מכללת אפרתה

מכללת אפרתה
מוסד חינוכי
תקופת הפעילות	1924–הווה (כ־100 שנה)
סטודנטים
	1,300 (נכון ל־2019)
מיקום
מדינה	ישראל
קואורדינטות	31°45′24″N 35°13′07″E / 31.756722222222°N 35.218583333333°E
	efrata.emef.ac.il
	(למפת ירושלים רגילה) מכללת אפרתה

מכללת אפרתה שבירושלים (לשעבר בית המדרש למורות של 'המזרחי') נוסדה בשנת תרפ"ד (1924) על ידי תנועת המזרחי כדי להכשיר מחנכות ברוח החינוך הציוני-דתי.המכללה מוסמכת להעניק לבוגרותיה תואר .B.Ed ותואר .M.Ed במגוון חוגים והתמחויות. כמו כן מנפיקה המכללה לבוגרותיה תעודת הוראה בהתמחות שלמדו.

היסטוריה

חמש שנים לאחר שנוסד 'בית המדרש למורים של המזרחי' (מכללת ליפשיץ כיום) הוחלט בוועידת תנועת 'המזרחי' בקרלסבד לייסד בית מדרש למורות ברוח ציונית-דתית ונקבעו עיקרי תוכנית הלימודים, אולם יישום ההחלטה התעכב. לבסוף הזמין המרכז העולמי של 'המזרחי' את ד"ר אהרון ליברמן שהיה רב ומחנך במוסדות 'עדת ישראל' בברלין, לנהל את המוסד.

בראש חודש אייר תרפ"ד (1924) נפתח 'בית המדרש למורות של המזרחי' בביתו של שאול נפתלי שבשכונת רוחמה בירושלים וארבעה ימים לאחר מכן החלו הלימודים.^[1]

ציוני דרך^[2]

בשנת 1924 (תרפ"ד) נפתחה הכיתה הראשונה ובה למדו 25 תלמידות. בית המדרש שכן בביתו של שאול נפתלי בשכונת רוחמה שבירושלים.
בשנים 1925–1928 (תרפ"ה–תרפ"ח) עבר בית המדרש לביתו של ד"ר אהרון מאיר מזי"א שהיה נוח ומרווח יותר. נפתחו שתי כיתות ונוספו 34 תלמידות למוסד.
בשנת 1929 (תרפ"ט) עבר בית המדרש לרחוב סנט פאול (שבטי ישראל כיום) ושכן שם קרוב לעשור.
בשנת 1937 (תרצ"ז) בעקבות המרד הערבי, עבר בית המדרש מערבה לרחוב החבשים ושכן שם עד תום הפרעות.
בשנת 1940 (ת"ש) עבר המוסד לרחוב אלחריזי שבשכונת רחביה שבירושלים.
בעקבות הפיגוע בבנייני הסוכנות הסמוכים אסרו הבריטים גישה למקום, ובית המדרש הועבר לצריפים בחצר בית החולים ביקור חולים עד תום מלחמת השחרור.
בשנת תש"ט (1949) הגיע בית המדרש לרחוב בן יפונה 17 בשכונת גאולים ושם שוכנת המכללה עד היום.

שמות המוסד

עם ייסודו נקרא המוסד 'בית המדרש למורות של המזרחי'. אולם בראשית שנות החמישים עם ארגון מערכת החינוך הממלכתית במדינת ישראל, התבקשו ראשי המוסד להחליף את שמו על מנת לא לזהות אותו עם מפלגה או עם ארגון מסוימים. בשנת 1954 נבחר השם החדש - 'בית המדרש ממ"ד למורות וגננות אפרתה' ובשמו המקוצר - 'סמינר אפרתה למורות וגננות' - על שם מיקומו בדרך בית לחם היא אפרתה שבירושלים, וכרמז לאישיותה של מרים הנביאה, שנקראה 'אפרת' על פי המדרש והייתה "מורה לנשים" ו"פָרו ורָבו ישראל על ידה".^[3]

בשנת 1994 עם קבלת ההסמכה מהמועצה להשכלה גבוהה להעניק תואר ראשון (B.Ed) לבוגרות המוסד - שונה שמו ל'אפרתה - המכללה האקדמית לחינוך'.

בשנת 2010 התאחדה המכללה עם מכללת 'אמונה' תחת השם בית הספר 'אמונה' לאומנויות ובית הספר 'אפרתה' לחינוך ולהוראה. שמה של המכללה המאוחדת כיום הוא 'מכללת אמונה-אפרתה - המכללה האקדמית לחינוך ולאמנויות'.^[4]

אפרתה כיום

בשנת תשע"ט (2019) לומדות במכללה כ-1,300 סטודנטיות במגוון המסלולים והתוכניות וסגל המורים מונה כ-200 מרצים.

