סבתא מוזס
אנה מרי רוברטסון מוזס (7 בספטמבר 1860 – 13 בדצמבר 1961), שכונתה "סבתא מוזס" (Grandma Moses), הייתה אמנית עממית אמריקאית. היא החלה לצייר באופן מקצועי בגיל 78, ולעיתים קרובות מוזכרת כדוגמה להתחלת קריירה מפוארת בגיל מתקדם. עבודותיה מוצגות ונמכרות ברחבי העולם, ומופיעות על גבי כרטיסי ברכה ומוצרים שונים. יצירותיה מוצגות באוספים של מוזיאונים רבים ואחת מהן נמכרה עבור 1.2 מיליון דולר ב-2006.
.jpg) | |
| לידה |
7 בספטמבר 1860 Greenwich, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
13 בדצמבר 1961 (בגיל 101) הוסיק פולס, ארצות הברית |
| שם לידה |
Anna Mary Robertson |
| מקום קבורה |
Maple Grove New Cemetery |
| לאום |
אמריקאים לבנים |
| תחום יצירה |
ציור נוף, ציור |
| זרם באמנות |
אמנות נאיבית, אמנות גולמית |
| יצירות ידועות |
Grandma Moses, Sugaring Off, The Battle of Bennington, Black Horses, July Fourth |
| פרסים והוקרה |
|
| צאצאים |
Forrest K. Moses, בפסקה זו 4 רשומות נוספות שטרם תורגמו |
  | |
מוזס הופיעה על שערי מגזינים ובטלוויזיה, ונעשה סרט דוקומנטרי על חייה. היא כתבה אוטוביוגרפיה, זכתה בפרסים רבים, והוענקו לה שני תוארי דוקטור של כבוד.
הניו יורק טיימס תיאר את תרומתה: "מוזס יצרה ריאליזם פשוט, בעל אווירה נוסטלגית וצבעים זוהרים, ויצירותיה תיארו חיי כפר פשוטים, וזכו להערכה מקהל עוקבים רחב. היא הצליחה ללכוד את ההתרגשות של שלג חורף ראשון, את אווירת ההכנות לקראת חג ההודיה וצבעי עלים ירוקים רעננים של האביב המתקרב. מוזס שפעה קסם שהשפיע על כל מי שפגש בה. אישה קטנת ממדים עם ניצוץ של שנינות בעיניים בצבע כחול-אפור, חדת לשון וקשוחה לחנפנים, וקלילה ועדינה עם הנכד, היא ידעה להתאים את עצמה לאדם עמו הייתה בקשר"[1].
תחילת חייה
עריכהאנה מארי רוברטסון נולדה בגריניץ', ניו יורק ב-7 בספטמבר 1860. הוריה היו מרגרט שאנן רוברטסון וראסל קינג רוברטסון, היא הייתה השלישית מבין עשרה ילדים. אביה היה חקלאי שניהל טחנת פשתן. במשך תקופה קצרה בנערותה מוזס פקדה בית ספר שכלל חדר אחד בלבד. לימים הפך חדר זה למוזיאון בנינגטון בוורמונט, ובו אוסף יצירותיה הגדול ביותר בארצות הברית. חיבתה לציור החלה בשיעורי ציור בבית הספר, וכילדה נהגה להשתמש בציורי הנוף שלה במיץ ענבים ולימון וחומרים טבעיים נוספים כקמח, ודשא כדי להפיק צבעים לציוריה.
בגיל 12 היא עזבה את בית הוריה ועברה לגור ולעבוד בבית שכניה האמידים, במשק הבית ובחווה. היא עבדה במשק בית אצל משפחות אמידות במשך 15 שנים.
במהלך עבודתה אצל משפחת משפחת וויטסייד, חיבתה לאומנות משכה את תשומת לב בעלי הבית, אשר קנו לה ציוד על מנת שתוכל ליצור אמנות בעצמה.
