סדרת אפ

סדרת אפ היא סדרה של סרטים תיעודיים העוסקים בחייהם של ארבעה עשר בריטים בני מעמדות חברתיים שונים, מאז 1964. הסרט הראשון, !‏Seven Up, צולם כשהיו בני שבע, וסרטי ההמשך צולמו בהפרשים של שבע שנים. נכון ל-2019 צולמו תשעה סרטים. באחרון שבהם, 63‎ Up, שצולם ב-2019, גיבורי הסרט הם בני 63.

סדרת אפ
Up series

עטיפת מארז ה-DVD של סדרת סרטי אפ (מכיל את ששת הסרטים הראשונים בסדרה)
בימוי	מייקל אפטד
מדינה	הממלכה המאוחדת
חברת הפקה	גרנדה
הקרנת בכורה	5 במאי 1964 - 22 בספטמבר 2005
שפת הסרט	אנגלית
סוגה	טלוויזיה תיעודית

מדי שבע שנים מנסה הבמאי, מייקל אפטד, לצלם את 14 המשתתפים המקוריים, אם כי לא כולם הסכימו לשתף איתו פעולה בכל הסרטים. מוטו חוזר בסרטים הוא הפתגם הישועי "הבו לי ילד עד היותו בן שבע, ואתן לכם את האדם" (Give me a child until he is seven and I will give you the man). לפרק הראשון בסדרה נבחרו במכוון ילדים שבאו מרקע סוציו-אקונומי שונה מאוד, בהנחה שבחברה המעמדית של בריטניה, המעמד שממנו באו קובע את עתידם. בסרטי ההמשך מתגלה הנחה זו כנכונה באופן חלקי: חלק מהילדים אכן מגשימים בהמשך חייהם את חלומות ילדותם, התואמים את המעמד שאליו נולדו, אך חייהם של אחרים מתפתחים באופן שונה ובלתי צפוי.

בניגוד לרוב הסרטים התיעודיים, העוסקים באירוע שהתרחש מכבר, סרטי הסדרה סוקרים באופן תקופתי את התפתחותם וקורותיהם של אנשים חיים. משום כך נודעת להם השפעה על חיי המצולמים, שוויתרו על פרטיות רבה - הם פירטו את קורותיהם, רגשותיהם ומחשבותיהם בראיונות אינטימיים, דיוקנם התפרסם והפך אותם למזוהים בציבור. הדבר גרם לכמה מהמצולמים לסרב להתראיין לחלק מסרטי ההמשך (שניים מה-14 סירבו להתראיין ל-28‎ Up ‏, ולא חזרו עוד להשתתף בסדרה), ואחרים ניסו למנף את השתתפותם בסרטים כדי להשפיע על חייהם ועל אירועים שונים. ג'ון, אחד המשתתפים, אמר על ההשתתפות בסדרה כי היא דומה להזרקת גלולת רעל מדי שבע שנים. אפטד אמר כי לדעתו יש למשתתפים משקעי טינה לסדרה, שכן ההשתתפות בה נכפתה עליהם, וכי הצורך החוזר מדי שבע שנים, לשכנע חלק מהמשתתפים להתראיין לסרט נוסף, הוא מאמץ קשה ביותר. כדי לראיין את המשתתפים מוטסים חלקם לבריטניה, ובמקרים אחרים טס הצוות ומראיין אותם במקומות מגוריהם, מארצות הברית ועד בנגלדש ואוסטרליה.

הסדרה טשטשה את הגבול בין סרט תיעודי לבין תוכנית מציאות, נושא שנידון ב-49‎ Up. גם שיקולי העריכה בסדרה שונים מאשר בסרטים תיעודיים אחרים - חלק מהמשתתפים דורשים לראות את הסרטים לפני סיום עריכתם, ולחתוך מהם חלקים מסוימים, ואפטד אינו יכול לסרב לכך, כדי שישתפו פעולה בצילומי הסרטים הבאים בסדרה. בינו לבין חלק מהמשתתפים נוצרו קשרים קרובים והוא רואה אותם כ"משפחה". הוא משתדל לשמור על ריחוק, אך יוצר קשר עם כל אחד מהם פעם בשנה, ומזמין את המשתתפים ומשפחותיהם להקרנות של סרטיו[1]. לדבריו אינו יכול להתייחס אליהם כבמאי אובייקטיבי ומרוחק: "אני בחייהם, והם בחיי". טוני, אחד המשתתפים, אמר בראיון כי הוא נותן באפטד אמון מוחלט, הואיל והוא מכיר אותו מאז גיל שבע, וכי הוא גאה להשתתף בסדרה[2].

