עאישה ראתב
עאישה ראתב (בערבית: عايشة راتب; 22 בפברואר 1928 – 4 במאי 2013) הייתה משפטנית מצרית, השרה השנייה והשגרירה הראשונה בתולדות מצרים.
ביוגרפיה
עריכהעאישה ראתב נולדה ב-1928 בקהיר. היא סיימה לימודי משפטים בהצטיינות באוניברסיטת קהיר בשנת 1949 ואחר כך עברה לפריז שבצרפת לצורך השלמת לימודיה, שם הצטיינה. סיימה לימודי תואר ראשון במשפט ציבורי בהצטיינות בשנת 1950. בשנת 1955 סיימה את לימודיה לדוקטורט במשפטים באוניברסיטת קהיר. ראתב הייתה האישה הראשונה שהתמנתה למרצה בפקולטה למשפטים באוניברסיטת קהיר. ראתב הייתה מרצה במשפט הבינלאומי, וכיהנה בתפקיד ראש המחלקה למשפט הבינלאומי באוניברסיטת קהיר. אחד ממחקריה עסק בנושא "חוקיות המאבק הפלשתינאי".[1]
המבחן האמיתי הראשון לעקרונות בהם האמינה ועליהם הגנה היה כאשר צורפה ל"וועדת המאה" (لجنة المئة) - אספה מכוננת המפתחת את החוקה, שכשמה מספר חבריה 100: 50 מהם חברי פרלמנט ו-50 אינם, לכנס הלאומי עם תחילת כהונת הנשיא אנואר סאדאת. היא נבחרה כחברת הוועדה המרכזית שדנה בסעיפי החוקה לשנת 1971, וכאשר רוב קולות חברי הוועדה המרכזית תמכו בהרחבת והעמקת סמכויות נשיא המדינה, ד"ר ראתב התנגדה לכך בנוכחות הנשיא סאדאת עצמו. למרות ביקורתה על הרחבת סמכויות נשיא המדינה, בחר בה אנואר סאדאת כשרה לענייני הרווחה בשנת 1971.
לאחר מכן נבחרה ד"ר ראתב לחברה בוועדה המרכזית בארגון אל-איתיחאד אל-אשתראכי (الاتحاد الاشتراكي), השתתפה בכנס הכללי, וריכזה את סעיפי החוקה הבעייתיים בהתייעצות עם עמיתיה האקדמיים.[2]
מאבקה למינוי שופטת
עריכהלאחר שחזרה ראתב מפריז, היא הביעה עמדות בעד שוויון לנשים במערכת המשפט המצרית, ומחתה על כך שאין אף אישה בתפקיד שופטת במצרים. היא עתרה בפני מועצת המדינה בבקשה למנות אותה לשופטת במדינה, לאור העובדה שכישוריה והשכלתה עודפים על אלו של רבים מהשופטים. הייתה זו העתירה הראשונה בהיסטוריה המודרנית של מצרים. לאחר שבקשתה להתמנות לשופטת נדחתה, היא ערערה על ההחלטה בפני הממשלה. ד"ר עבד אל-רזאק אל-סנהורי (عبد الرازق السنهوري), ראש ממשלת מצרים דאז, פסק שאין הוראה הקובעת מניעה חוקתית, דתית או משפטית למינוי אישה לתפקיד שיפוטי; עם זאת, דחיית בקשתה להתמנות לשופטת נבעה מאי התאמתה לתפקיד לפי הערכת המדינה, אשר מסמכותה להחליט על העיתוי המתאים למינוי אישה לשופטת.[3]
מאבקה של ראתב להתמנות לשופטת היה נקודת ציון שהניעה נשים רבות ללכת בדרכה. מאז הגישה את בקשתה להתמנות לשופטת, ניגשו מספר רב של עורכות דין וביקשו להצטרף לרשות השיפוטית, אך גם בקשותיהן נדחו על ידי המועצה העליונה לשופטים, לפעמים ללא ציון סיבה ולעיתים תוך ציון היות המועמדת אישה כסיבה המרכזית לדחיית הבקשה. לאחר שעברו 50 שנה מהבעת הרצון הראשונית והמקורית של ראתב למינוי אישה במערכת השיפוטית, אכן נתמנתה תהאני אל-גבאלי (تهاني الجبالي) לשופטת המצרית הראשונה. עם מינויה ציינה אל-גבאלי ביחס לד"ר ראתב: "דומני שזכיתי לפירות מאבקה".