תוכניות הלימודים

תוכניות הלימודים לתואר ראשון (.B.Ed) ותעודת הוראה

במכללה יש ארבעה מסלולי לימוד לתואר ראשון:

מסלול גן – כולל לימודי חינוך, התנסות מעשית, לימודים בחוג לגיל הרך ולימודי העשרה מותאמים בתחומים: תנ"ך, ספרות ואומנות. קיימת אפשרות ללימודי הרחבת הסמכה לכיתות א-ב החל מהשנה השלישית ללימודים.
מסלול יסודי – כולל לימודי חינוך, התנסות מעשית, חטיבת לימודים בחינוך ליסודי וכן לימודים בחוג לתנ"ך.
מסלול לחינוך מיוחד – כולל לימודי חינוך, התנסות מעשית, לימודים בחוג לחינוך מיוחד ולימודי העשרה בתחומים שונים לבחירת הסטודנטית: תנ"ך, ספרות, תושב"ע ואומנות. קיימת אפשרות ללמוד חוג נוסף מחוגי המסלול העל יסודי ולקבל תעודת הוראה נוספת בחוג זה. החוגים האפשריים: תנ"ך, תושב"ע, אזרחות, היסטוריה וספרות.
מסלול לחינוך העל יסודי – כולל לימודי חינוך, התנסות מעשית והתמחות בשני חוגים לבחירת הסטודנטית מהחוגים הבאים: תנ"ך, אזרחות, תושב"ע, היסטוריה, ספרות, לשון, חינוך בלתי פורמלי.

המכללה נותנת אפשרות – שילוב של לימודי הוראת תנ"ך בכמה מדרשות בארץ במקום לימוד תנ"ך במכללה עצמה.

הלימודים לתואר ראשון נמשכים ארבע שנים ובסופן מקבלות הסטודנטיות תואר ראשון (.B.Ed) ותעודת הוראה בחוג (או בחוגים) שבהם התמחו.

תוכניות הלימודים לתואר שני (M.Ed)

מתקיימות שתי תוכניות של הלימודים לתואר שני:

האגדה והוראתה – תוכנית לימודים של שנתיים בהתמחות בהוראת האגדה.
זיכרון, מורשת ישראל וחינוך – תוכנית לימודים של שנתיים המתמקדת בסוגיות שונות סביב נושא הזיכרון ומורשת ישראל וכיצד הם מיושמים בשדה החינוך.

הסבת אקדמאים להוראה

מסלול זה מיועד לבעלי תואר ראשון המעוניינים לקבל תעודת הוראה. במסלול אפשר לקבל תעודת הוראה במסלולים: גן, חינוך מיוחד ועל יסודי (חוג לימודים אחד מהחוגים הבאים: תנ"ך, ספרות, אזרחות, היסטוריה, לשון, חינוך חברתי קהילתי ותושב"ע).

לימודי השלמה ל-B.Ed.

התוכנית מיועדת לבעלי תעודת הוראה (או תעודת מורה מוסמך בכיר) המעוניינים להשלים את לימודיהם לתואר .B.Ed.

התוכנית כוללת שלושה תחומי לימוד על פי מתווה המל"ג החדש:

לימודי חינוך, פדגוגיה ואנגלית.
הכשרה מעשית (למשנים מסלול או חוג לימוד).
התמחות במקצוע ההוראה הנלמד.

מסלולי הלימוד בתוכנית: גיל הרך, חינוך מיוחד, על יסודי בהתמחויות: תנ"ך, תושב"ע, לשון, היסטוריה, אזרחות וספרות.

יחידת ההתמחות והכניסה להוראה

במכללה קיימת יחידת ההתמחות (סטאז') המקיימת סדנאות סטאז' לסטודנטיות המתמחות בהוראה במסלולים השונים. בסיומה של הסדנה הסטודנטית מקבל רישיון הוראה מטעם משרד החינוך.

היחידה מקיימת גם סדנאות כניסה להוראה בשנת ההוראה הראשונה של הסטודנטית המוכרות לאופק חדש ונצברות כשעות השתלמות.

מנהלי המוסד

הרב ד"ר אהרון ליברמן (תרפ"ד–תרפ"ה) – היה רב ומחנך במוסדות 'עדת ישראל' בברלין. ניהל את המוסד מראשיתו במשך כשנתיים.
הלני ברט (תרפ"ו–תרצ"ה) – החלה את דרכה כמורה בסמינר לאחר שהצטיינה כמורה בגרמניה. נבחרה לניהול המוסד לאחר התפטרות ליברמן, והנהיגה מדיניות דינמית שהובילה למתיחות עם ראשי 'המזרחי'. היא פוטרה מניהול המוסד בתרצ"א בשל חילוקי דעות על הגישה החינוכית עם הנהגת המזרחי^[5].
ד"ר משה זיידל (תרצ"ב–תשי"א) – עמד בראש הסמינר במשך כעשרים שנה.^[6]
אליעזר אלינר (תשי"א–תשט"ז) – היה מורה וסגן מנהל בסמינר, והתמנה למנהל לאחר פרישתו של ד"ר זיידל.
אברהם רון (תשי"ז)
פרופ' יוסף ולק (תשי"ח–תשכ"ד) – ניהל את הסמינר שש שנים ועמד בראש העמותה של מכללת 'אפרתה' במשך שנים רבות.
שמואל שחרור (תשכ"ה–תשל"ה) – למד בבית המדרש למורים של המזרחי (מכללת ליפשיץ) וניהל בתי ספר יסודיים בעפולה ובירושלים עד שהתמנה למנהל הסמינר.
מרדכי (מוטק'ה) קורן (תשל"ה) – למד בסמינר 'המזרחי' למורים (ליפשיץ) ולאחר מכן שימש במגוון תפקידי חינוך והוראה עד שהגיע לשמש כמורה וכסגן מנהל בסמינר. ניהל במשך שנה את הסמינר.
ד"ר צבי גסטוירט (תשל"ו–תשס"ו) – ניהל את המכללה במשך 30 שנה. בתקופת ניהולו קיבלה המכללה הסמכה להעניק תואר ראשון (.B.Ed) בהוראה. בתקופות הורחבו המבנים הפיזיים.
פרופ' ישראל רוזנסון (תשס"ז–תשע"ו) – כיהן כראש מכללת אפרתה עד שנת תשס"ט ולאחר האיחוד עם מכללת אמונה עמד בראש המכללה המאוחדת 'אמונה-אפרתה – מכללה אקדמית לחינוך ולאמנויות'. בתקופתו קיבלה המכללה הסמכה מהמועצה להשכלה גבוהה להעניק תואר שני (M.Ed.) בשתי תוכניות.^[7]
פרופ' שמואל סנדלר (תשע"ז–הווה)^[8]