בגרותה
עריכהבגיל 27 היא עבדה והתגוררה בחווה בה הכירה את תומאס סלומון מוזס, שהיה עובד שכיר. הם התחתנו והתמקמו ליד סטאנטון, וירג'יניה, בה התגוררו ועבדו במקביל ובנפרד, בארבע חוות שונות באזור. להשלמת הכנסת המשפחה, אנה טיגנה צ'יפס והכינה חמאה מחלב של פרה שרכשה מחסכונותיה. מאוחר יותר, הזוג קנה חוה.
חמישה מעשרת ילדיהם שרדו את גיל הינקות. למרות חיבתה לחייה בעמק שננדואה, ב-1905 היא נכנעה להפצרות בעלה, והזוג עבר לחווה באיגל ברידג', ניו יורק. בשנת 1927, כשהיה בן 67, תומאס מוזס נפטר מהתקף לב. לאחר מותו, בנה של מוזס, פורסט, סייע לה לנהל את החווה. אנה מוזס מעולם לא נישאה שוב.
בשנת 1936 היא פרשה מעבודתה בחווה ועברה להתגורר בבית בתה. בסביבתה אנה מרי הייתה ידועה כ"אמא מוזס" או כ"סבתא מוזס". כשהתפרסמה, אף על פי שהציגה את עצמה כ"גב' מוזס" כלי התקשורת כינו אותה "סבתא מוזס" ומאז היא ידועה בכינוי זה.
אמנות דקורטיבית
עריכה
מצעירותה, מוזס הייתה יצירתית בביתה. בשנת 1918, לדוגמה, היא השתמשה בצבעי קיר כדי לעטר אח. מאז 1932 מוזס רקמה יצירות אמנותיות לחבריה מחוטים[2].
כשמלאו למוזס 76 שנים, היא החלה לסבול מארתריטיס, ומצבה הרפואי הגביל אותה. צעד זה פתח עבורה קריירה אמנותית בשנות השבעים לחייה. כשידה הימנית כאבה מכדי ליצור, היא החלה לצייר בשמאלית.
באיוריה, מוזס תיארה סצנות מתקופה מוקדמת בחייה, להן קראה "Old-timey" עם נופים של לונג איילנד. היא העידה על עצמה כי מהרגע שהיא חשה השראה לצייר ומתחילה במלאכה, כל המחשבות על שאר הנושאים נשכחות, היא מתנתקת מהעולם החיצון ומתמסרת לזיכרונות על החיים בשנים המוקדמות לחייה, כמו גם לדרך להעביר את התחושות והמראות של ילדותה לקהל המתבונן ביצירותיה.
הסגנון המוקדם של יצירותיה היה פחות אינדיבידואלי, ונטה יותר לכיוון ריאליסטי-פרימיטיבי. בתחילת דרכה היא יצרה קומפוזיציות או תעתיקים של דימויים קיימים. ככל שהקריירה שלה התקדמה היא יצרה קומפוזיציות מורכבות של סצינות מהחיים.
האמנית הפורה מוזס יצרה 1,500 עבודות במהלך שלושה עשורים. בתחילה, הציורים נמכרו עבור 3,000-5,000 דולר לציור, בהתאם לגודלו. אך ככל שהתפרסמה יותר, זינקו המחירים והגיעו ל-8,000-10,000 דולר. ציורי החורף הידועים של פיטר ברויגל נראים דומים לסדרת יצירות החורף שלה, אף על פי שהיא מעולם לא ראתה את יצירותיו של ברויגל. על עבודותיה נאמר: "... העולם שהיא מציגה לנו רווי אופטימיזם מאיר, העולם שהיא מראה לנו הוא טוב ויפהפה. עבודותיה יוצרות עבורנו תחושה של בית, ומשמעותן מובנת עבור הקהל. התחושה חסרת המנוח, הנוירוטית וחסרת הביטחון של העולם המודרני של המאה העשרים והאחת מושכת אותנו ליהנות מהמבט הפשוט, המרגיע והבוטח של סבתא מוזס".
