סעדיה אלקיים
סעדיה ("סופאפו") אלקיים (כ"ב בכסלו תר"ץ, 24 בדצמבר 1929 - ו' באדר תשט"ו, 28 בפברואר 1955) היה לוחם ומפקד בצנחנים בדרגת רב-סרן, מעוטר עיטור העוז. לזכרו נקראה הפעולה בחאן-יונס מבצע אלקיים.
 | |
| לידה |
24 בדצמבר 1929 כ"ב בכסלו תר"ץ תל אביב, פלשתינה (א"י) |
|---|---|
| נהרג |
28 בפברואר 1955 (בגיל 25) ו' באדר תשט"ו |
| כינוי | סופאפו |
| דרגה |
 רב-סרן |
| תפקידים בשירות | |
|
לוחם בפלמ"ח בחטיבת יפתח קצין בנח"ל מפקד פלוגה בצנחנים | |
| פעולות ומבצעים | |
 מלחמת העצמאותקרב לטרון מבצע יואב פעולות התגמול מבצע חץ שחור | |
| עיטורים | |
 עיטור העוז | |
  | |
ביוגרפיה
עריכהנולד בתל אביב לאליהו ואסתר. דור שלישי בארץ. סבו היה יועץ השולטן המרקשי במרוקו, אשר עזב את כהונתו מאהבתו הרבה לציון, והוא היה יהודי יחיד בין הערבים בלוד שבה גר. אביו, שירש את בית-מסחרו העדיף לגור בתל אביב. אחרי שסעדיה סיים את לימודיו בבית-הספר לדוגמה למד שנתיים בגימנסיה העברית "הרצליה" ולאחר-מכן סיים את לימודיו במוסד החקלאי בבן-שמן.[1]בסיום לימודיו החל לעבוד כחקלאי במספר קיבוצים. בקיבוץ חולתה שבגליל העליון דבק בו הכינוי "סופאפו" על שם "סופפים", כינוי לחלק במנוע הטרקטורים, שבהם אהב להתעסק. לאחר מכן, החליט להתגייס לפלמ"ח.[2]
מלחמת העצמאות ותקופת פעולות התגמול
עריכהאלקיים היה לוחם בגדוד השלישי בחטיבת יפתח ולחם בחזיתות שונות בהם פעולת סאסא, כיבוש נבי יושע, פיצוץ גשר מירון, כיבוש עין זיתים, התקפה על הרובע הערבי בצפת, בלחימה בלטרון, כיבוש חדותה, גמזו ודניאל, בכיבוש לוד ורחובות, בלחימה בבית חאנון ובמבצע יואב. במהלך הלחימה נפצע פעמיים. [3]
לאחר המלחמה השתחרר וחזר לחקלאות, אולם מספר שנים לאחר מכן החליט לשוב לצבא, לחטיבת הנח"ל, ולאחר שסיים קורס קצינים והתמנה למפקד מחלקה. ב-1954 שימש כמפקד פלוגה א' בגדוד הצנחנים 890 שבפיקודו של אריאל שרון.[4] השתתף בפעולת כיסופים,[5] ובפעולת חירבת סיכה.[6]
מרדכי גור, ששימש כמפקד פלוגה ד' בגדוד 890 (במקביל לאלקיים) תיאר אותו מספר פעמים בספרו "פלוגה ד'": ”מול מיטתי עמדה מיטתו של מפקד פלוגה א' סופאפו, חיית-שדה נהדרת, שהתקיימה על ג'יפ, קפה וסיגריות. ... סדין, פיג'מה ומקלחת נראו לו פריטים של לוקסוס, "שבגללם הפסיד הצבא האמריקני את הניצחון בקוריאה".”[4] על פי גור "תאוריית סופאפו" גרסה כי ”התנאים הפיזיים הטובים הינם אויבו של החייל הקרבי. מי שמתרגל להתרחץ כל יום, לישון בנוחות ולאכול באופן מסודר ... לעולם לא יאהב את השדה. קשה לצאת מרצון בלילה מחדר חמים ונוח אל פעולה קרבית מסוכנת. מרצונך - לא תצא. וזה רע. החייל הקרבי חייב להימצא בהתמדה בתנאים, אשר - לגבי דידו, יציאה מהם, מייד למקום כלשהו - אינה תובעת ממנו כל מאמץ רציני וכל צורך להתגבר על עצלות מפנקת...”[4]
בתרגיל גדודי שהתקיים בספטמבר 1954 תיאר גור את פעולת פיקוד פלוגה א' (בפיקוד אלקיים) "נראה היה לי שמעולם לא בוצעה התקפת-נגד במהירות כה רבה. מרגע קבלו את הפקודה ועד הגיעו עד למרגלות הגבעה שלנו לא הפסיק סופאפו את הריצה ולו אף לשנייה אחת. ... הייתה זו פעולה מעוררת כבוד והערצה. פלוגה א' גמאה מרחק של כחמישה קילומטרים בריצה בלתי-פוסקת על כל חגורה ונשקה ונכנסה מייד לפעולה.[7] לקראת פעולה בכפר צוריף, שבסופו של דבר בוטלה, התעורר ויכוח בין שני מפקדי הפלוגות; גור, שפלוגתו סיימה את הכשרתה, דרש להיות בגל ההסתערות השני (לאחר כוח הסיירת הגדודית בפיקוד מאיר הר ציון שבגל ההסתערות הראשון), במקום פלוגה א' שיועדה להסתערות בתכנון המקורי. גור מתאר בספרו: "אריק היה נבוך. מצד אחד רצה את סופאפו בהסתערות. אותו כבר כבר הכיר מפעולות כיסופים וח'רבת סיכה, ולא היה כל ספק, שסופאפו הוא התגלמות המפקד המסתער."[8]
מבצע חץ שחור
עריכה
ערך מורחב – מבצע חץ שחור
מבצע חץ שחור או פעולת עזה היה פעולת תגמול צבאית שנערכה החל ב-28 בפברואר ועד 1 במרץ 1955 על ידי צה"ל ברצועת עזה, כתגובה לסדרת מעשי רצח ואלימות שביצעו מסתננים, ששיאם ברצח של תושב ישראלי ברחובות.
