סכסוך איודיה
סכסוך איודיה הוא סכסוך דתי, פוליטי וחברתי בהודו, שבמרכזו אתר בעיר איודיה (אנ') שבמדינת אוטר פרדש בהודו שגודלו כ-12 דונם, הנחשב לאחד מסמלי המתיחות הדתית בין הרוב ההינדואי במדינה למיעוט המוסלמי. במקום, הנחשב במסורת ההינדואית כמקום הולדתו של האל ראמה, שכן מסגד על שם באבור במשך מאות שנים, וההינדואים מאמינים כי שכן בו מקדש הינדואי לפני שנבנה בו מסגד. המסגד הוחרב במהומות של ההינדוטבה בשנת 1992, וב-2019 הוקם באתר מקדש הינדואי. אתר המסגד נחשב בעיני לאומנים הינדואים לסמל לשלטון האימפריה המוגולית, תקופה שנתפשת כעידן של דיכוי ההינדואים בידי השליטים המוסלמים[1].
מסגד באבור נהרס במהלך עצרת פוליטית של ההינדוטבה ב-6 בדצמבר 1992 ועורר גל מהומות של מוסלמים בכל רחבי הודו. לאחר מכן הוגשו לבית המשפט העליון באללהאבאד מספר תביעות בעלות על הקרקע.
בספטמבר 2010 פסק בית המשפט העליון של אללהאבאד כי על פי ממצאים ארכאולוגיים שהוצגו לפניו, במקום הולדתו של האל ראמה על פי המסורת ההינדואית שכן מקדש הינדואי, והמסגד נבנה במקומו. בית המשפט פסק כי שליש מהקרקע, בחלק המרכזי באתר, ישמש לבניית מקדש לראמה. שליש נוסף ישמש לבניית מסגד מוסלמי, ושליש ישמש כמקדש לקבוצה מקומית של בני דת הווישנויזם.
כל הצדדים ערערו לבית המשפט העליון של הודו, והרכב בן חמישה שופטים דן בערעור. ב-9 בנובמבר 2019 ביטל בית המשפט העליון של הודו את פסק דינו של בית המשפט קמא והורה על מסירת האתר כולו להקדש שיבנה בו מקדש הינדואי. כמו כן הוא הורה לממשלת הודו להעניק מגרש חלופי בן 20 דונם למועצת הווקף המוסלמית של אוטר פרדש, כדי לבנות בו מסגד חדש, במקום מסגד באבור שנהרס ב-1992. הממשלה הקצתה אתר בכפר דאניפור (אנ'), במרחק נסיעה של כ-30 ק"מ מהאתר המקורי.
רקע דתי והיסטורי
עריכה.jpg)
ליבת הסכסוך באיודיה היא חלקת קרקע בה נולד האל ראמה, על פי המסורת ההינדואית. ראמה הוא אחד האלים ההינדואים הנערצים ביותר ונחשב לגלגול השביעי של האל וישנו. על פי הראמאיאנה, ראמה נולד בעידן הקרוי "טרטה יוגה", שהתקיים לפני כ-7,000 שנה.
כתבי דת הינדואים שנכתבו בין המאה ה-11 למאה ה-14 מתארים את איודיה כאתר עלייה לרגל של מאמיני ראמה.
מסגד באבור (שהיה קרוי בפי תושבי המקום "מסג'יד בברי") נבנה ככל הנראה בשנת 1528 על ידי קצין בצבא המוגולי, בהוראתו של באבור. בדו"ח של חברת הודו המזרחית הבריטית משנת 1814 מתואר המסגד ובו כתובת המעידה על תאריך בנייתו. כמו כן נכתב בדו"ח שבתחילת המאה ה-18 המושל המוסלמי אורנגזב הרס מקדש הינדואי שהיה ליד המסגד על מנת להרחיבו. טענה זו מופיעה גם בכתביו של כומר ישועי שסייר באתר באותה עת.
המסגד אינו מוזכר בכתבים עתיקים אחרים אודות איודיה, וגם לא בספר קורות חייו של באבור. בספרים אחדים, בהם ספר שנכתב על ידי בתו של בהאדור שאה הראשון, נאמר כי המוסלמים ששלטו באוטר פרדש נהגו להרוס מקדשי אלילים הינדואים ולהקים במקומם מסגדים.
