות הגבול היבשתי בין סבה לשטח שמדרום לה בו שלטה הולנד. בחוף מפרץ סבוקו ובאי סבאטיק הוא נמצא בקו רוחב צפוני 4 מעלות ו-10 דקות. הגבול הימי נותר לא מוסדר.
ב־1903 הוגדל שטח צפון בורנאו הבריטית לשטח סבה של היום בהסכם בין בריטניה לסולטנות סולו. תמורת ההרחבה הוגדל התשלום השנתי ל־5300 רינגיט.
1930: נוסח אחרון להסכם הגבול בין ארצות הברית לבריטניה באשר לגבול בין הפיליפינים לצפון בורנאו הבריטית. מצפון מזרח לחופי סבה. מתוך קבוצה של איים קטנים, שדנו בגורלם, 3 נמסרו לבריטניה[2], היום חלק מסבה.
1936: מת שלטאן סולו, ג'מאלול קיראם השני, ללא ילדים. ממשלת בריטניה חדלה לשלם את ה-5300 רינגגיט, בטענה שאין לו יורשים.
1939: בני משפחת סולטאן סולו, תבעו את הכספים בבית משפט בריטי. בית המשפט קבע מה חלקו של כל תובע, בתשלום שחודש.
17 בדצמבר 1941 עד 1 באוגוסט 1945: במסגרת מלחמת העולם השנייה, הכבוש היפני בכל האי בורנאו, גם כל הפיליפינים נכבשו. ב-1945 החלו בעלות הברית בגרוש היפנים מבורנאו, דבר שהושלם ב-1 באוגוסט 1945.
ב־15 ביולי 1946 הפכה צפון בורנאו הבריטית למושבת כתר, וב־31 באוגוסט 1957 קיבלה מלאיה עצמאות מן הממלכה המאוחדת.
ב־12 בספטמבר 1962 תבע נשיא הפיליפינים, דיוסדאדו מקפגל, נצר למשפחת סולטאן סולו, בשם הפיליפינים, את הרבונות על סבה, בטענה שסולטאן קיראם הראשון "מסר" את רבונותו על סבה לפיליפינים.
ב־11 ביולי 1963 נחתם הסכם בין מלאיה, הפיליפינים, ואינדונזיה, על הקמת "קונפדרציה" בשם "מאפילינדו", בניסיון למנוע מאבק בין 3 המדינות על האי בורנאו. הקונפדרציה פורקה כעבור חודש, כששמע סוקרנו שמנהיגי מלאיה עתידים להכריז על הקמת מלזיה בטרם תודענה תוצאות משאל העם שערך האו"ם בצפון בורנאו הבריטית, על אודות רצון תושביה. ההכרזה על הקמת מלזיה נדחתה ביותר משבועים, אבל במלאיה התייחסו אל משאל העם כאל עניין פנימי.
16 בספטמבר 1963: יסוד מלזיה. המשיכה ממשלתה את התשלום השנתי בשוי 5300 רינגיט מלזי ליורשיו של הסולטאן ג'מאל אלעט'ם, מסולטנות סולו.
28 ביוני 1965: צבאה הסדיר של אינדונזיה התחיל במתקפה שנמשכה 86 ימים. ראשיתה באי סבטיק בצפונו, שהוא חלק של סבה, והיא נבלמה. הצד השני בעימות הורכב מצבא מלזיה וכמה מצבאות חבר העמים הבריטי כולל אוסטרליה. עד 1966 כשל כל המהלך האינדונזי.
11 באוגוסט 1966: נחתם הסכם שלום בבנגקוק בין מלזיה לאינדונזיה. אינדונזיה הכירה בקיום מלזיה ובשלמות שטחיה.
1968: נשיא הפיליפינים, פרדיננד מרקוס, החל לאמן כוחות צבא באי קורגידור כדי להסתנן לסבה כהכנה לכבוש סבה.
ב־26 באוגוסט 1968 חוקק הפרלמנט הפיליפיני חוק הקובע שסבה היא שטח פיליפיני רבוני, וב־18 בספטמבר 1968 חתם פרדיננד מרקוס חתם על החוק.
1977, 1984: ניסיונות של פרדיננד מרקוס לפתור את בעיית סבה, על ידי נסיגה מדרישות הפיליפינים, לצורך שפור היחסים עם מלזיה.