בסעיף "כוחות ומשימות" בפקודת המבצע הוגדר: "פלוגה א'- בפיקודו של סופאפו, תוביל בתנועה, תשמיד את המחנה המצרי".[9] בגלל הסתמכות על צילום אוויר לא מעודכן, טעה הכוח והסתער על מחנה של משאבות מים ולא על המחנה המצרי הסמוך אליו. כשהתגלתה הטעות - תקף הכוח בפיקוד אלקיים את המחנה המצרי ונתקל באש מקלעים חזקה של הכוח המצרי שהיה מוכן בעמדות הגנה. אלקיים נפגע מצרור מקלע ונהרג במקום. חייליו המשיכו בהתקפה וכבשו את המחנה.[10]
אלקיים נקבר בבית-הקברות הצבאי בקריית שאול. הותיר אחריו אישה ובת.
עיטור העוז
עריכהאחרי נופלו צוין לשבח על ידי הרמטכ"ל, רב-אלוף משה דיין, על גבורה ורוח מנהיגות למופת, ובשנת 1973 הוענק לו עיטור העוז על ידי הרמטכ"ל, רב-אלוף דוד אלעזר.[11]
הנצחה
עריכהזכרו מונצח בגבעת התצפית ע"ש סופאפו באנדרטת חץ שחור ושמו חרוט על "סלע הגיבורים" באנדרטת חץ שחור ליד העיר שדרות. לאחר מותו הועלה לדרגת רב-סרן.
ב-12 בנובמבר 1960 נערך משחק כדורגל לזכרו בין שמשון תל אביב לבני יהודה תל אביב.[12]
לקריאה נוספת
עריכה- בני מוריס, מלחמות הגבול של ישראל, הוצאת עם עובד / ספרית אפקים, 1996.
- אורי מילשטיין, מלחמות הצנחנים כרך א,ב, הוצאת שלגי 1985.
קישורים חיצוניים
עריכה- ^ הנצחת זכרו ופועלו של סעדיה אלקיים (סופפו) ז'ל, באתר www.202.org.il
- ^ משה ויסטוך, הגיבורים הנשכחים של צה"ל: הניצחון של סופופו, באתר ישראל היום, 28 באוקטובר 2019
- ^ סרן סעדיה אלקיים ז"ל, באתר www.gvura.org
- ^ 1 2 3 מרדכי גור, "פלוגה ד'", הוצאת מערכות, 1977, עמ' 55-54
- ^ מבצע עין תחת עין - פעולת כיסופים, באתר "הצנחנים - עשור ראשון"
- ^ פדיון שבויים - מבצע גי"ל, באתר "הצנחנים - עשור ראשון"
- ^ מרדכי גור, "פלוגה ד'", הוצאת מערכות, 1977, עמ' 76
- ^ מרדכי גור, "פלוגה ד'", הוצאת מערכות, 1977, עמ' 125
- ^ מרדכי גור, "פלוגה ד'", הוצאת מערכות, 1977, עמ' 135
- ^ עוזי עילם, עדותו וסיפורו של עוזי עילם על פעולת תגמול עזה 1955
- ^ דפי ההנצחה של סרן סעדיה (סופפו) אלקיים ז"ל, באתר יזכור (אוחזר 28.4.2020)
- ^ תחרות בכדורגל על גביע לזכרו של סעדיה אלקיים ז”ל, באתר web.nli.org.il