באיודיה בוצעו במהלך השנים חפירות ארכאולוגיות שניסו למצוא שרידים של מקדש הינדי מתחת למסגד. חפירות ראשונות בוצעו על ידי הראג' הבריטי באמצע המאה ה-19. אלכסנדר קנינגהם (אנ') ערך חפירות באתר בשנים 63–1862 אך לא מצא עדויות למקדש כלשהו. חפירות נוספות נערכו בסוף המאה ה-19, וכן במסגרת מספר סקרים ארכאולוגיים שנערכו משנת 1969 עד 1980.
תחילת המחלוקת
עריכהעל פי עדויות, האתר באיודיה היה מכונה בעבר "מסגד-מקדש" והוא נחשב לקדוש הן בעיניי ההינדואים והן בעיניי המוסלמים. המוסלמים נהגו להתפלל בתוך המסגד וההינדואים ברחבה מחוץ למסגד.
המקרה המתועד הראשון של אלימות דתית באיודיה התרחש בשנת 1855, בכפר האנומנגרהי, המרוחק כקילומטר מאיודיה. מספר סונים טענו שברהמנים הינדואים הרסו מסגד בכפר ובנו במקומו מקדש הינדואי. המוסלמים ניסו לתקוף את המקדש אך נהדפו; הם ברחו והסתתרו בתוך מסגד באבור. המסגד הותקף על ידי הינדואים, והתערבות כוחות משטרה בריטיים מנעה שפיכות דמים. בשנת 1857 הקים ממשל הודו הבריטית גדר בין שני האזורים כדי למנוע מחלוקות.
במהלך שנות הממשל הבריטי בהודו קמו קבוצות הינדואיות שונות שטענו לבעלות על האתר וביקשו לבנות במקום מקדש הינדואי. כל אלה נדחו על ידי הממשל הבריטי.
ב-27 במרץ 1934 התרחשו עימותים בין הינדואים ומוסלמים באיודיה, לאחר שנודע כי מוסלמים שחטו פרות (הקדושות בהינדואיזם) בכפר שאהג'האנפור הסמוך. חומות המסגד ואחת מכיפותיו ניזוקו במהלך המהומות, ושוחזרו על ידי הממשל הבריטי.
בשנת 1946 ארגון הינדואי לאומני בשם ABRM ארגן אירועי מחאה ליד המסגד, שנמשכו לסירוגין במשך מספר שנים.
בשנת 1949 ערכו פעילי הארגון עצרת תפילה הינדואית שנמשכה 9 ימים ברצף, ובסיומה, ב-22 בדצמבר 1949, פרצו פעילי הארגון למסגד והציבו בו פסלים של ראמה וסיטה (אנ'). הארגון הפיץ שמועות לפיהן פסלי האלילים "הופיעו באורח פלא" בתוך המסגד. המוסלמים ראו בהצבת הפסלים מעשה של חילול הקודש במסגד, וחדלו להתפלל במקום[2].
ג'ווהרלל נהרו ביקש להסיר את הפסלים, אך פעילי ABRM באוטר פרדש מנעו זאת. כדי למנוע מהומות, משטרת המחוז נעלה את שערי המסגד ונאסרה הכניסה אליו, אם כי המשטרה אפשרה לאנשי דת הינדואים להיכנס דרך דלת צדדית ולקיים פולחן ליד הפסלים.
הריסת מסגד באבור
עריכה.jpg)
בשנות השמונים עלה כוחה של מפלגת העם ההודית, שקראה, בין היתר, להרוס את המסגד ולהקים במקומו מקדש לאל ראמה. בשנת 1986 קבע שופט מחוזי כי יש לפתוח את שערי המסגד ולאפשר להינדואים להתפלל בו[3]. פסק דין זה עורר מהומות מחודשות, ומשטרת המחוז החליטה להותיר את האתר נעול.