חיים פוליטיים
עריכהב-12 בנובמבר 1971 מינה הנשיא אנואר סאדאת את ראתב לשרה לעניינים חברתיים וביטחון סוציאלי, תפקיד בו החזיקה במשך שבע שנים. בכך הייתה האישה השנייה שנתמנתה לתפקיד שרה במצרים. ראתב התנתה את הסכמתה לקבלת התפקיד בכך שתמשיך ללמד את תלמידיה באוניברסיטה עד לסוף שנת הלימודים, ושתחזור ללמד באוניברסיטה לאחר סיום כהונתה כשרה. במהלך כהונתה התנגדה ראתב לחוק הפתיחות הכלכלית. במשך כהונתה כשרת הרווחה התאפיינה תקופתה בחקיקת חוקים לזכויות סוציאליות וזכויות האישה.[4]
לד"ר ראתב היה ניסיון של 30 שנה בפעילות הפוליטית בתקופתם של הנשיא גמאל עבד אל נאצר ואנואר סאדאת.
ראתב תמכה בתכנון המשפחה והזהירה מקצב הגידול הגבוה באוכלוסיית מצרים.[5]
בינואר 1977 התעמתה ראתב עם סאדאת בנושא עמדתו כלפי "מחאת הלחם", הידועה גם בשם "מהפכת הרעבים" (ثورة الجياع). היא ראתה אותן כמחאות לגיטימיות והתנגדה לכל העלאה של המחירים, בעוד סאדאת ראה בהן מאבק של גנבים. העימות הביא להתפטרותה מהממשלה. בשנת 1979 מונתה ראתב לשגרירה הראשונה בתולדות מצרים, בדנמרק, תפקיד שמילאה במשך שנתיים. בשנת 1981 התמנתה לשגרירת מצרים בגרמניה, עד שנת 1984.[6]
כשהיה אנואר סאדאת בחיים התנגדה ראתב להסכמי קמפ דייוויד, אך כעבור שנים תמכה בהם וציינה כי לנשיא סאדאת הייתה ראייה לטווח ארוך.[7]
חיבוריה
עריכה- הפרט והמשפט הבינלאומי - الفرد والقانون الدولي.
- הארגונים האזורים הנושאיים - المنظمات الإقليمية والمتخصصة.
- ההתארגנות הדיפלומטי והקונסולארי- التنظيم الدبلوماسيّ والقنصليّ.
- התאוריה המודרניים הנייטרלית - النظرية المعاصرة للحياد..
- מהפכת 23 יולי 1952 - ثورة 23 يوليو 1952.
- יחסים בינלאומיים - العلاقات الدولية.
- היחסים בין מדינות ערב - العلاقات الدولية العربية.
- אזורים מפורזים - المناطق المنزوعة السلاح.
- הבטים משפטיים למאבק הערבי הישראלי - بعض الجوانب القانونية للنزاع العربي – الإسرائيلي.
- ההתארגנות הבינלאומית - التنظيم الدولي.
- החוק הציפורי הבינלאומי - القانون الدولي العام.
פרסים ומדליות
עריכהבשנת 1995 קיבלה את פרס הוקרת המדינה במדעי הסוציולוגיה מהמועצה העליונה לתרבות במצרים.
קישורים חיצוניים
עריכה
הערות שוליים
עריכה- ^ הערביות הראשונות, דבר, 30 באוקטובר 1970
- ^ د. بثينه شعبان ,المرأة وتحولات عصر جديد, دار الفكر, 2002 ,ص 113-116
- ^ 1. د. بثينه شعبان ,المرأة وتحولات عصر جديد, دار الفكر, 2002 ,ص78-80
- ^ 3. د. المرأة في شمال إفريقيا القديم، كتاب جديد, 2011 ,ص83-90
- ^ תכנית לבלימת ריבוי האוכלוסייה, דבר, 13 במרץ 1975
- ^ 4. .,L. Abu-Lughod (ed.), Remaking women. Feminism and modernity in the Middle East,Princeton, N.J. 1998,75--100
- ^ 3. د. المرأة في شمال إفريقيا القديم، كتاب جديد, 2011 ,ص62-67