סטרוקונסטנטינוב

סטרוקונסטנטינוב
**Старокостянтинів**
סמל סטרוקונסטנטינוב סמל סטרוקונסטנטינוב	דגל סטרוקונסטנטינוב דגל סטרוקונסטנטינוב
	מבצר סטרוקונסטנטינוב
	מבצר סטרוקונסטנטינוב
מדינה	אוקראינה
אובלסט	חמלניצקי
ראיון	סטרוקונסטנטינובסקי
ראש העיר	מיקולה מלניצ'שוק
תאריך ייסוד	1561
שטח	40 קמ"ר
גובה	265 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	35,104 (2014)
‑ צפיפות	875.38 נפש לקמ"ר (2014)
קואורדינטות	49°45′20″N 27°13′15″E / 49.75556°N 27.22083°E
אזור זמן	UTC+2
	starkon.km.ua
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת אוקראינה רגילה) קייב דניפרו אודסה לבוב דונצק חרקוב רוסיה בלארוס פולין ס. הו. רומניה מול. סר. הים; השחור; ים; אזוב; קרים סטרוקונסטנטינוב

סטרוקונסטנטינוב (אוקראינית: Старокостянтинів, רוסית: Староконстантинов. בעברית נקראה העיירה קונסטנטין-ישן^[1]^[2]^[3] וביידיש אלט-קאָנסטאַנטין^[4]) היא עיר באזור ווהלין במערב אוקראינה מצפון לחמלניצקי (פרוסקורוב). היא משמשת כמרכז האדמיניסטרטיבי של מחוז סטרוקונסטיניבסקי (Старокостянтинівський район). ב-2007 התגוררו בעיר 34,700 תושבים.

היסטוריה

סטרוקונסטנטינוב נוסדה במאה ה-16 כאשר קונסטנטין אוסטרוז'סקי (Константи́н Ива́нович Остро́жский) בנה מבצר בכפר קולישצ'נצי (Колищенцы ). הכפר התפתח לעיר שנקראה קונסטנטינוב הישנה, כדי להבדיל אותה מקונסטנטינוב החדשה (Новоконстантинова) שהייתה באותו אזור. ב-1793 סופחה סטרוקונסטנטינוב יחד עם רוב אוקראינה לרוסיה.

הקהילה היהודית

נראה שיהודים התיישבו בעיר זמן לא רב אחרי שנוסדה. בזמן גזירות ת"ח ות"ט הייתה שם כבר אוכלוסייה יהודית ניכרת. ב-1629 התגוררו במקום 130 משפחות שהיוו כ-25% מן האוכלוסייה הכללית. בזמן הפוגרומים בהנהגתו של בוגדן חמלניצקי ברחו אליה יהודים מכל האזור, משום שחשבו שהעיירה המבוצרת תהיה מקלט עבורם. הקוזקים פרצו למבצר בתשעה באב ורצחו את רובם^[5], למרות שהגנרל הפולני וישנבצקי ניסה להגן עליהם^[6].

במאה ה-19 רוב תושבי העיירה היהודים היו חסידי צ'רנוביל וסדיגורה. בעיר חי נכדו של הבעל שם טוב, רבי אהרן מטיטיוב. כמו כן פעלו בעיירה אדמו"רים משושלת נישכיז. מספר התושבים היהודים הגבוה ביותר היה ב-1897 אז נמנו 9,212 איש.

לאחר התבססות השלטון הסובייטי בווהלין ב-1920, פסקו חיי הקהילה בעיר, ורבים מהתושבים עזבו. מספר התושבים היהודים בעיר ירד ל-6,934, שהיוו 41.3% מהאוכלוסייה, ובשנת 1931 הגיע ל-4,837 (33% מהאוכלוסייה)^[7].

בעיר נולדו הסופרים אברהם בר גוטלובר ואברהם גולדפדן אבי תיאטרון יידיש וכן הפסלת חנה אורלוף.

בשואה

עם כיבוש העיר בידי הגרמנים ב-8 ביולי 1941, החלו אלו בביצוע מעשי התעללות ורצח ביהודיה. בהמשך, מינו בה יודנרט, אשר נצטווה לספק לשלטונות עובדי כפייה יהודים ותשלומי כופר.

ב-3 באוגוסט 1941 רצחו הגרמנים 439 קשישים וחולים יהודים מהעיר, לאחר התעללות קשה, בשטחו של מחנה צבאי סמוך. כעבור מספר ימים רצחו הגרמנים והאוקראינים כ-800 יהודים נוספים מהעיר ביער נובוגורודסקי הסמוך אליה, ובהמשך, רצחו את משכילי הקהילה.

בסוף אוגוסט 1941 רוכזו יהודי העיר הנותרים בגטו מגודר שהוקם בה, בו צוו לענוד טלאי צהוב. לעובדי הכפייה בגטו הקצו הגרמנים 100 גרם לחם ליום, וליתר יושבי הגטו לא סופק כל מזון. בשל כך, מתו מרעב וממגפות רבים מיושבי הגטו. בהמשך, הועברו לגטו שבעיר יהודים נוספים מהסביבה ביניהם יהודי הריציב.

בתחילת קיץ 1942 נרצחו בסמוך לעיר כ-4,000 יהודים. ב-29 בנובמבר 1942 פשטו על הגטו שבעיר אנשי ס"ס ושוטרים מקומיים, ורצחו את כל יושביו ליד הקולחוז נובוגורודסקי.