סורת יוסף

סורת יוסף (בערבית: سورة يوسف) היא הסורה ה-12 בקוראן, והיא מכילה 111 פסוקים, המורכבים מ-1,795 מילים, המכילות 7,125 אותיות.

סורת יוסף
يوسف

עמוד סרוק מהקוראן, המציג את 10 הפסוקים הראשונים בסורת יוסף
שם מתורגם	סורת יוסף
מספר הסורה	12
מספר פסוקים	111
מיקום	מכה
ויקיטקסט	סורת יוסף (תרגום רקנדורף)
→ סורת הוד סורת א-רעד ←

שמה של הסורה נגזר משמו של הנביא יוסף, שמוזכר בסורה הזאת 25 פעמים מתוך 27 הפעמים שהוא מוזכר בקוראן.

תוכן

הפסוק הראשון

כמו סורות אחרות בקוראן, גם סורת יוסף נפתחת ברצף של שלוש אותיות, שעל פני השטח נראות כאותיות שמשמעותן נסתרת ואינה ידועה, מפני שהן אינן מרכיבות מילה מוכרת.

הסורת הזאת נפתחת באותיות אליף. לאם. רא (ا.ل.ر), שלפי עבדאללה אבן אל-עבאס, המשמעות שלהן היא "אני אללה, ואני רואה את כל אשר אתם עושים", בעוד שבתפסיר אל-ג'לאלין נאמר שרק אללה יודע מה פירוש האותיות הללו.

יוסף עם משפחתו (פס' ד'-י"ח)

בסורת יוסף, מובא סיפור חלומות יוסף. יוסף רואה בחזון אחד-עשר כוכבים ואת השמש והירח משתחווים לו, והוא מספר זאת ליעקב שמזהיר אותו לא לספר לאחיו, פן יפגעו בו. יעקב אומר ליוסף שאללה בחר בו להיות נביא.

לאחר מכן, מסופר שאחיו של יוסף מלינים אחד לשני על כך שיעקב אוהב אותו ואת אחיו יותר מהם, על אף שהם "עצומים", ורוצים להורגו או להביאו לארץ רחוקה. אחד מהם קורא שלא להרוג את יוסף, אלא להשליכו לבור כדי שעוברי דרך יוציאוהו משם. המזימה יוצאת אל הפועל, ואחי יוסף מבקשים מיעקב לתת ליוסף ללכת עמם "למען ישתעשע ויצחק עמנו", ומבטיחים לערוב לשלומו. יעקב מביע חששו שמא יטרוף את יוסף זאב כאשר הם לא ישמרו עליו, והאחים מבטיחים להציל את יוסף אם יגיע זאב. האחים לוקחים את יוסף וזורקים אותו לבור, והוא מתנבא כי הוא יזכיר את מעשיהם בזמן שהם לא ישערו זאת. האחים אומרים ליעקב שיוסף שמר על כליהם ונאכל בידי זאב, ומביאים את כתונתו המגואלת ב"דם כזב" כהוכחה. יעקב מביע ספק בנוגע לנכונות הדברים.

יוסף במצרים

בבית האדון המצרי (פס' י"ט-ל"ה)

לאחר זמן לא ידוע, עוברת שיירת סוחרים לשאוב מים ומוצאת את יוסף בבור. הם מכרו אותו למצרי במחיר נמוך. המצרי אומר לאשתו, גבירתו של יוסף, שאולי הוא יועיל להם או יהיה להם כמו בן, ועל כן כדאי להם להשקיע בו. הגבירה חושקת ביוסף, אך הוא מסרב לחטוא עמה. כאשר שניהם רצים את הדלת, היא קורעת מאחוריו את כתונתו. היא פוגשת בבעלה ושואלת אותו מה יעשה למי שזומם כנגד משפחתם, והאם לא יושם במאסר. יוסף טוען לחפותו, ואיש משפחה אחר אומר שאם כתונתו קרועה מקדימה, יוסף הוא שחשק בגבירה, ואם מאחור, המשמעות היא שהגבירה חשקה ביוסף. האדון המצרי גוער באשתו ומרגיע את יוסף. נשות העיר מרכלות ולועגות לגבירה על שחשקה ביוסף, והגבירה מזמינה אותן לאכול עמה. היא נותנת לכל אחת סכין, ומזמינה את יוסף להראות לנשות העיר את יופיו. נשות העיר מהוממות מיופיו, וחותכות את ידיהן במקום את לחמן (מאחר שהסתכלו על יוסף). הגבירה אומרת שהוא אכן עמד בצדקו, אך אם לא יעשה את שהיא מבקשת ממנו, היא תשים אותו במאסר. יוסף פונה לאללה ואומר שעדיף לו מאסר מפיתויי הגבירה, וכן שאם אללה לא יצילהו, הוא ישמע בקול גבירתו. אדונו המצרי ועבדיו שמים אותו במאסר, מחשש שאכן הוא ייכנע לפיתויי הגבירה.