תצוגות ראשונות
עריכהבמהלך ביקור בניו יורק אספן אמנות בשם לואיז קלדור ראה ציורים של סבתא מוזס על חלון הראווה של בית מרקחת. הוא קנה 10 מיצירות סדרת Eagle Bridge house עבור 3,000 עד 5,000 אלפים דולר. שנה לאחר מכן, שלוש מיצירותיה של סבתא מוזס נכללו בתערוכת "האמנים הלא ידועים של ימינו" שהוצגה במוזיאון לאמנות מודרנית של ניו יורק. תערוכת הסולו הראשונה שלה "מציוריה של אשת חקלאי" ("What a Farm Wife Painted") נפתחה באוקטובר 1940, בניו יורק, בגלריית אוטו קליר. ב-15 בנובמבר, בתערוכת "פגוש את היוצר" בנוכחותה של מוזס שנערכה בכלבו של גימבל, הוצגו 50 מיצירותיה. בין עבודות האמנות שלה ניתן למצוא תעתיקים של מאפיה ושל פרסים בהם זכתה ביריד הכפר. לאחר מספר חודשים, התקיימה תערוכת היחיד השלישית שלה, בגלריית וואייט לאומנות בוושינגטון. בשנת 1944 היא יוצגה על ידי מרכז האמנות הבריטי-אמריקאי וגלריית סנט אטייאן, שהגבירו את הביקוש ליצירותיה. עבודותיה הוצגו במהלך 20 השנים הבאות ברחבי ארצות הברית ואירופה. גלריית אוטו קליר ייסדה את חברת "נכסי סבתא מוזס" עבורה.
יצירותיה של סבתא מוזס שימשו לפרסם חגים אמריקאים, ובהם חג מולד, חג ההודיה ויום האם. במהלך שנות ה-50 של המאה העשרים תערוכותיה שברו שיאים ברחבי העולם. היסטוריונית האמנות ג'ודית שטיין אמרה כי יצירותיה של מוזס הן "אייקון תרבותי מלא חיים, פעיל ופורה אשר ממשיכות להוות מקור להשראה עבור עקרות בית, אלמנות ופנסיונרים". ציוריה הועתקו לכרטיסי ברכה, בדים, כלי קרמיקה ומוצרים נוספים של רשתות מסחריות. הם גם שימשו לשיווק מוצרים כגון קפה, שפתונים, סיגריות ומצלמות.
הישגים
עריכהבשנת 1949 נשיא ארצות הברית הארי טרומן, יחד עם איגוד העיתונאיות הלאומי (אנ') העניקו למוזס פרס עבור הישגים יוצאים דופן באמנות. בשנת 1950 ביים ג'רום היל את הסרט הדוקומנטרי אודות חייה, הסרט היה מועמד לפרס האוסקר.
מועדון העיתונות הלאומי הגדיר את מוזס כאחת מחמש הנשים הראויות להיכנס לחדשות בשנת 1950, ובשנת 1951 האגודה הלאומית של יצרני הביגוד הביתי העניקה לה את פרס אשת השנה.
בשנת 1952 היא הוציאה לאור את האוטוביוגרפיה שלה "היסטוריית חיי" (My Life's History). בספר זה היא כתבה "אני מתבוננת לאחור על חיי כמו על יום עבודה מוצלח ופורה. יש בי תחושת סיפוק על שהכל נעשה. הייתי שמחה ומרוצה, לא ידעתי שקיים טוב יותר, והוצאתי את המיטב ממה שהתאפשר עבורי בחיים. והחיים הם מה שאנו עושים מהם, כך היה תמיד וכך גם יהיה לעולם". בגיל 88, מגזין "מדמואזל" כינה את סבתא מוזס "האישה הצעירה של השנה".
בשנת 1955 היא הופיעה כאורחת בתוכנית הטלוויזיה שאירח אדוארד מורואו, "ראה זאת עכשיו" (See it now).
היא זכתה בשני תוארי "דוקטור של כבוד". הראשון הוענק לה בשנת 1949 מראסל סייג' קולג', ואת השני קיבלה באותה שנה ממכללת מור לעיצוב ואמנות.
שנים מאוחרות ומותה
עריכהמוזס הייתה חברה ב"התאגדות היורשים של מייפלאואר" וכן ב"הבנות של המהפיכה האמריקאית". יום הולדתה ה-100 הוכרז כ"יום סבתא מוזס" על ידי מושל ניו יורק נילסון רוקפלר. מגזין לייף חגג את יום הולדתה כשהציג אותה על העמוד הראשי של גיליון 9 בספטמבר 1960. ספר הילדים "סיפורי סבתא מוזס" יצא לאור בשנת 1961.
