סיימון ברון-כהן
סיימון ברון-כהן (נולד ב-15 באוגוסט 1958) הוא פסיכולוג בריטי-יהודי, פרופסור לפסיכופתולוגיה התפתחותית במחלקות לפסיכיאטריה ולפסיכולוגיה ניסויית באוניברסיטת קיימברידג', עמית בטריניטי קולג' שבקיימברידג' ומנהל המרכז לחקר האוטיזם באוניברסיטת קיימברידג', בממלכה המאוחדת.
 | |
| לידה |
15 באוגוסט 1958 (בן 66) לונדון, הממלכה המאוחדת  |
|---|---|
| ענף מדעי |
פסיכולוגיה, autistic person, פסיכיאטריה, תסמונת אספרגר |
| מקום מגורים |
קיימברידג' |
| מקום לימודים |
|
| מנחה לדוקטורט |
אות'ה פרית' |
| מוסדות |
|
| פרסים והוקרה |
|
| צאצאים |
Sam Baron, Kate Baron |
| אתר רשמי | |
  | |
ברון-כהן עשה דוקטורט בקולג' האוניברסיטאי של לונדון. הוא התפרסם בזכות עבודותיו בחקר האוטיזם, כולל התאוריה המוקדמת שלו, שהאוטיזם כולל מידה כלשהי של "עיוורון מנטלי" (או עיכובים בהתפתחות "התאוריה של התודעה"), והתאוריה המאוחרת שלו שהאוטיזם הוא צורה קיצונית של המוח הגברי[דרוש מקור], שכללה ארגון מחדש של הבדלי מגדר פסיכולוגיים במונחים של אמפתיה ושיטתיות.
תחומי מחקר
עריכההמאמר המדעי הראשון של ברון-כהן ראה אור ב-1985, יחד עם אוטה פרית ואלן מ. לסלי. המאמר טען שילדים אוטיסטים מבטאים ליקויים חברתיים ותקשורתיים כתוצאה מעיכוב בהתפתחות התאוריה של התודעה. הטענה נבחנה באמצעות ניסוי האמונה המוטעית, ושוחזרה פעמים רבות מאז.
ספרים
עריכהסיימון ברון-כהן כתב חמישה ספרים, שאחד מהם ראה אור בעברית:
- ההבדל המהותי: גברים, נשים והמוח הגברי הקיצוני (הוצאת עם עובד, 2006).
ראו גם
עריכה- סשה ברון כהן, בן דודו של סיימון ברון-כהן.
קישורים חיצוניים
עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של סיימון ברון-כהן (באנגלית)
סיימון ברון-כהן, ברשת החברתית אקס (טוויטר)- סיימון ברון-כהן, באתר dblp
- סיימון ברון-כהן, באתר ResearchGate
- המרכז לחקר האוטיזם באוניברסיטת קיימברידג'
- מבחן לבדיקת מנת הספקטרום האוטיסטי שכתב ברון-כהן(הקישור אינו פעיל) מאתר אס"י (אורכב 05.08.2020 בארכיון Wayback Machine)
- סיימון ברון-כהן: המומחה המוביל בבריטניה לאוטיזם באתר עיתון האינדיפנדנט.
- נעמי דרום, למצוא את הקשר בין מהנדסים לאוטיסטים, באתר הארץ, 26 בדצמבר 2012
- גלי וינרב, מחקר פסיכיאטרי: מה עומד בבסיס רוב סוגי הרוע בעולם?, באתר גלובס, 26 בדצמבר 2011
- "The Reading the Mind in the Eyes test" של סיימון בארון כהן - אחד המבחנים שכהן המציא למדידת "אינטליגנציה חברתית"
- "Don’t ever assume autism researchers know what they’re doing.", מאת Amanda Baggs, אוטיסטית קלאסית שביקרה במאמר זה את המבחן של סיימון בארון כהן מהקישור הקודם, בטענה שהוא: א. במבחן רואים תצלומים ולא את המציאות, ב. התצלומים מופיעים בשחור ולבן, ג. התצלומים חתוכים כך שיציגו רק חלק אחד מהגוף, ד. התצלומים מציגים חלק מהגוף שאוטיסטים נוטים להימנע ממנו ב "חיים האמיתיים", ה. התצלומים נוצרים על ידי שחקנים, המבחן מניח שהתשובה הכי נפוצה הניתנת על ידי נוירוטיפיקלים היא הנכונה, ו. המבחן מסתמך על איך אנשים מרגישים כשהם מסתכלים בעיניים, במקום באיך האדם עם העיניים חייב להרגיש, ז. המבחן דורש מהנבחן לעבד מידע ורבלי ולא ורבלי בו זמנית, ח. המבחן מסתמך על היכולת לייחס מילים לתצפיות, ט. המבחן מסתמך במיוחד על היכולת לייחס מילים למצבים רגשיים, י. המבחן לא נותן אפשרות לתת תשובה אחרת ואולי יותר נכונה, יא. המבחן מניח שהיכולות של אוטיסטים לקרוא שפת גוף יעבוד אותו הדבר כמו נוירוטיפיקלים, יב. המבחן מניח כאשר התשובות של אוטיסטים ונוירוטיפיקלים שונות, הנוירוטיפיקלים בהכרח צודקים, יג. המבחן משווה בין היכולת של אוטיסטים לקרוא שפת גוף של נ"ט, ליכולת של נ"ט לעשות את אותו הדבר, יד. החוויות המרוכזות במבחן הם החוויות שחשובות לנוירוטיפיקלים, יה. המבחן לא מראה מאיפה הבעיה באה, אם זה בעיה של לתת שמות לרגשות. יו. המבחן הוא אחיד לכלל האוטיסטים.