ב-1989 הוציא בית המשפט הגבוה של אוטר פרדש צו להפסקת העבודות באתר, שאסר על הקמת מקדש הינדואי (שהחלו עבודות להקמתו) עד לבירור הבעלות באתר בפני בית המשפט. בעקבות כך הקימו פעילי הראשטריה סוויאמסווק סאנג בנובמבר 1989 מקדש במרחק של מספר קילומטרים מהאתר[3]
בספטמבר 1990 החל לאל קרישנה אדוואני מסע למקום, במטרה להקים מקדש הינדואי. הוא ערך מסע על מכונית המעוטרת בסגנון מרכבתו של האל ראמה, ועבר מרחק של עשרת אלפים ק"מ מכפר לכפר, תוך שהוא מבקש מכל כפר לתרום לבנה אחת למקדש החדש. המסע עורר התלהבות רבה. כשהגיעה התהלוכה לניו דלהי, ליוו את אדוואני עשרות פילים ומאות אלפי אנשים, לבושים במחלצות כתומות-זהובות (צבעו המסורתי של האל ראמה) ונושאים חיצים וקשתות (סמליו של ראמה)[4]. פעולותיו עוררו מהומות רבות ומתיחות בין הינדואים ומוסלמים, והוא נאסר על ידי משטרת ביהר. במקביל לפעילותו, קבוצות של ארגוני סנג פריוואר הגיעו לאיודיה וניסו לתקוף את המסגד מספר פעמים. פעילי הארגונים נעצרו על ידי משטרת אוטר פרדש, אך במהומות שפרצו נהרגו כארבעים בני אדם[5].
בבחירות של 1992 לאספה המחוקקת של אוטר פרדש זכתה מפלגת העם ההודית ברוב המושבים.
ב-6 בדצמבר 1992 נהרס המסגד על ידי המון מוסת בסיומה של עצרת של מפלגת העם ההודית. בעצרת, בה השתתפו לאל קרישנה אדוואני, מורלי מנוהר קאטר ואומה בהרטי, השתתפו מעל ל-150,000 איש. במהלך הנאומים של מנהיגי המפלגה נשמר השקט, אך בשעת אחר הצהריים ההמון הסתער על המסגד, הדף את כוח המשמר המשטרתי והפיל את הגדר שהוצבה כדי להגן על המסגד. הפסלים של ראמה וסיטה הוצאו מהמסגד והועברו למקום מבטחים, והמסגד הותקף באמצעות גרזנים, פטישים ואזמלים, ולעיתים גם בכפות הידיים. עד שהמשטרה הצליחה לפזר את המהומה לא נותרו ממנו אלא חורבות. במהלך פעולת ההרס נהרגו 4 הינדואים מנפילת אבנים, ויותר מ-100 נפצעו. התמונה של ההינדואים החוגגים את הרס המסגד הפכה לכלי שרת בידי אלה שהציגו את ארגוני הימין בהודו כפרועים ומסוכנים ליציבות המדינה[6].
למחרת נותרו במקום מעל ל-1,000 הינדואים, שניסו להתחיל בבניית המקדש החדש. כוחות הביטחון ההודיים השתלטו על המתחם ופינו אותו בעזרת גז מדמיע ואלות[7]. הרס המסגד גרם לזעזוע ברחבי הודו, ודווח ברחבי העולם. בשער השבועון "אינדיה טודיי" שיצא למחרת, הופיעו תמונות ההרס והחורבן ולצידן הכותרת: "איודיה – בושה לאומה ההודית".
מהומות מחאה פרצו בכל רחבי הודו, כולל מומבאי, בופאל, דלהי והיידראבאד. מעל ל-2,000 בני אדם נהרגו במהומות, מהם 1,100 הרוגים בשבוע הראשון[8]. האירוע אף הוביל להחרפת העוינות והמתח הצבאי בין הודו לפקיסטן[2]. מהומות מחאה פרצו גם בפקיסטן ובבנגלדש, בהן הותקפו מיעוטים הינדואים. מחאה רשמית נגד הודו הוגשה על ידי שגרירי טורקיה ואיראן, ויחסיה של הודו עם העולם הערבי ניזוקו כתוצאה מהאירוע.
ועדת חקירה לבדיקת הנסיבות שהובילו להרס המסגד קבעה כי האשמים העיקריים הם מנהיגי מפלגת העם ההודית, שקראו להרוס את המסגד, וחלקם נשאו נאומי הסתה בעצרת. הדו"ח ציין שהם יכלו לעצור את ההרס, אילו רצו בכך.
