סומליה הגדולה

סומליה הגדולה הוא מושג המתייחס לכל השטחים המיושבים בסומלים בקרן אפריקה. מושג זה הוא חלומם של הלאומנים הסומלים.

קרן אפריקה ומיקום הסומלים.

ניסיון הגשמתו עלה לסומלים באלפי הרוגים בסכסוך עם אתיופיה ובמלחמה הבדלנית בקניה. ואף היה אחת מהסיבות המרכזיות למלחמת אוגדן, ויותר מאוחר למהפכה הסומלית, ולמלחמת האזרחים, כשהאחרונה הסתיימה רק לאחר התערבות שכנתה המערבית אתיופיה, לאחר שהאו"ם וארצות הברית נכשלו בניסיונם להביא לסיומה.

הגדרה

סומליה הגדולה כוללת חמישה אזורים:

• הקולוניה לשעבר סומלילנד האיטלקית, היא סומליה של ימינו
• הקולוניה לשעבר סומלילנד הבריטית, היא סומלילנד של ימינו
• מדינת סומלי שבמזרח אתיופיה
• נפות המחוז הצפון-מזרחי לשעבר - נפות גאריסה, וואג'יר ומאנדרה - וכן נפת לאמו, בקניה
• ג'יבוטי.

גודלו של האזור המשתרע ממרכז-מזרח אתיופיה עד לאוקיינוס ההודי ומאריתריאה ועד מרכז קניה, הוא כ-1,067,015 קמ"ר, שטח הקטן במקצת מזה של בוליביה, והשווה כמעט כפליים משטחה של צרפת. מבחינה אתנית, האזור אכן מכיל את העם הסומלי וכולל כ-15.3 מיליון תושבים, רובם סומלים מוסלמים.

היסטוריה

ערך מורחב – היסטוריה של סומליה

חלוקת סומליה

האזור ב-1930

שטח סומליה הגדולה (נקרא בזמנו סומליה-לנד "ארץ הסומלים") מעולם לא היווה שטח פוליטי מאורגן בצורת מדינה, ולכן הזמין לתוכו את המעצמות האירופאיות, במהלך המירוץ לאפריקה. בתחילה צרפת השתלטה על אזור טג'ורה, שנהפך לסומלילנד הצרפתית ב-1862. אחריה הגיעה בריטניה, שהכריזה על הקולוניה שייסדה לאורך מפרץ עדן ב-1884 כמושבה בריטית, ולאחר מכן איטליה הצטרפה למירוץ והכריזה על האזור סביב מוגדישו כמושבה איטלקית. הבריטים כבר החלו גם לשלוט בקניה והכריזו עליה מושבה ב-1896, ובכך הכניסו לתחומה גם סומלים. האתיופים שהחלו לראות את ההתפשטות המואצת של המעצמות האירופאיות נכנסו לפעולה. הקיסר מנליק השני החליט על כניסת כוחות אתיופים ללב השטח ללא מוצא לים, שלא נשלט על ידי אף אחד מהמדינות והיה שטח שבטי, כחלק מההתרחבות האתיופית שנקט בה, כוחות האימפריה האתיופית נכנסו לשטח זה בפיקודו של ראס מקונן ב-1891 לאחר שכבשו את האזור הצפוני ב-1887. בהמשך, המדינות החלו לקבוע ביניהן את הגבולות באזור.