בעקבות הצלחת הסדרה צולמו סדרות דומות ביפן, ברוסיה, בדרום אפריקה, בארצות הברית, באוסטרליה ובצרפת. בבריטניה התחילו ב-2000 צילומי סדרה חדשה - 7Up 2000, בבימוי ג'וליאן פארינו. החלק השני בה צולם ב-2007. כשיצא 42‎ Up בארצות הברית ראה אור ספרו של אפטד באותו השם, ובו הוא מספר על ההיסטוריה של יצירת הסדרה ועל חייהם של המשתתפים בה.

יצירת הסדרה

את הסרט הראשון בסדרה ביים הקנדי פול אלמונד ב-1964 עבור חברת גרנדה. הייתה זו תוכנית טלוויזיה בת 40 דקות, שלא תוכננו לה אז המשכים. שבע שנים מאוחר יותר צולם ההמשך, Plus Seven‏ 7, ויצירתו הייתה תחילת דפוס שנמשך מאז לאורך יותר מ-40 שנה. מייקל אפטד, שביים את הסרט השני, היה אחד התחקירנים של!‏Seven Up, ובחר את הילדים שהשתתפו, בו יחד עם גורדון מק'דוגאל. הוא הונחה לבחור ילדים ממשפחות ממעמד גבוה וממשפחות עניות מאוד ממעמד הפועלים.

הילדים שנבחרו היו אלה שלהערכת מוריהם היו המבריקים ביותר, בעלי יכולת ההתנסחות הטובה ביותר, ושלא סבלו מפחד במה מול המצלמות. הם היו ממעמדות ומאזורים מגוונים: מיורקשייר ומליברפול ומשכונות שונות בלונדון - מקנזינגטון ועד האיסט אנד. שניים מהילדים גדלו בנפרד מהוריהם. לאחר שזכתה הסדרה להצלחה, הביע אפטד חרטה על כי בחר ילדים ממעמדות הקיצון, ולא התמקד בילדים ממרכז החברה, שכן מעמד הביניים הוא שעבר, לדבריו, את התהפוכות המשמעותיות ביותר במהלך ארבעים השנה שלאורכן צולמה הסדרה. כמו כן הביע צער על שלא נבחרו מספיק נשים.

49‎ Up צולם דיגיטלית, דבר שאיפשר ראיונות של שעות רבות ברציפות. הסרטים הקודמים צולמו על סרטי 16 מילימטר שדרשו הפסקה של הצילומים מדי עשר דקות כדי להחליף סרט, דבר שפגע בריכוז המרואיינים.

המשתתפים

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

בסרט הראשון מצולמים יחדיו 21 ילדים בגן משחקים ובמסיבה שארגנו המפיקים, אך רק 14 מתוכם מרואיינים בסרט, כנראה בגלל מגבלות זמן: היה זה הסרט הקצר ביותר בסדרה - 40 דקות. המשתתפים הם ג'ון בריזבי, אנדרו ברקפילד, צ'ארלס פורנו, סוזן (סוזי) דיואי, סיימון בסטרפילד, פול קליגרמן, טוני ווקר, ג'קלין (ג'קי) באסט, לין ג'ונסון, סוזן (סו) סאליבן, ניל יוז, פיטר דייוויס, ברוס באלדן וניקולס (ניק) היטצ'ון. כולם השתתפו בשלושת הסרטים הראשונים, אך אחריהם הפסיקו כמה מהם להתראיין לסרטים, אחד השתתף לסירוגין ואחת הודיעה, ב-49‎ Up, שלא תשתתף עוד בסרטים עתידיים.

טוני

טוני נבחר מבית ספר באיסט אנד העני של לונדון. אופיו האנרגטי בולט מגיל צעיר. בן 7 רצה להיות רוכב במרוצי סוסים, ובגיל 14 אכן התאמן לכך באורוות סוסים. בהיותו גיל 21 כבר ידע שלא יהיה רוכב מקצועי, לאחר שהשתתף בשלושה מרוצים ולא צלח. הוא היה לנהג מונית לאחר שעמד בבחינות שדורשות הכרה מפורטת של רחובות לונדון. מאוחר יותר רצה להיות שחקן, והצליח בכך במידה מסוימת: הוא הופיע בתפקידים קטנים בכמה סדרות טלוויזיה, בדרך כלל כנהג מונית. שני הוריו נפטרו לפני 49‎ Up. לפני 28‎ Up נישא לדבי, ולזוג נולדו שתי בנות ובן. ב-35‎ Up ציינו בני הזוג שבחיים מונוגמיים יש מתחים, וב-42‎ Up היו נישואיהם במשבר, שכן טוני בגד בדבי, אך בני הזוג לא נפרדו. בהיותו בן 49 היו לטוני שלושה נכדים. הוא עבר לאסקס כי אוכלוסיית האיסט אנד השתנתה, ורכש בית נופש בספרד.