במאסר (פס' ל"ו-נ"ג)

יוסף נכלא עם שניים מעבדי מלך מצרים, והם מספרים לו את חלומותיהם. אחד מספר שהוא שוחט ענבים בחלומו, והשני מספר שבחלומו ציפור אוכלת מלחם שעל ראשו. הם מבקשים מיוסף לפתור את החלום, מאחר שהחשיבוהו לחכם. יוסף פותח את דבריו בהתנגדות לפוליתאיזם ובשבח האמונה באל אחד, ולאחר מכן מפרש את החלומות: האחד ישקה את אדונו (כלומר את המלך) יין, והשני ייתלה על עץ וציפורים יאכלו את בשרו מעל ראשו. יוסף מבקש מזה שלפי פתרונו יזכה לחיים, שיזכירו לפני אדונו לאחר שחרורו מהמאסר, אולם השטן משכיח את יוסף מזיכרון האיש ויוסף יושב במאסר עוד שנים ארוכות.

לאחר שנים, המלך חולם על שבע פרות שמנות שנבלעות על-ידי שבע פרות דקות, וכן שבע שיבולים לחות ושבע שיבולים דקות, ומבקש מנגידי עמו לפתור את החלום, אך הם אינם מצליחים. האיש שיוסף פרש את חלומו במאסר נזכר ביוסף, והוא הולך ליוסף לספר לו את החלום ולבקש את הפתרון. יוסף מפרש ששבע שנים המצרים יצטרכו לחסוך בתבואה ולאכול רק לפי צורכם, ולאחר מכן תבואנה שבע שנות בצורת, בהן יאכלו את חסכונותיהם לפי הצורך, ולאחר מכן תבוא שנה פורייה עם רוב תבואה וענבים. המלך מבקש לראות את יוסף, ויוסף אומר לשליח המלך לשאול את המלך מה חשבו על יוסף הנשים שחתכו את ידיהן (במטרה לוודא שלא יצא מהמאסר לפני שתיוודע צדקתו). הנשים אומרות למלך שלא ידעו דבר רע על יוסף, ואף הגבירה מודה באשמתה.

יוסף משנה למלך ולא ידוע לאחיו (פס' נ"ד-פ"ו)

המלך שם את יוסף להיות איש שלומו, ויוסף מבקש לשמור על בתי המסכנות בארצו. לאחר מכן, אחי יוסף באו למצרים; יוסף זיהה אותם, אך הם לא זיהו אותו. יוסף נותן להם את מחסורם, ומבקש לראות את אחיהם הקטן, ולא, לא ייתן להם את מזונם. האחים אומרים שילכו לבקש זאת מאביהם, ויוסף אומר לעבדיו לשים את סחורתם בשקיהם בלי שידעו, כדי שיגלו זאת רק לאחר שיגיעו לבתיהם ויחזרו למצרים. האחים מגיעים ומספרים לאביהם שנמנע מהם האוכל במצרים, ולכן מבקשים לקחת את אחיהם הקטן עמם, ומבטיחים שישמרו עליו. יעקב שוב מביע חששו שמא גורל הבן הקטן יהיה כגורל יוסף, אך מתרצה באמרו כי אללה ישמור וירחם עליו. יעקב משביע את האחים שישמרו על האח הקטן, ומוסיף שעליהם להיכנס משערים שונים של העיר – אך זה לא יועיל להם אם אללה לא יהיה איתם. האחים שומעים בקול אביהם, אך אללה אכן לא איתם.

כשבאו ליוסף, הוא אמר לבנימין "אני אחיך", ואומר לו שלא להתעצב על מעשי אחיהם, אך בשלב זה שאר האחים עוד לא גילו את זהותו. אחרי שהאחים סיימו לאכול את המזון שיוסף נתן להם, הוא שם גביע בתיקו של בנימין, ואחרי ששבו האחים לדרכם יצא אחריהם כרוז שקרא כי גנבים הם. האחים שאלו את הכרוז מה אבד, והכרוז אמר שגביע המלך אבד, ומוצאו יקבל דגן כמשקל גמל. האחים נשבעים שלא גנבו, והכרוז שואל אותם מה יהיה דין הגנב אם יתגלה הגביע אצלם – הם מבטיחים שהגנב יהיה עבד. הכרוז בודק את תיקי כל האחים לפני תיק בנימין, ובתיק בנימין הוא מוצא את הגביע. האחים רועשים "הן גנב, גם אחיו גנב!", כלומר הם האשימו גם את יוסף בגניבה כלשהי. יוסף שתק, אך כעס עליהם בליבו.