עוד באותו יום התפטר קאליאן סינג, ראש השרים של אוטר פרדש מטעם מפלגת העם ההודית, וממשלת הודו הורתה על פיזור האספה המחוקקת של אוטר פרדש. ב־15 בדצמבר הורתה צצשלת הודו על פיזור האספה המחוקקת של ראג'סטאן והאספה המחוקקת של הימאצ'ל פרדש, שנשלטו אף הן בידי מפלגת העם ההודית, והדיחה את ראשי השרים שלהן בהיירון סינג שקהוואט בראג'סטאן ושנטה קומאר בהימאצ'ל פרדש.
באתר המסגד ההרוס הוקם אוהל ענק ששימש כמקדש מאולתר לאל ראמה, תחת אבטחה כבדה[9]. באתר נערכו טקסים דתיים של מאמיני ראמה, למורת רוחם של המוסלמים. ב־1993, לאחר שמולאיאם סינג ידאב נבחר לראש השרים של אוטר פרדש, הוא הורה על הפסקת הפולחן ההינודאי באתר[10].
בשנת 2002 פרצו מהומות בגוג'ראט, לאחר שרכבת בה נסעו מאמיני ראמה חזרה מטקס דתי באיודיה. נוסעי הרכבת הותקפו על ידי מוסלמים. בתקיפה נהרגו 58 איש, ובמהומות שפרצו לאחר מכן נהרגו מעל ל-1,000 מוסלמים.
ארגונים מוסלמים רבים המשיכו להביע זעם על הרס המסגד, וביולי 2005 תקפו מוסלמים את המקדש המאולתר. בפיגועי טרור רבים בהודו נטען כי הם נעשו כנקמה על הרס מסגד באבור, בהם הפיגועים בבומביי (אנ') בשנת 1993, בהם מספר מכוניות תופת התפוצצו והרגו 257 בני אדם.
פסיקת בית המשפט העליון של אללהבאד
עריכה
במהלך השנים הגישו גופים דתיים שונים, בהם הינדואים, מוסלמים ווישנויים, תביעות בעלות על שטח המסגד באיודיה וביקשו להקים בו בתי תפילה. בשנת 2003 הורה בית המשפט העליון של אללהאבאד לערוך סקר ארכאולוגי על מנת לברר האם קיימת הוכחה ודאית לקיומו של מקדש הינדואי קדום מתחת למסגד. החפירות גילו במקום שרידי לבנים בצורת מעגל, בסגנון הבנייה המסורתי של מקדשים הינדואים בצפון הודו, ללא הוכחה מוצקה לקיומו של מקדש לאלים ראמה, שיווה או בודהה[11].
מכל מקום, בית המשפט קבע שממצאי החפירות מעידים על כך שמתחת למסגד שכן מקדש הינדואי גדול. מספר היסטוריונים וארכאולוגים מתחו ביקורת על עדויות המומחים בפני בית המשפט ועל חלקים מפסק הדין.
ב-30 בספטמבר 2010 פסק בית המשפט העליון של אללהאבאד כי השטח השנוי במחלוקת יפוצל לשלושה חלקים: שליש מהשטח ישמש לבניית מקדש לראמה, שליש נוסף יועבר למועצת הווקף הסונית של אוטר פרדש וישמש לבניית מסגד, ושליש ישמש כמקדש לקבוצה מקומית של בני דת הווישנויזם. שלושת הצדדים ערערו על פסק הדין לבית המשפט העליון של הודו.
נרנדרה מודי הבטיח בקמפיין הבחירות שלו בבחירות ללוק סבהה ב-2014 כי יבנה מחדש את המקדש ההינדואי באיודיה[12].
פסיקת בית המשפט העליון של הודו
עריכה
הרכב בן חמישה שופטים דן בערעור בבית המשפט העליון של הודו. ב-9 בנובמבר 2019 ביטל בית המשפט את פסק דינו של בית המשפט העליון של אללהאבאד והורה על מסירת האתר כולו להקדש שיבנה בו מקדש הינדואי. כמו כן הוא הורה לממשלת הודו להעניק מגרש חלופי בן 20 דונם למועצת הווקף המוסלמית של אוטר פרדש, כדי לבנות בו מסגד חדש, במקום מסגד באבור שנהרס ב-1992. כחלק מפסק הדין קבע בית המשפט כי מאמיני הווישנואיזם אינם צד במשפט, בגלל חוסר זיקה שלהם לאל ראמה[13].