במלחמה האיטלקית-אתיופית השנייה, אתיופיה נכבשה על ידי איטליה ואוחדה יחד עם סומלילנד האיטלקית וקולונית אריתריאה, שהפכו למזרח אפריקה האיטלקית. הקולוניה החדשה הזו איחדה למעשה את שטח אתיופיה של היום ביחד עם סומליה, כך שכללה את רוב סומליה הגדולה. בהמשך, במהלך מלחמת השחרור האתיופית, האיטלקים כבשו את סומלילנד האיטלקית, את סומלילנד הצרפתית לא היה צורך לכבוש מכיוון שהייתה בשליטת צרפת של וישי. לאחר מכן האיטלקים הצליחו לכבוש חלקים מצפון מזרח קניה ולשלוט כמעט על כל העם הסומלי, למרות שזו לא הייתה מטרתם. במהלך הבא האיטלקים הפסידו מול בעלות הברית והבריטים הצליחו לכבוש מידיהם את מזרח אפריקה האיטלקית והחזירו הכל לקדמותו, חוץ מסומלילנד האיטלקית, סומלילנד הבריטית, אוגדן, האאד וקניה, שנשלטו על ידיהם. למרות כל זאת, במהלך ועידת פוטסדאם, הוחלט להחזיר את סומלילנד האיטלקית לאיטליה, במסווה של טריטוריית חסות מטעם האו"ם. דבר זה בוצע ב-1949. במקביל לכך התנהל משבר דיפלומטי בין אתיופיה לבריטניה על גורלם של אוגדן והאאד, הבריטים אשר רצו לאחד את כל האזור תחת מדינה עצמאית אחת נתקלו בהתנגדות אתיופית. וסופו של דבר אזור האאד הוחזר לאתיופיה ב-1948 ובעקבותיו האזור כולו ב-1954. למעשה, סיפוח זה לאתיופיה טירפד כל תוכנית אחרת.

עצמאות סומליה

הכוכב בדגל סומליה, אשר מסמל את חמשת האזורים.

במהלך סוף שנות החמשים ותחילת שנות השישים, נעשו מאמצים מצד ליגת הנוער הסומלית הלאומנית לאחד את סומלינד הצרפתית עם האיטלקית והבריטית, וליצור מדינה עצמאית. תוכנית זו נכשלה מאחר שב-1958 אזרחי המושבה הצרפתית הצביעו במשאל עם לטובת הישארותה מושבה צרפתית. במהלך שנות השישים בריטניה העניקה למושבה שלה בצפון סומלילנד הבריטית עצמאות, ב-26 ביוני, ולאחר חמישה ימים גם איטליה העניקה עצמאות לטריטוריית החסות שלה, בעקבות זאת, שתי המושבות לשעבר התאחדו למדינה עצמאית ב-1 ביולי 1960. עצמאות זו של סומליה החלה להראות סימנים בעיקר באזורים הסומלים באתיופיה ובמחוז בלה, כאשר מספר גורמים סומלים התאחדו עם בני האורומו המקומיים וייצרו את הכוחות המאוחדים לשחרור אורומיה, בראשותו של ווקו גוטו, לאחר מרד בלה, שהיה גם החממה ליצירת הארגון הסומלי החזית לשחרור אבו סומלי. באותו הזמן ארגונים אלו גם נדחו על ידי ראש ממשלת סומליה, מוחמד חג'י איברהים אגל, שגינה את פעולותיהם ולא רצה סכסוך עם השכנה אתיופיה. בסופו של דבר ארגונים אלו פורקו בכוח על ידי צבא האתיופי לאחר סדרת קרבות בפברואר 1970. ב-1977 קרה דבר אשר הכעיס את סומליה, בגלל עצמאות סומלינד הצרפתית תחת השם ג'יבוטי, במקום איחוד איתה.

סכסוכים

הסכסוך הצבאי הראשון התקיים בצפון מזרח קניה, במה שידוע בשם מלחמת שיפטה (1963–1967). כאן היו מספר התנגדויות אלימות בין התנועה לשחרור המחוז הצפוני מזרחי המגובה על ידי סומליה לבין צבא קניה. בעקבות זאת אתיופיה וקניה חתמו על הסכם התקפה הדדי ב-1963, לאחר שהסכסוך גלש לאתיופיה. המלחמה הסתיימה בסופו של דבר ב-1967 בחתימת הסכם הפסקת העוינות, אך סומליה עדיין לא ויתרה על "סומליה הגדולה".

אזור הסכסוך.

