סוריאליזם
סוּרֵיאָלִיזְם הוא זרם באמנות שפעל בין שנות העשרים והשלושים של המאה העשרים, מרכזו היה בפריז והוא כלל ציירים, סופרים, משוררים, מוזיקאים, צלמים, אנשי קולנוע ואדריכלים ועוד. מקור המילה סוריאליזם הוא הלחם מהמילה הצרפתית surréalisme, המורכבת מ־sur – מעל, ו־réalisme – מציאותיות, ומשמעותו: מעל המציאות. מילה שהגה המשורר גיום אפולינר ב-1917. שנים אחר כך, אנדרה ברטון, אבי התנועה, אימץ את השם הזה לקבוצה שהתקבצה סביבו בעקבות התפרקות הדאדא. הסוריאליסטים ראו עצמם כתנועה פילוסופית ומהפכנית ושילבו בעבודותיהם אלמנטים של הפתעה וחוסר היגיון.
רקע היסטורי
עריכה
ערך מורחב – המניפסטים הסוריאליסטים
הסוריאליזם התפתח מתנועת הדאדא, שנוסדה ב-1916 בציריך הנייטרלית, במקביל לזוועות מלחמת העולם הראשונה. על פי הדאדא, ההיגיון והסיבתיות אכזבו ככלים לניהול תקין של העולם, ולכן יש לברוא את העולם מחדש, ללא סדר והיגיון – באקראי (ואולי כך נקבל עולם טוב יותר, ללא מלחמות). אך בשונה מהדאדא ששלל את הכול ויצר אבסורד, מטרת הסוריאליזם הייתה למצוא פתרון לשלילה, לבעיות הנפש. הם חשבו כי באמצעות האמנות ניתן יהיה לפתור את הבעיות של העולם.
הסוריאליזם מיזג את חוסר ההיגיון של הדאדא עם המושג של מחשבה טהורה, חופשית וחסרת מגבלות ההיגיון, בדומה ל"מחשבות" שיש בחלימה, בטירוף או באסוציאציה חופשית. הם הזמינו אנשים שיספרו להם את חלומותיהם. לדעתם החלומות הם המחשבות הפנימיות של האדם ללא שליטת ההיגיון – התת-מודע, והם התייחסו לחלומות כאל יצירה ספרותית. מטרת הציור הסוריאליסטי היא לגרום לצופה בתמונה זעזוע ולחצות גבולות מחשבתיים. ניתן לשער אם כך, שהסוריאליסטים קיוו להשפיע על דעתו של הצופה ולהקנות לו את רעיונות הקבוצה. המניפסטים הסוריאליסטים ראו במטורפים אמנים, ודרשו את ביטול בתי המשוגעים.
ההיגיון מאחורי הסוריאליזם מבוטא באחד המניפסטים כהיפוך של שיר הייקו. השיר היפני הוא "יתוש\ הסר כנפיו\ פלפלת". הסוריאליזם בוטא אפוא דרך השיר "פלפלת\ הוסף כנפיים\ יתוש".
ציור סוריאליסטי
עריכה
הזרם הסוריאליסטי פרח בפריז בשנות העשרים והשלושים של המאה ה-20, ועם מייצגיו הבולטים נמנו: רנה מגריט, ז'ואן מירו, מקס ארנסט, סלבדור דאלי, פבלו פיקאסו ועוד.
הציור הסוריאליסטי מתחלק לשתי קבוצות: סוריאליזם פיגורטיבי וסוריאליזם מופשט.
סוריאליזם פיגורטיבי – ווריסטי
עריכהמשמעות המילה ווריסטי היא אמיתי. סגנון בו הפרטים נראים אמיתיים/נכונים. אפיוניו של הסוריאליזם הפיגורטיבי הם:
- הפריטים בציור מצוירים בצורה מאוד ריאליסטית (ממשית).
- מיקום האובייקטים והיחס כלפי הרקע ושאר הפריטים בתמונה, הוא לא מציאותי.