1987: ניסיון של חברת הסנאט הפיליפיני לתיסיא ראמוס שאהאני, לבטל את החוק הקובע כי סבה שייכת לפיליפינים. הניסיון נתקל בהתנגדות רחבה, גם מצד נציגים מוסלמיים, והוצג כפגיעה בדרישות סולטאן סולו לסבה.
2 בנובמבר 1998: אינדונזיה ומלזיה מסכימות למסירת בעיית הרבונות על סיפאדאן וליגיתאן לבית הדין הבין לאומי בהאג.
2001: בקשה ממשלת הפיליפינים, במסגרת תביעתה לקבל את שטח סבה, להתערב בסכסוך בין אינדונזיה למלזיה על האיים סיפאדאן וליגיתאן[3], מדרום לשטח היבשתי של סבה, לפי העיתונות מאז, הפיליפינים הייתה מוכנה לוותר לאינדונזיה על סיפאדאן ועל ליגיתאן, אבל דרשה לקבל את כל שאר מדינת סבה. בית הדין הבין לאומי בהאג, סירב לבקשת הפיליפינים.
17 בדצמבר 2002: הכריע בית הדין הבין לאומי בשאלת הבעלות על שני האיים לטובת מלזיה כחלקים של סבה. במובלע מובן גם שהכיר בית הדין הבין לאומי בשלטון מלזיה על סבה[4].
ב־2006 דרש שר המשפטים המלזי לחדול מלשלם את כספי השכירות השנתיים בסכום 5300 רינגיט, כי לטענתו התשלום פוגע ברבונות מלזיה על סבה.
ב־2013 אירע ה"תיקו של לאהאד דאתו". חלק מיורשיו של שלטאן ג'מאל אלעט'ם גייסו צבא חמוש בניסיון לכבוש את סבה. הכוח פלשו לסבה ב-11 בפברואר 2013, וכבש כפר קטן, סמוך לעיר לאהאד דאתו, ותקפו גם את סמפורנא ועוד מקומות. צבא מלזיה אסף כוחות, ועד 5 במארס 2013 עמדו שני הצבאות זה מול זה. כאשר תקף צבא מלזיה את הפולשים, הדף אותם אל הים. העמות הסתים בניצחון מלזיה, ב-24 במארס 2013. בעימות נהרגו 70 מהפולשים, 12 חילים בצבא מלזיה. מבחינה דיפלומטית נסו שלטונות הפיליפינים להאיץ במנהיג הפולשים, ג'מאל קיראם השלישי, להסיג את כוחותיו מסבה. שבויים מבין הפולשים, נשפטו אחר כך על ידי שלטונות מלזיה. חלקם נדונו למאסר, וחלקם נדונו למות. שנים זוכו. בעקבות הפלישה חדלה ממשלת מלזיה לשלם את התשלום השנתי של 5300 רינגיט.
באוגוסט 2022 דווח כי יורשי סולטאן ג'מאל אלעט'ם, זכו במשפט נגד ממשלת מלזיה שהתקיים בבית משפט בפריס, בו תבעו פיצויים על הפסקת התשלומים השנתיים.[5]
ביוני 2023 פסק בית משפט בהולנד שדן בערעור ממשלת מלזיה כי לבית המשפט בפריס לא הייתה סמכות לפסוק בדבר.[6]
קישורים חיצוניים
עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של סבה (במלאית)- סבה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ בערבית: سبأ, בתעתיק ש'בא בשין שמאלית. אין אות ס' בערבית, ונזכרה ממלכת שבא בקוראן, סורה 34 (סורת סבא), פסוק 14
- ^ , נוסח ההסכם האחרון: https://maint.loc.gov/law/help/us-treaties/bevans/b-gb-ust000012-0473.pdf
- ^ INTERNATIONAL COURT OF JUSTICE, www.icj-cij.org
- ^ https://www.icj-cij.org/sites/default/files/case-related/102/102-20021217-PRE-01-00-EN.pdf
- ^ https://www.reuters.com/world/asia-pacific/how-malaysia-ended-up-owing-15-billion-sultans-heirs-2022-08-04/ (באנגלית)
- ^ Malaysia wins Dutch case over Sulu heirs’ US 5 billion award, South China Morning Post, 2023-06-27 (באנגלית)