לאחר המהפכה האתיופית, החלו לקום ארגונים אתניים בכל רחבי אתיופיה, כולל אזור סומלי האתיופי. באזור זה הארגון שפעל כנגד אתיופיה וקיבל תמיכה ממשלת סומליה, היה החזית לשחרור מערב סומליה, שהחל בהתנגשויות אלימות עם צבא אתיופיה בין השנים 1975–1977. במהלך 1977 החלה הפלישה הסומלית לאתיופיה, לצורך כיבוש אזור אוגדן, הנמצא במחוז הררג, במזרחה של אתיופיה, המיושב בסומלים, ובכך להגשים את חלום סומליה הגדולה. בפלישה, הסומלים הגיעו עד לבירת האזור הרר ומעבר לכך, כמעט עד למרכז אתיופיה. דבר זה הרגיז את אתיופיה ויחד עם עזרה מקובה, דרום תימן, ברית המועצות ומזרח גרמניה האתיופים ניצחו במלחמה, והיא הסתיימה בתבוסה מוחצת של סומליה, ב-9 במרץ 1978. הרעיון של סיפוח אוגדן לאחר ההפסד מול השכנה החזקה אתיופיה ננטש, והסומלים החלו לפזול אל עבר צפון מזרח קניה. הם אף קיימו מספר התקפות, אך בסופו של דבר שני הצדדים חתמו על הסכם הפסקת אש ב-1981.

הסכסוך הצבאי בין סומליה לאתיופיה אומנם הסתיים, אך הארגונים הבדלניים הסומלים המשיכו בהתקפות וכתגובה הקימה אתיופיה שני ארגונים סומלים שיהוו התנגדות לסומליה: החזית הדמוקרטית לגאולת סומליה, ומאוחר יותר את הארגון התנועה הסומלית הלאומית, לפעילות כנגד שלטונו של נשיא סומליה, מוחמד סיאד בארה, בסומליה, ופעילות כנגד הארגונים הבדלניים באוגדן. לשני ארגונים אלו היה תפקיד מכריע בנפילתו ובתחילתה של מלחמת האזרחים הסומלית. במהלך 1983–1988 אתיופיה החלה להתרגז מפעילות הבדלנים ותקפה את סומליה, התקפות שלא זכו לתגובה מצד הנתקפת, ושני הצדדיםחתמו בסופו של דבר על הסכם הפסקת אש ב-1987.

מלחמת האזרחים

הכוכב השחור בדגל סומלילנד מסמל את אובדן סומליה הגדולה.

בתחילת מלחמת האזרחים הסומלית בסוף שנות השמונים, הרעיון החל להינטש והפך ללא רלוונטי. סומליה החלה להתפרק לאזורים שבהם שולטים מנהיגי מיליציה או שבטיים אחרים, בנוסף לישויות מאורגנות פוליטית, כמו סומלילנד ופונטלנד. סומליה נהפכה, למעשה, למדינת אנרכיה ואפילו העזרה של האו"ם וארצות הברית להחזרת המשטר לאזור לא צלחה. האנרכיה נמשכה, עד שב-6 ביוני 2006, אוחדו מספר בתי דין לתנועה אחת: "איחוד בתי הדין האסלאמיים", ארגון זה החלה לגבש את שליטתו סביב הבירה מוגדישו וכך הצליח לאחד חלק מסומליה תחתיו, ארגון זה החל להחיות שוב את הרעיון להצהרות כנגד קניה ואתיופיה. אתיופיה, אשר סבלה מפיגועי תופת בשטחה, בייחוד בסומלי, ראתה בזו הצהרת מלחמה וצבא אתיופיה פלש לסומליה בכדי להחזיר את השלטון ולסיים את האנרכיה. הפלישה, שהחלה ב-22 בדצמבר, הסתיימה לאחר שישה ימים שבהם אתיופיה כבשה את סומליה. מלחמה זו מכונת לעיתים "מלחמת ששת הימים האתיופית". כיום נעשים מאמצים לכונן שוב את המשטר, והממשלה הפדרלית הסומלית החלה בהקמת שלטון פדרלי-שבטי, שיצג את כל השבטים הסומלים, בדומה לאתיופיה שהיא פדרציה אתנית.

קישורים חיצוניים

• אתר האינטרנט הרשמי של סומליה הגדולה
• הסכסוך הסומלי-אתיופי-קנייתי, מאתר "global security"