בסוריאליזם הפיגורטיבי ה"על מציאות" מתבטאת ביחסים שבין האובייקטים ולא באובייקטים עצמם. בסוג זה של סוריאליזם נמצא את מקס ארנסט, רנה מגריט, סלבדור דאלי, רפאל אולבינסקי, מרט אופנהיים, ג'יימס אנסור, ז'אן ארפ, מאוריץ קורנליס אשר, אנדרה ברטון, אלברטו ג'קומטי, ג'ורג'ו דה קיריקו, מרסל דושאן, אנה כרומי, ז'ואן מירו, אנדרה מסון, פרנסיס פיקבייה, פרידה קאלו, פאול קלה ועוד.כמו כן הרבה מציוריו של זאב קון סוארליסטיים
סוריאליזם ביומורפי – מופשט
עריכה
אפיוניו של הסוריאליזם המופשט הם:
- צורות גאומטריות פשוטות, כגון: משולש, מרובע, קיוו קו, עיגול, קו סגור פשוט וכדומה.
- הצורות נמצאות במצב שהצופה יכול "להחליט" מה לראות בתמונה.
בסוריאליזם המופשט הצורות עצמן ולא היחס שביניהן הן הגורם להרגשה העל מציאותית. בסוג זה של סוריאליזם נמצא את אנדרה מסון וז'ואן מירו.
קולנוע סוריאליסטי
עריכהבמהלך ההיסטוריה הקולנועית קמו כמה במאים ויוצרי סרטים סוריאליסטיים, כאשר הבולט מביניהם היה הבמאי הספרדי לואיס בוניואל. מסרטיו המוצלחים היו הסרט האילם הקצר "כלב אנדלוסי" והסרט הקומי "רוח החופש". עוד במאי בולט הוא דייוויד לינץ', שבחלק מיצירותיו, כגון "ראש מחק" ו"מלהולנד דרייב", קיימים אלמנטים סוריאליסטיים.
אחד הסרטים הסוריאליסטים שיצאו לילדים היה "ירח שחור" שבויים על ידי הבמאי הצרפתי לואי מאל. הסרט זכה לביקורות מעורבות. רבים טענו שהוא לוקה בבעיות מבניות, ואף מהווה תוכן שטותי וחסר צורה. מנגד, הסרט קיבל אהדה של מספר פסיכולוגים לילדים שהאמינו שהוא יכול להוות טיפול פסיכולוגי לבעיות מסוימות.
צילום סוריאליסטי
עריכההאובייקט המצולם מאבד את משמעותו המקורית והופך להיות חידה אסתטית.
ראו גם
עריכהלקריאה נוספת
עריכה- אמוץ גלעדי, מודרניזם בשלוש שפות: על הקוביזם, הפוטוריזם האיטלקי והסוריאליזם, תל אביב: סל תרבות ארצי, 2010
- רות ברנדון, חיים סוריאליסטיים, 1917–1945, תרגמה מאנגלית: כרמית גיא, עם עובד, 2010.
קישורים חיצוניים
עריכה
- אבנר שפירא, גלריה, עכבר העיר אונליין, ההיסטוריה של הסוריאליזם, באתר הארץ, 15 בנובמבר 2010
- דוד גורביץ' ודן ערב, הערך "סוריאליזם", באתר אנציקלופדיה של הרעיונות
- סוריאליזם, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
סוריאליזם, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
עריכה- ^ George Eastman house, A history of photography, New york: Taschen, עמ' 531
- ^ Emmanuelle de L'Écotais, Muriel Bonin, Wolfgang Himmelberg, Frédéric Maurin, Manfred Heiting, Man Ray, 1890–1976, Köln London Paris [etc.]: Taschen, 2000, ISBN 978-3-8228-7185-0
- ^ Man Ray, London: Thames and Hudson, 2006, Photofile, ISBN 978-0-500-41065-3