ב-12 בדצמבר 2019 דחה בית המשפט העליון 18 עתירות שביקשו עיון חוזר בפסק הדין.
עיתוי פרסום הפסיקה, זמן קצר לאחר הבחירות ללוק סבהה ובחירתו מחדש של נרנדרה מודי לראש ממשלת הודו, הפתיע רבים. אחד הפרשנים אמר: "מפלגת העם ההודית הבטיחה לתומכיה לבנות מחדש את המקדש לאל ראמה באיודיה, ובית המשפט העליון הגיש לממשלתו של מודי את הניצחון על מגש."[14]
באוגוסט 2020 הניח מודי את אבן הפינה למקדש ההינדואי באיודיה[15][16]. ב-22 בינואר 2024 נחנך המקדש ראם מנדיר באתר[17][18].
הממשלה הקצתה למסגד שטח קרקע בכפר דאניפור, במרחק נסיעה של כ-30 ק"מ מהאתר באיודיה. בניית המסגד החלה ב-26 בינואר 2021. המסגד, הקרוי על שם אחמדאללה שאה, יהיה חלק ממתחם שיכלול בית חולים, מוזיאון, ספרייה, מטבח קהילתי המותאם להזנת 2000 איש ביום, מרכז לחקר התרבות ההינדו-אסלאמית, ובית דפוס.
בעקבות פסק הדין הביעו גורמים מוסלמים בהודו חשש שלאומנים הינדואים יבקשו עתה לפעול להריסת שני מסגדים נוספים באוטר פרדש[15].
קישורים חיצוניים
עריכה- עוזי בלומר, מקדש במקום מסגד, חדשות, 25 באוקטובר 1990
הערות שוליים
עריכה- ^
בית המשפט העליון בהודו: אתר קדוש למוסלמים יימסר להינדים, באתר הארץ, 9 בנובמבר 2019.
- ^ 1 2 הר הבית של ההודים: תמרור אזהרה, באתר הפורום לחשיבה אזורית, 11 בנובמבר 2019.
- ^ 1 2 Farzana Shakoor, “Indian Elections 1989: An Analysis”, Pakistan Horizon vol. 43, no. 1, 1990, עמ' 25–43, JSTOR 41394505
- ^ רקע - איום על המוסלמים, חדשות, 8 בדצמבר 1992
- ^ הודו: עשרות הרוגים במלחמות דת, מעריב, 1 בנובמבר 1990
- ^ לב ארן, שדים מן העבר: פסק הדין שמאיים לטלטל שוב את הודו, באתר מידה, 13 בנובמבר 2019
- ^ הינדים פונו מהמסגד ההרוס באיודיה באלות ובגז מדמיע, חדשות, 9 בדצמבר 1992
- ^ יותר מ-1,100 בני אדם נהרגו תוך שבוע במהומות דת בהודו, חדשות, 31 בדצמבר 1992
- ^ צור שיזף, איודיה, ראמה והבברי מסג'יד, 22 ביולי 2017
- ^ Sushim Mukul, How Mulayam Singh Yadav cast shadow over both Gyanvapi and Ram Janmabhoomi, India Today, 2 בפברואר 2024
- ^ יואב קרני, אגדת–קיץ הודית, באתר גלובס, 19 ביוני 2003
- ^ ארנון סגל, בהר הבית ההודי בונים מקדש, בעיתון מקור ראשון, 9 באוגוסט 2020
- ^ מתח בהודו: אתר קדוש למוסלמים נמסר להינדים, באתר ynet, 9 בנובמבר 2019
- ^ רועי סמיוני, מודי הופך את הודו למדינת כל אזרחיה הלא־מוסלמים, באתר הארץ, 26 בדצמבר 2019
- ^ 1 2 מודי הניח אבן פינה לבניית מקדש הינדי באתר מחלוקת שבו עמד בעבר מסגד, באתר הארץ, 6 באוגוסט 2020
- ^ מודי חנך הקמת מקדש באתר רגיש שבו עמד מסגד מאות שנים, באתר וואלה, 5 באוגוסט 2020
- ^ India's Modi leads consecration of grand Ram temple in Ayodhya, Reuters, 22 בינואר 2024
- ^ India's Ayodhya Ram Mandir temple inauguration, CNN, 2024-01-22 (באנגלית)
