סעדון הוא אתר ביזנטי לא חפור שנמצא בנגב הצפוני, כ-8 ק"מ מדרום מערב לחלוצה וכ-4 ק"מ מצפון מזרח לרחובות בנגב. שוכן בגדה הדרומית של נחל סעדון. השם סעדון הוא עברות של השם הערבי של האתר ח'ירבת א-סעדי. אברהם נגב הציע לזהות את השם עם Soudanon שנזכר בפאפירוס 79 מניצנה, מקור השם לדעתו בשם הנבטי 'שעדו'[1].

סעדון
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
מיקום
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 31°01′42″N 34°36′26″E / 31.02823°N 34.60725°E / 31.02823; 34.60725
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

תולדות המחקר

עריכה

בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 פקדו את האתר חוקרים אירופאים (פאלמר, מוסיל, קיטרייבר) שתיארו בקצרה מה שמצאו באתר. בשנת 1914, לפני מלחמת העולם הראשונה, סקרו את האתר האנגלים תומאס אדוארד לורנס וסר צ'ארלס וולי. הם הבחינו שהאתר אינו מוקף בחומה, ולכן סברו שהאתר הוא פרבר של העיר חלוצה. הם מצאו באתר באר ושני מאגרי מים, וקבעו שבאתר אין כנסיות. בשנים 1985-1984 נסקר האתר על ידי ריכב רובין ויוסף שרשבסקי.

תיאור האתר

עריכה

האתר משתרע על שטח של כ-30 דונם. האתר נבנה כנראה לא על פי תכנון עירוני נוקשה. האתר כולל בתי מגורים צמודים זה לזה, עם חצרות שהכילו בורות מים. זוהו שתי כנסיות קטנות במזרח ובמערב, ואולי כנסייה גדולה בדרום האתר. בסמוך לאתר בנחל סעדון וביובלים המתנקזים אליו זוהו שרידים של מערכות חקלאיות, סכרים ובורות מים. לדעת רובין ושרשבסקי היישוב באתר התבסס על גידולי דגנים ועצי פרי, החוקרים זיהו גם מכלאות שלדעתם הכילו בעבר צאן וגמלים, זוהו גם שרידי כבשן סיד שלדעת החוקרים היווה חלק חשוב מכלכלת היישוב. הממצאים שנאספו בסקר מתוארכים לתקופה הביזנטית (מאות 4–7 לספירה), ולא נמצא ממצא נבטי. מכיוון שעדיין לא נערכה חפירה ארכאולוגית מסודרת באתר, לא ברור אם האתר הביזנטי הוקם על אתר נבטי קדום, כמו רוב האתרים האחרים בנגב. זהו היישוב הקטן ביותר מהיישובים הביזנטים בנגב[2].

לקריאה נוספת

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ א. נגב, 1977, השתמרות ושיכחה של שמות מקומות קדומים בנגב המרכזי, קתדרה 4: 131.
  2. ^ ר. רובין וי. שרשבסקי, 1988, 'סעדון- יישוב עירוני מן התקופה הביזאנטית בנגב', קדמוניות (82-81): 54-49.