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מכללת אפרתה בוויקישיתוף

אתר האינטרנט הרשמי של מכללת אפרתה
מכללת אפרתה (ירושלים), דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

^ מיכל בן יעקב, '"כל עתידה של עבודתנו בארץ תלויט בשאלת הצלחת חינוך הבנות" - ראשיתה של הכשרת מורות בחינוך הדתי-לאומי בארץ ישראל', דור לדור נב, אוניברסיטת תל אביב ומכללת אפרתה, תשע"ז (2017), עמ' 56-13.
^ סיגלית רוזמרין ואחרים, בת תשעים, הפנים לעתיד, ירושלים: מכללת אפרתה, תשע"ד (2014), עמ' 16-14.
^ סיגלית רוזמרין ואחרים, בת תשעים, הפנים לעתיד, ירושלים: מכללת אפרתה, תשע"ד (2014), עמ' 14., מסת"ב 978-965-7234-15-0
^ מיכל בן יעקב, '"כל עתידה של עבודתנו בארץ תלוי בשאלת הצלחת חינוך הבנות" - ראשיתה של הכשרת מורות בחינוך הדתי-לאומי בארץ ישראל', דור לדור נב, אוניברסיטת תל אביב ומכללת אפרתה, תשע"ז (2017), עמ' 29-28.
^ גדעון דוקוב, ‏"ההתנגדות אינה דרכו של הרצי"ה", בעיתון מקור ראשון, 13 במרץ 2022
^ עניינו של הכלל – 'הנביא משתמש במליצת פסוק המרחף לנגד עיניו בסדר הפוך'.
^ סיגלית רוזמרין ואחרים, בת תשעים, הפנים לעתיד, ירושלים: מכללת אפרתה, תשע"ד (2014), עמ' 10–11, מסת"ב 978-965-7234-15-0
^ להרחבה ולקורות חיים מלאים ראו: https://besacenter.org/he/author/ssandler/#.XLWskOhvbcc

[1] מיכל בן יעקב, '"כל עתידה של עבודתנו בארץ תלויט בשאלת הצלחת חינוך הבנות" - ראשיתה של הכשרת מורות בחינוך הדתי-לאומי בארץ ישראל', דור לדור נב, אוניברסיטת תל אביב ומכללת אפרתה, תשע"ז (2017), עמ' 56-13.

[2] סיגלית רוזמרין ואחרים, בת תשעים, הפנים לעתיד, ירושלים: מכללת אפרתה, תשע"ד (2014), עמ' 16-14.

[3] סיגלית רוזמרין ואחרים, בת תשעים, הפנים לעתיד, ירושלים: מכללת אפרתה, תשע"ד (2014), עמ' 14., מסת"ב 978-965-7234-15-0

[4] מיכל בן יעקב, '"כל עתידה של עבודתנו בארץ תלוי בשאלת הצלחת חינוך הבנות" - ראשיתה של הכשרת מורות בחינוך הדתי-לאומי בארץ ישראל', דור לדור נב, אוניברסיטת תל אביב ומכללת אפרתה, תשע"ז (2017), עמ' 29-28.

[5] גדעון דוקוב, ‏"ההתנגדות אינה דרכו של הרצי"ה", בעיתון מקור ראשון, 13 במרץ 2022

[6] עניינו של הכלל – 'הנביא משתמש במליצת פסוק המרחף לנגד עיניו בסדר הפוך'.

[7] סיגלית רוזמרין ואחרים, בת תשעים, הפנים לעתיד, ירושלים: מכללת אפרתה, תשע"ד (2014), עמ' 10–11, מסת"ב 978-965-7234-15-0

[8] להרחבה ולקורות חיים מלאים ראו: https://besacenter.org/he/author/ssandler/#.XLWskOhvbcc

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]