סריס
יש שלושה סוגי סריסים:
- אלו שנולדו כך או שנולדו ללא הגדרה מינית מובהקת
- אלו שסורסו על ידי אחרים
- אלו שסירסו עצמם, לשם השגת משרה שצריך היה להיות סריס לשם מילוייה או לשם השתקת הדחף המיני או כהתעללות עצמית
המונח סריס מתייחס בדרך כלל לאלה אשר סורסו במטרה לשרת תפקידים סוציאליים ספציפיים, כשם שהיה נהוג בעמים בעבר. האזכורים הראשונים לסריסים הם מהעיר השומרית לגש במאה ה-21 לפנה"ס. אולם עד התקופה הפרסית המילה שימשה במשמעות של משרת בארמון ללא שום קשר לפעולת סירוס. במהלך התקופה מילאו הסריסים מגוון תפקידים בתרבויות רבות, כגון חצרנים בחצר המלוכה, פקידים ממשלתיים, מפקדים צבאיים, שומרי נשות ההרמון ומשרתי הארמון. למעשה, שמם מעיד עליהם שהם מהווים משרתי המלך, גזרון המילה סריס הוא ša rēši (מאכדית, מילולית של הראש, סמנטית השייכים לראש, למלך).
בתרבויות מסוימות נחשבו הסריסים לאימפוטנטים או נזירים.
מקור
עריכהסירוס משרתיו ועבדיו של המלך היה נפוץ לאורך ההיסטוריה בתרבויות שונות וזאת כאמצעי ביטחון לריסון התנהגותו של העבד המגיע למקומות הרגישים ביותר בחצר המלך. כך, אף העבודות הפשוטות ביותר בשירות המלך – סידור מיטתו, רחצתו, גזיזת שערו, נשיאת האפריון, או ביצוע שליחויות – עשויות לשים את המשרת בעמדת כוח למעשה בזכות קרבתו הפיזית למלך. הסריסים לכאורה לא נשאו בכל חובת נאמנות לצבא, לאריסטוקרטיה, או למשפחתם, ולכן נתפסו כגורמים שניתן לתת בהם אמון והם חסרי אינטרסים משל עצמם. כיוון שסירוסם הוריד באחת את מעמדם החברתי, ניתן היה אף להחליפם או להורגם ללא הליכים מיוחדים. בתרבויות שבהן היה הרמון המלך וסריסים, הסריסים שמשו לעיתים כמשרתי ההרמון. כך לדוגמה, במגילת אסתר מצוין ששומר ההרמון היה סריס בשם הגי.
מקור המילה הוא, כאמור, אכדי. אולם עד התקופה הפרסית המילה שימשה במשמעות של משרת בארמון ללא שום קשר לפעולת סירוס. המילה התנכית רב סריס מתייחסת לאחד התפקידים הבכירים בארמון: האחראי על המשרתים. רק בתקופה הפרסית התייחס המושג למשרתים שעברו פעולת סירוס, וכך קיבלה הפעולה את שמה[1].
המזרח התיכון הקדום
עריכהבמזרח התיכון הקדום סריסים היוו חלק מתרבות האשורית, והיו חלק מחצר הפרעונים[דרוש מקור].
סין
עריכהבסין העתיקה סירוס היווה צורת ענישה (עד לימי שושלת סוי) וכן אמצעי לקבלת משרה בשירות הקיסר. הסריסים לא היוו איום מבחינה פוליטית, כי לא היו להם ילדים שהיו יכולים למנות לתפקידים, וכך נמנעה תחרות. בשלהי שושלת מינג היו כ-70,000 סריסים בארמון הקיסר. חלק מן הסריסים החזיקו במשרות רבות השפעה. משרת סריס בארמון הקיסר נעשתה כה נחשקת עד שהוטל איסור חוקי על סירוס עצמי. בשנת 1912, אז הופסקה העסקתם, ירד מספר הסריסים בשרות הקיסר ל-470. הצידוק שניתן להעסקת סריסים כפקידי ממשל רמי מעלה היה כי עקב חוסר יכולתם להביא צאצאים, הם לא יתפתו לתפוס את השלטון ולהתחיל שושלת משלהם. אף בווייטנאם התקיימה מערכת סריסים דומה.
קסטרטו
עריכה
ערך מורחב – קסטרטו
קַסְטְרָטוֹ הוא כינוי לילדי מקהלה איטלקים שסורסו על מנת לשמור על קול הסופרן שלהם. סירוס הקסטרטי היה פופולרי במאות ה-18 וה-19, תקופה בה נשים לא הורשו לשיר בכנסייה קתולית.
סירוס כפאראפיליה
עריכהתופעת הסריסים לא נעלמה מן העולם לאחר שעברו ממנו חצרות המלוכה והרמון המלך, אשר נהגו להעסיק סריסים. התשוקה לסירוס מוכרת כפאראפיליה בחברה המודרנית: גברים הרוצים לסרס עצמם מבלי שקיים צורך רפואי לעשות זאת. תופעה זו זכתה למחקרים רפואיים מועטים בלבד. עיקר המידע הקיים על תופעה זו מקורו בשאלונים שהופצו בין סריסים וכאלה השואפים לעבור תהליך סירוס. בין אלה המבקשים להפוך לסריסים, הסיבה העיקרית לרצון זה הוא להגיע ל"שלווה סריסית", דהיינו, שחרור מדחפים מיניים. בין הסיבות הנוספות נמצא: פנטזיות מיניות באשר לסירוס וכן רצון להשיג מראה מפשעה שונה[2]. מן המידע שנאסף עד כה זוהו שלושה גורמים שעשויים לעודד את התשוקה לסירוס[3]: התעללות בתקופת הילדות (כולל איומים של ההורה בסירוס הילד), חשיפה לסירוס של בעלי חיים בתקופת הילדות, ואמונה דתית הדוגלת בהינזרות מינית. רוב הסריסים אינם מבקשים לשנות את מינם מזכר לנקבה, אלא רואים עצמם כבעלי מין נייטרלי.
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
- גברים מסורסים חיים יותר, באתר אלכסון
- יובל נוב, לא גברת, לא אדון - על ההיסטוריה המרתקת של הסריסים ברחבי העולם, באתר "האייל הקורא"
פרק 56 – דבר היום: שבעת הסריסים – על סריסי מלך פרס בפודקאסט דברי הימים בהגשת אילן אבקסיס- איתמר שוורץ, מחקר חדש קובע כי גברים מסורסים חיים זמן רב יותר, אז מדוע עדיף בכל זאת להימנע מסירוס?, באתר חדשות 13, 2 ביוני 2024
- סריס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ אילן אבקסיס, כציפור בכלוב – על מסע סנחריב, מתוך הפודקאסט דברי הימים
- ^ Richard J. Wassersug, et. al. New Age Eunuchs: Motivation and Rationale for Voluntary Castration. Archives of Sexual Behavior 2004;33:433-442.
- ^ Johnson TW, et. al. Eunuchs in contemporary society: characterizing men who are voluntarily castrated (part I). Journal of Sexual Medicine 2007;4:930-945.