ג'קי, סו ולין

בגיל 7 למדו ג'קי, סו ולין באותו בית ספר, בשכונת פועלים בלונדון. ג'קי ולין נישאו בגיל 19, וסו - בגיל 24. לין הייתה לספרנית. ג'קי וסו החליפו עבודות שונות. כל אחת מהן התגרשה וגידלה ילד כאם חד-הורית.

ג'קי נישאה מחדש ונולדו לה שני ילדים נוספים. עד 49‎ Up, עברה ג'קי עם בעלה השני לעיירת הולדתו בסקוטלנד, והשניים נפרדו שם. ג'קי חלתה בדלקת מפרקים שיגרונית ומתפרנסת בדוחק מקצבת נכות, בסיוע של חמותה.

סו, שב-35‎ Up הייתה גרושה וגידלה לבדה בן ובת, הייתה נשואה ב-49‎ Up לגלן, שאותו הכירה שנים רבות. הם עזבו את האיסט אנד וקנו בית. סו עסקה בעבודות משרד שונות, ובגיל 49 הייתה אחראית על כמה עוזרים בגוף מנהלתי של אוניברסיטת לונדון.

ברוס

ברוס למד בפנימייה יוקרתית. בגיל 7, "אבוד ועצוב" (כהגדרתו בגיל מאוחר יותר) אמר כי שאיפתו היא לפגוש את אביו, שחי ברודזיה. הוא מוצג ב-!‏Seven Up וב-Plus Seven‏ כאידיאליסט המוטרד מעוני ומאפליה על רקע גזעי או מעמדי, ורצה להיות מיסיונר באפריקה. בגיל 21 היה לקראת סיום לימודי מתמטיקה באוקספורד, ובגיל 28 לימד ילדי מהגרים מתמטיקה, במזרח לונדון. בגיל 35 היה מורה בבנגלדש. בגיל 42 היה שוב בלונדון, אחראי על לימודי מתמטיקה בבית ספר לבנות באיסט אנד, בגיל 49 היה מורה למתמטיקה בבית ספר פרטי יוקרתי לבנים, בהרטפורדשייר.

ברוס הוא מופנם ולא נישא עד גיל מבוגר, דבר שגרם לאפטד להעיר (ב-DVD של 42‎ Up) כי ייתכן שהוא הומוסקסואל, אך זמן קצר לפני 42‎ Up נישא למורה בבית הספר. בחריגה מלוח הזמנים של הסדרה, הוזמן אפטד לחתונתם של בני הזוג וצילם חלקים ממנה. בני הזוג שסברו ב-42‎ Up שהם מבוגרים מדי להולדת ילדים, היו הורים לשני בנים ב-49‎ Up.

פול

בגיל 7 חי פול בפנימיית צדקה, לאחר שהוריו התגרשו והוא נשאר עם אביו. זמן קצר לאחר צילומי !‏Seven Up עבר עם אביו ועם אמו החורגת לאוסטרליה, ונשאר שם, באזור מלבורן. בגילאים 7 ו-14 היה חסר ביטחון, ורצה להיות שוטר, בגיל 21 עבד בבנייה, ובגיל 28 היה בעל עסק משלו. בגיל 42 ייצר שלטים. ב-21‎ Up הוא מופיע עם חברתו סו, שהייתה מאוחר יותר לאשתו. סו הייתה ספרית שנים רבות; ב-49‎ Up סייעה בתרפיה בבית אבות. למרות חייו המלאים פול נזקק לטיפול בדיכאון לאחר 42‎ Up. לזוג שני ילדים ושני נכדים.

פול נפגש עם סיימון (שחי באותה הפנימייה) ב-21‎ Up וב-42‎ Up. קטעים ממפגשים אלה נכללים בשני הסרטים.

ג'ון, צ'ארלס ואנדרו

ג'ון, צ'ארלס ואנדרו נבחרו כשלושה ילדים מאותו בית ספר יסודי בקנזינגטון, אחד מרובעי היוקרה של לונדון. ב-!‏Seven Up הם מצולמים בשיעור בבית הספר, שרים שיר בלטינית, כשנשאלו לגבי עתידם, נקב כל אחד מהשלושה בשמם של בתי הספר הפרטיים והאוניברסיטה שבהם בכוונתו להמשיך את לימודיו. שלושתם ציינו שבכוונתם ללמוד בקיימברידג' או באוקספורד, ושניים מהם ידעו גם לאיזה קולג' באוניברסיטה ברצונם להצטרף. אנדרו טען שברשותו מניות, אם כי מאוחר יותר חזר בו ואמר כי הייתה זו פנטזיה.

