סטנלי דונן

סטנלי דונן (באנגלית: Stanley Donen;‏ 13 באפריל 1924 – 21 בפברואר 2019) היה במאי קולנוע, במאי וידאו קליפים, כוריאוגרף ומפיק אמריקאי-יהודי, שהתפרסם בעיקר בזכות סרטים המוזיקליים שביים.

סטנלי דונן
Stanley Donen

דונן, 2010
לידה	13 באפריל 1924 קולומביה, ארצות הברית
פטירה	21 בפברואר 2019 (בגיל 94) מנהטן, ניו יורק, ארצות הברית
מדינה
תקופת הפעילות	1940–2003 (כ־63 שנים)
עיסוק	קולנוען, כוריאוגרף
מקום לימודים	אוניברסיטת דרום קרולינה
בן או בת זוג	איליין מאי (1999–21 בפברואר 2019)
צאצאים	ג'ושוע דונן
מספר צאצאים	3
פרסים והוקרה	פרס אוסקר לשם כבוד (1998)
פרופיל ב-IMDb

כונה בין השאר בידי מבקריו כ"מלך מחזות הזמר של הוליווד".

ביוגרפיה

דונן נולד, גדל והתחנך בעיר קולומביה, קרוליינה הדרומית שבארצות הברית, להורים יהודים, מרדכי מוזס דונן והלן (לבית כהן). תיאר את ילדותו כאחד הילדים היהודים היחידים בעיר קולומביה, ולפיכך נאלץ להתבודד כדי לא להמשיך ולסבול מהתנכלויות אנטישמיות מעמיתיו לכיתה.

דונן הצעיר הצליח להתגבר על כך באמצעות בילוי ממושך בבתי הקולנוע המקומיים, כשבמיוחד נהנה לצפות בבסרטי קומדיות, מתח ומערבונים. בעיקר אהב את משחקם וריקודיהם של פרד אסטר וג'ינג'ר רוג'רס בסרט "טסים לריו" משנת 1933 בו טען כי צפה עשרות פעמים.

קריירה

הוא למד ריקוד והופיע בתיאטרון המקומי בעיר הולדתו.

ב-1940 עבר לניו יורק ולאחר שעבר מבחן במה, התקבל לעבודה כרקדן בהצגה "פאל ג'ואי" בהפקתו של ג'ורג' אבוט. בהפקה זו הכיר את ג'ין קלי, שהיה כוכב ההצגה. מאותה עת החל בשיתוף הפעולה אתו, בתחילה כמתמחה, ולאחר מכן כשותף.

ב-1943 עבר להוליווד ושימש ככוריאוגרף למספר סרטים של ג'ין קלי, שהמפורסם ביניהם הוא "הרימו עוגן" (1945). שם הוא הגה את הרעיון לריקוד של קלי עם הדמות המונפשת, ג'רי העכבר, מ"טום ג'רי".

ב-1949 ביים עם ג'ין קלי את הסרט המוזיקלי "יום בניו יורק" שהיה הצלחה גדולה. באותה שנה ביים ביחד עם ג'ין קלי את קח אותי לבייסבול. ב-1951 ביים את "חתונה מלכותית" עם פרד אסטר וג'יין פאוול, ובו הסצנה המפורסמת בה רוקד אסטר על התקרה.

ב-1952 ביים עם ג'ין קלי את "שיר אשיר בגשם", שנחשב עד היום בעיני רבים כגדול הסרטים המוזיקליים. לאחר מכן המשיך דונן לביים סרטים מוזיקליים ובהם, שבע כלות לשבעה אחים (1954), משחקי הפיג'מה (1957), פנים מצחיקות (1957), "הנסיך הקטן" (1974) וקומדיות רומנטיות, כגון "הדשא ירוק יותר" (1960), "חופשה בלונדון" (1958) "חידון בחרוזים" (1963), "שניים לדרך" (1967) ו"בגידות בריו" (1984).

בשנת 1999 ביים את סרט הטלוויזיה "Love Letters" עבור רשת ABC האמריקנית; שמבוסס על המחזה באותו שם משנת 1988 מאת א. ר. גורני.

פרסים והוקרה

דונן קיבל פרסים רבים על עבודותיו כבמאי קולנוע ותיאטרון וככוריאוגרף.

ב-1998 העניקה לו האקדמיה האמריקאית לקולנוע, פרס אוסקר לשם כבוד על מפעל חיים. באותה השנה ביקר בישראל וקיבל פרס כבוד מטעם פסטיבל הקולנוע הישראלי על תרומתו לתעשיית הסרטים.

חיים אישיים

דונן נפטר בהיותו בן 94, בעיר ניו יורק מאי-ספיקת לב, ב-21 בפברואר 2019.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא סטנלי דונן בוויקישיתוף

• סטנלי דונן, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• סטנלי דונן, באתר AllMovie (באנגלית)
• סטנלי דונן, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
• סטנלי דונן, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
• סטנלי דונן, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• סטנלי דונן שר ורוקד בטקס הענקת פרס אוסקר על מפעל חיים, באתר יוטיוב
• סטנלי דונן, באתר TCM
• אורי קליין, סטנלי דונן, האיש ששינה את פני הקולנוע המוזיקלי, באתר הארץ, 25 בפברואר 2019
• סטנלי דונן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• סטנלי דונן, באתר "Find a Grave" (באנגלית)