על אף השתלחותם בבנימין, האחים מבקשים מיוסף לקחת את אחד האחים האחרים כעבד, כי יש להם אב זקן, אך יוסף מסרב בטענה שלעבור על קביעתם שהגנב יילקח לעבד יהווה חטא לאללה. האח הגדול אמר שמאחר שנשבעו ליעקב לשמור על בנימין, הוא לא יחזור עד שיעקב יאשר להם לבוא בלי בנימין או שאללה יציל את בנימין. הוא אומר לשאר האחים לחזור לאביהם ולספר לו שבנימין גנב, ושהוא יכול לשאול את האורחה עמה חזרו או את העיר בה היו. אביהם בכל זאת לא האמין להם, אך מביע את תקוותו בישועת אללה שישיב לו את כל בניו. הוא מתאבל על יוסף ועיניו חושכות מכעס ועצב. הבנים מבקשים ממנו למתן את יגונו על יוסף, שמא ייגמר כוחו או שימות. יעקב עונה כי הוא יודע מאללה מה שהאחים אינם יודעים. הוא אומר לבניו שישובו וישאלו מה היה ליוסף ואחיו.

יוסף מתגלה לאחיו (פס' פ"ז-ק"א)

האחים יורדים שוב מצרימה ומבקשים מיוסף מעט אוכל היות שהם עניים, ומנמקים כי אללה גומל לישרי דרך. יוסף שואל אותם אם הם יודעים מה הם עשו ליוסף ולאחיו, והם שואלים אותו אם הוא יוסף. יוסף עונה "אני יוסף וזה אחי!". האחים מבינים ומודים בחטאם, ויוסף מרגיעם כי אללה יכפר בעדו היום. הוא אומר להם לקחת כתונת ולתת אותה לאביו כדי שתאורנה עיניו, ולאחר מכן לשוב אליו עם משפחתם. כשקרבה האורחה למושבו של יעקב, הוא אומר כי הוא מריח את יוסף, אך השומעים זאת בזים לו. כאשר מראים ליעקב את כתונת יוסף, אורו עיניו, והוא שואל "הלא אמרתי לכם כי אני יודע מאת אללה את אשר אינכם יודעים?". האחים מבקשים סליחה וכפרה מאת יעקב, והוא אומר שאללה סולח להם.

כאשר באה המשפחה מצרימה, יוסף יוצא לקראתם בשמחה וקורא להם לשבת בשלווה במצרים. לאחר שהשתחוו לו הוריו, הוא הושיב אותם על כיסא רם והסביר כי זה הוא פתרון חלומו: אללה חנן אותו מהמאסר והשלים בין האחים שרבו עם יוסף בגלל מעשי השטן. יוסף מברך את אללה ומבקש שיושיבו בין חסידיו, וכאן הקוראן מסיים לספר על יוסף ועובר לדברי סיכום של ג'יבריל למוחמד.

במסורת האסלאמית

על פי מסורות אסלאמיות שונות, לסורת יוסף סגולות רבות.

האימאם ג'עפר א-צאדק גרס כי מי שיקרא את סורת יוסף כל יום או כל לילה, יהיה ביום הדין יפה כמו יוסף.

מוחמד טען כי מי שילמד אנשים אחרים את הסורה הזאת, הדבר יקל עליו את שעת המוות, וחיים זה ישמור עליו מצרות עיניהם של אחרים.

חלק מהפלגים בכת הח'ווארג' כופרים בקיומה של הסורה עקב כך שהיא עוסקת במעשי אהבים, דבר שלדעתם אינו תואם את קדושת הקוראן.^{[דרוש מקור]}

מוסר השכל

פרשני הקוראן גורסים כי בסורת יוסף ישנם לקחים רבים שעל האדם להפיק במהלך קריאתו אותה, ביניהם ניתן למצוא את חמשת הלקחים שלהלן:

• הימנעות מקנאה וצרות עין.
• להיות סבלני ולסמוך על האל.
• עדיף להתמודד עם קשיים ולא להפנות גב לאל.
• חשיבות הסליחה והמחילה לאנשים.
• לקיחת אחריות אישית בהתמודדות עם החטא.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא סורת יוסף בוויקישיתוף

סורת יוסף, בתרגום הרמן רקנדורף, באתר ויקיטקסט