ג'ון, שבגיל 14 גילה עניין רב בפוליטיקה, היה לעורך דין. ב-21‎ Up הביע את מורת רוחו מכך שבשני הסרטים הראשונים הוצג כמי שחייו תוכננו עבורו, ללא התייחסות למאמצים שנדרש אליהם כדי להגיע להישגים. הוא סירב להשתתף ב-28‎ Up, אך חזר ב-35‎ Up, לדבריו רק בשל רצונו לקדם פעילות צדקה בבולגריה (אמו בולגריה, ואשתו היא בתו של שגריר בריטניה לבולגריה לשעבר), ובתנאי שלא ירואיין על ידי אפטד אלא על ידי אדם אחר מצוות ההפקה. הוא לא השתתף ב-42‎ Up אבל הופיע שוב ב-49‎ Up, אז היה כבר יועץ למלכה.

צ'ארלס לא הצליח להתקבל לאוקספורד. בגיל 21 אמר כי הוא שמח להימנע מהסרט הנע המוביל מבתי הספר הפרטיים לאוקספורד, ובמקום זאת למד באוניברסיטת דרהאם, אך מאוחר יותר המשיך את לימודיו לתואר מתקדם באוקספורד. במהלך השנים עסק במשרות שונות בעיתונות, היה מפיק ב-BBC והפיק סרטים תיעודיים. אחרי 21‎ Up לא רצה להתראיין עוד. מאז, הוא תורם תמונה עדכנית יחידה שלו לכל סרט. בראיון ב-2005 אמר אפטד כי צ'ארלס ניסה לתבוע אותו על שכלל את צילומי הארכיון שלו ב-49‎ Up.

אנדרו הלך בדרך שתיאר בגיל 7. הוא למד בטריניטי קולג' בקיימברידג', כפי שתכנן. בהמשך היה לעורך דין ונשא אשה. לזוג שני ילדים.

סוזי

סוזי נולדה למשפחה עשירה מאוד. בסרט הראשון צולמה בפנימייה. הוריה התגרשו בסמיכות לצילומי הסרט השני. בצילומים, שחלקם היו על המדשאה באחוזת הוריה בסקוטלנד, היא אבודה במקצת. בגיל 21 סוזי מעשנת בשרשרת, מופנמת ועונה בראיונות תשובות קצרות ועצבניות. עד צילומי 28‎ Up חל בה שינוי מקצה לקצה, שהגורם לו, לדבריה, הם נישואיה שחלו שנה וחצי אחרי צילומי 21‎ Up. לה ולבעלה, עורך דין מבאת', יש שלושה ילדים. ב-49‎ Up אמרה כי עייפה מהמעורבות בסדרה וכי לא תשתתף בסרטי המשך נוספים.

השתתפות

		7 Up (1964)	14 Up (1970)	21 Up (1977)	28 Up (1984)	35 Up (1991)	42 Up (1998)	49 Up (2005)	56 Up (2012)	63 Up (2019)
1	אנדרו
2	צ'ארלס
3	ג'ון
4	סוזי
5	ג'קי
6	לין
7	סו
8	טוני
9	פול
10	סיימון
11	ניק
12	פיטר
13	ניל
14	ברוס

רשימת הסרטים

• Seven Up!‏ (5 במאי 1964), במאי: פול אלמונד - 39 דקות
• 7 Plus Seven ‏(15 בדצמבר 1970) במאי: מייקל אפטד (מכאן ואילך) - 52 דקות
• 21 Up (9 במאי 1977) - 100 דקות
• 28 Up (20 - 21 בנובמבר 1984) - 136 דקות
• 35 Up (22 במאי 1991) - 123 דקות
• 42 Up (21 - 22 ביולי 1998) - 139 דקות
• 49 Up (15 ו-22 בספטמבר 2005) - 180 דקות
• 56 Up (14, 21, ו-28 במאי 2012) - שני פרקים בני 60 דקות כל אחד
• 63 Up (4, 5, ו-6 ביוני 2019) - שלושה פרקים בני 45 דקות כל אחד

לקריאה נוספת

• Apted, M., 42 Up, Bennett Singer (editor), New Press (1999)
• Apted, M., 7Up, William Heinemann (1999)

קישורים חיצוניים

• ריאיון עם אפטד ב-PBS (באנגלית)
• אתר PBS המוקדש לסדרה
• סקירה של הסדרה מאת דן שניידר (באנגלית)
• לילך וולך‏, ילדי "7 אפ" כבר בני 56 והם מביאים עימם תקווה, באתר וואלה, 20 ביוני 2012
• רותה קופפר, איך השפיע המשבר הכלכלי על משתתפי הסדרה הבריטית "7 אפ", באתר הארץ, 20 בנובמבר 2012