ב-13 בדצמבר 1961 נפטרה סבתא מוזס שהייתה בת 101 שנים, במרכז הבריאות הוסיק פולס, בניו יורק. היא נקברה בבית הקברות של מייפל גרוב. הנשיא ג'ון קנדי ספד לה: "מותה של סבתא מוזס גזל מחיי אמריקה דמות אהובה. יצירותיה של מוזס שהיו ישירות, מלאות חיים ונמרצות, גרמו לנו לרענן את נקודת מבטנו על החיים האמריקאיים. בעבודותיה ובחייה היא סייעה לאומה האמריקאית להזכר במורשת מייסדי האומה ובשורשיה הטבועים באזורי הכפר ועל גבולותיה. כל האמריקאים מבכים על אובדנה". לאחר מותה יצירותיה הוצגו במספר תערוכות ענק נודדות ברחבי ארצות הברית וברחבי העולם.
מורשתה
עריכה
- בשנת 2004 במהלך תוכנית הטלוויזיה הבריטית "מופע העתיקות" בממפיס, יצירה של מוזס משנת 1942 "בית צ'קרד העתיק, 1862" הוערכה בשווי 60 אלף דולר. יצירה זו נחשבה נדירה יותר מסדרת ציורי נוף החורף שלה. היצירה במקור נרכשה בעבור עשרה דולרים בלבד.
- בנובמבר 2006, נמכרה עבודתה משנת 1943 "Sugaring off" בעבור 1.2 מיליון דולרים, ובכך הייתה ליצירה בעלת השווי הגבוה ביותר שנמכרה עד למועד זה.
- הבית הלבן הוא בעליו של יצירתה "ה-4 ביולי" והיא מוצגת עבור הציבור המבקר בו. ציור זה גם הוטבע על בול שיצא לזכרה בשנת 1969.
- דמות הסבתא בסדרת הטלוויזיה הקומית " The Beverly Hillbillies " קרויה בשם דייזי מוזס כהומאג' לסבתא מוזס, שנפטרה זמן קצר לפני שהסדרה החלה.
- נורמן רוקוול וסבתא מוזס היו ידידים לאורך שנים, ולאחר שהזוג רוקוויל קנו בית ליד ארלינגטון, ורמונט, שהיה קרוב למגוריה של מוזס, סבתא מוזס הופיעה בציורו של רוקלוויל "חופשת כריסטמס" אשר הודפס ופורסם על שער ירחון המגזין הדו- חודשי האמריקאי "The Saturday Evening Post".
אוספים
עריכהמהאוספים המוכרים לציבור של סבתא מוזס ניתן למצוא ב:
- מוזיאון בנינגטון בבנינגטון שבוורמונט, מחזיקים את האוסף הציבורי הגדול ביותר של סבתא מוזס.
- מוזיאון ברוקלין, העיר ניו יורק
- מוזיאון פיג'י ארט, דוונפורט, לוואה.
- מוזיאון הירשהורן בוושינגטון די. סי.
- מוזיאון לורן רוג'רס לאומנות, מיסיסיפי.
- מוזיאון מאייר לאומנות, העיר ניו יורק.
- מוזיאון מטרופולין, וושינגטון.
- גלריית ממוריאל ארט, אוניברסיטת רוצ'סטר, ניו יורק.
- אוסף הפיליפס, וושינגטון.
- מוזיאון פיניקס לאומנות, אריזונה,
- אוניברסיטת לוואה לאומנות, איווה סיטי .
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
- סבתא מוזס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- סבתא מוזס, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
סבתא מוזס, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ "Obituary: Grandma Moses Is Dead at 101; Primitive Artist 'Just Wore Out'". New York Times. 14 בדצמבר 1961.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ William C. Ketchum, Jr, Edward Douglas, Linda Greer, Don Kennison (ע), Beginnings, GRANDMA MOSES An American Original, 1999, Indonezia: Todtri, 1999, עמ' 27-29, ISBN 978-1597640831. (באנגלית)