התפלגות בוז-איינשטיין
התפלגות בוז-איינשטיין (או סטטיסטיקת בוז-איינשטיין) היא פונקציית התפלגות סטטיסטית שבעזרתה ניתן לתאר תכונות של בוזונים (חלקיקים בעלי ספין שלם) זהים חסרי אינטראקציה. ההתפלגות קרויה על שם הפיזיקאי ההודי סאטינדרה נאת בוז, שפיתח אותה ב-1920 עבור פוטונים, ועל שם אלברט איינשטיין, שהכליל אותה עבור אטומים ב-1924.
באופן מפורש, האכלוס הממוצע של רמת אנרגיה מסוימת במערכת של בוזונים זהים הנמצאת בשיווי משקל תרמודינמי הוא
.
כאן
- הוא המספר הממוצע של חלקיקים שימצאו במצב ה-.
- היא דרגת הניוון של המצב ה-.
- היא האנרגיה של המצב ה-.
- הוא הפוטנציאל הכימי.
- היא הטמפרטורה.
- הוא קבוע בולצמן.
הבוזונים הם חלקיקים בעלי פונקציית גל סימטרית. בניגוד לפרמיונים, המצייתים לעקרון פאולי ולהתפלגות פרמי-דיראק, הבוזונים יכולים להמצא באותו מקום ובאותו מצב שבו נמצאים חלקיקים זהים נוספים.
בשימוש בהתפלגות בוז-איינשטיין, ותוך ידיעת צפיפות המצבים , ניתן לחשב תכונות תרמודינמיות שונות של המערכת. לדוגמה, האנרגיה הממוצעת נתונה על ידי:
פיתוח
עריכהאת התפלגות בוז-איינשטיין ניתן לקבל בקלות על ידי שימוש בצבר הגרנד קנוני. במסגרת צבר זה, ההסתברות למציאת מערכת במצב i עם חלקיקים ואנרגיה כוללת נתונה על ידי , כאשר היא פונקציית החלוקה הגרנד-קנונית.
ניקח כמערכת רמת אנרגיה (חד-חלקיקית) מסוימת . אם אין אינטראקציה בין החלקיקים כאשר הוא מספר החלקיקים הנמצאים ברמה זו. כאשר מדובר בבוזונים אין הגבלה על ערכי n כלומר . פונקציית החלוקה במקרה זה תהיה . מכאן ניתן לקבל את מספר החלקיקים הממוצע על ידי שימוש ב- כאשר .
ראו גם
עריכה
קישורים חיצוניים
עריכה- התפלגות בוז-איינשטיין, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)