סופיה פרובסקאיה

סופיה לְבוֹבְנָה פֵּרוֹבְסְקָאיָה (ברוסית: Софья Львовна Перовская;‏ 13 בספטמבר 1853 – 15 באפריל 1881) הייתה מהפכנית רוסייה, ממנהיגי נרודניה ווליה וממארגני התנקשות באלכסנדר השני.

סופיה פרובסקאיה
Со́фья Льво́вна Перо́вская

לידה	13 בספטמבר 1853 (יוליאני) סנקט פטרבורג, האימפריה הרוסית
הוצאה להורג	15 באפריל 1881 (יוליאני) (בגיל 27) סנקט פטרבורג, האימפריה הרוסית
מדינה	האימפריה הרוסית
מקום קבורה	בית הקברות של קורבנות התשעה בינואר

ביוגרפיה

אביה היה נצר למשפחת אצולה; תקופה מסוימת היה מושל סנקט פטרבורג, אך בשנת 1866, לאחר התנקשות בצאר, הועבר מתפקיד.

כמקובל במשפחות האצילים של רוסיה במאה ה-19, היא קיבלה השכלה בביתה. היא סירבה ללכת להמשיך את לימודיה במוסד שאליו הלכו ללמוד יתר בנות האצילים. בשנת 1869 החלה פרובסקאיה ללמוד בבית ספר לבנות שרוב התלמידות בו היו ממעמד הביניים, והתיידדה עם בנות שלמדו במקום. בשנת 1870, לאחר שסירבה לדרישת אביה לנתק את הקשרים עם חברותיה, היא עזבה את הבית. לאחר מספר חודשים היא עברה לקייב, במטרה להסתתר מאביה. היא חזרה לסנקט פטרבורג בשנת 1871, רק לאחר שאביה הסכים לתת לה דרכון, ובכך הפכה פרובסקאיה להיות אזרחית עצמאית. בשנת 1871 הקימה פרובסקאיה חוג קטן של נרודניקים, שלאחר מספר חודשים התמזג עם החוג של מארק נתנסון; ובשנת 1872 התמזגה הקבוצה עם זו של ניקולאי צ'ייקובסקי. במקביל, הוסמכה פרובסקאיה כמורה, ולמדה קורסים ברפואה לצורך קבלת הסמכה למתן חיסונים.

כמו רוב הנרודניקים, השתתפה פרובסקאיה ב"הליכה לעם" ועבדה בבתי הספר בכפרים. בינואר 1874 היא נעצרה ונשלחה למעצר במבצר פטרופבלובסקיה בסנקט פטרבורג. הודות למאמצי אביה היא שוחררה, אך נשללה ממנה הרשות להמשיך ללמד בבתי הספר. היא סיימה את קורס הרפואה, ועברה לחצי האי קרים. בשנת 1878 היא עמדה למשפט במסגרת "משפט 193" אך שוחררה ללא אשמה. בקיץ 1878 היא נעצרה שוב, ונשלחה לגלות בסיביר; אך בדרך הצליחה לברוח ועברה למחתרת. בשנת 1879 השתתפה בוועידה של "זמליה אי ווליה", ופעלה למניעת פילוג בארגון, אף על פי שתמכה ברעיון להתחיל פעולות טרור נגד השלטון.

החל מסתיו 1879 הייתה פרובסקאיה חברה בוועד הפועל של נרודניה ווליה, והייתה משתתפת פעילה בהכנת כל ההתנקשויות בצאר. פרובסקאיה הייתה חברתו לחיים של אנדריי ז'ליאבוב (שבאופן רשמי היה נשוי). בפברואר 1881, מספר ימים לפני ההתנקשות בצאר, נעצר ז'ליאבוב. בעקבות זאת לקחה פרובסקאיה על עצמה את המשך ההכנות, והשתתפה בהתנקשות באופן פעיל – היא נתנה למתנקש את הסימן לזריקת הפצצה. היא לא עזבה את סנקט פטרבורג לאחר הריגת הצאר אלכסנדר השני, במטרה לפעול לשחרור העצירים. ב-10 במרץ 1881 היא נעצרה והואשמה בהשתתפות בהתנקשות. הסנגור במשפט היה ניקולאי מורביוב, חבר ילדות שלה.

ב-3 באפריל 1881 הוּצאה פרובסקאיה להורג בתלייה, יחד עם ראשי ארגון נוספים.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא סופיה פרובסקאיה בוויקישיתוף

• קורות חיים (ברוסית)