עבדאללה אנצארי
שיח' אבו אסמאעיל עבדאללה אל-הראווי אל-אנצארי (בערבית: ابواسماعیل عبدالله الهروى الانصاري) או ח'וואג'ה עבדאללה אנצארי (בפרסית: خواجه عبدالله انصاری), מוכר גם בשם פִּיר-י הראת (בפרסית: پیر هرات, החכם מהראת) (1006–1088) היה מיסטיקן פרסי מוסלמי מפורסם שחי במאה ה-11 בהראת (כיום באפגניסטן). נחשב לאחת הדמויות הבולטות בח'וראסאן של המאה ה-11: פרשן קוראן, אספן מסורות, איש פולמוס ומורה רוחני, שהיה ידוע בכישורי הנאום והשירה שלו בפרסית ובערבית.[1]
 | |
| בול מטג'יקיסטן (2010) לכבוד עבדאללה אנצארי | |
| לידה |
4 במאי 1006 הראת |
|---|---|
| פטירה |
8 במרץ 1089 (בגיל 82) הראת |
| מדינה |
בית עבאס, האימפריה הסלג'וקית  |
| מקום קבורה |
חוג'ה עבד אללה אנסארי שרין |
| כינויים נוספים | פיר-י הראת |
| ידוע בשל | חיבוריו המיסטיים והפילוסופיים |
| השקפה דתית |
אסלאם, אסלאם סוני |
  | |
קורות חייו
עריכהאנצארי נולד בכוהנדז, המצודה הישנה של הראת, ב-4 במאי 1006. אביו, אבו מנצור, היה בעל חנות אשר שהה חלק מנעוריו בבלח'. הוא היה צאצאו של אבו איוב אל-אנצארי, אחד מחברי הנביא. כשהיה אנצארי צעיר, עזב אביו את הבית וחזר לבלח'. אנצארי הצעיר היה תחת חסותם של יחיא בן עמאר שיבאני ושיח' עמו, צופי נודד ורב השפעה. בנעוריו פגש את מוחמד טאקי סג'סתאני, צופי שהשתייך לאסכולה החנבלית, ובעקבותיו נהג גם אנצארי בהתאם לאסכולה זו. אנצארי היה גם תלמידו של שיח' אבו אל-חסן ח'רקאני, מדריך צופי שטען כי הוא תלמידו הרוחני של באיזיד בסטאמי. אנצארי זכה לפרסום ולתלמידים רבים, ולמרות גילו הצעיר גם מבוגרים ומנוסים ממנו שמעו לו ולהוראותיו. דבר זה השתנה עם פלישת הסלג'וקים לעיר, אז נאסר עליו להמשיך וללמד. במשך שנתיים (1041–1043) שהה אנצארי במעין בידוד, וכשחזר להראת התמקד בפרשנות קוראן, עיסוק בו התמיד במשך כל ימיו אך מעולם לא השלים. לקראת סוף חייו, אנצארי איבד את הראייה בשתי עיניו אך המשיך ללמד עד מותו בגיל 85. הוא הכתיב את חיבוריו למזכירו ולתלמידיו, וכך המשיך ללמד. הוא נפטר ב-8 במרץ 1089. מבנה הקבר שלו בהראת, שנבנה במהלך התקופה הטימורית, הוא אתר עלייה לרגל פופולרי.
כתביו
עריכהאנצארי כתב ספרים רבים בפרסית ובערבית בנושאי מיסטיקה ופילוסופיה, חדית', היסטוריה וביוגרפיה (עלם אל-אנסאב). חיבורו המפורסם ביותר הוא מונאג'את נאמה (ספר התפילות), אשר נחשב ליצירת מופת של הספרות הפרסית. לאחר מותו, אמירות רבות שלו, שהועברו על ידי תלמידיו, יחד עם אמירות נוספות מכתביו נכללו בחיבורו המפורסם של אל-מַיְבּוּדי כַּשְף אל-אסראר (גילוי הסודות). החיבור הזה הוא מבין התפסירים הצופיים המוקדמים של הקוראן.
המשפטן החנבלי אבן קיום אל-ג'ווזיה כתב חיבור פרשני ארוך על מסה בשם מַדארִג' א-סאלִכּין שכתב אנצארי. בחיבור אחר שלו, מכנה אבן קיום אל-ג'ווזיה את אנצארי בכינוי הכבוד "שיח' אל-אסלאם".[2]
חיבוריו העיקריים
עריכה- דַ'ם אל-כַּלאם ואַהְלִהִ (ערבית: ذم الکلام واهله) - "גינוי הכלאם ותומכיו", ספר פולמוס אנטי כלאמי
- טַבַּקאת א-צוּפִיַּה (ערבית: طبقات الصوفیه) - "דורות הצופים", ביוגרפיות של צופים. זהו הבסיס לחיבורו הנודע של ג'אמי, נַפַחאת אל-אֻנְס.
- צַד מֵידאן (פרסית: صد میدان) - "ספר אלף הכיכרות", פרשנות על פסוקי הקוראן, סורה 3, פס' 29-31
- מונאג'את נאמה (פרסית: مناجات نامه) - "ספר התפילות", תפילות ושיחות עם האל
- מַנאזִל א-סַאִירין (ערבית: منازل السائرين) - "תחנות ההולכים", מתאר את מהלך הנפש אל האל בעשרה שלבים
- כשף אל-אסראר ועדת אל-אבראר (ערבית: کشف الاسرار و عدة الابرار)
- נצאיח (פרסית: نصایح)
- זאד אל-עארפין (ערבית: زاد االعارفین)
- כנז א-סאלכין (פרסית: کنز السالکین)
- הפת חצאר (פרסית: هفت حصار)
- אלהי נאמה (פרסית: الهی نامه)
- מחבת נאמה (פרסית: محبت نامه)
- קלנדר נאמה (פרסית: قلندر نامه)
- רסאלה-י דל וג'אן (פרסית: رساله دل و جان)
- רסאלה-י וארדאת (פרסית: رساله واردات)
- רסאלת מנאקב אל-אמאם אחמד בן חנבל (ِערבית: رسالة مناقب الإمام أحمد بن حنبل)
- אנואר א-תחקיק (ערבית: انوار التحقيق)
לקריאה נוספת
עריכה- Ibn 'Ata Illah: The Book of Wisdom - Kwaja Abdullah Ansari: Intimate Conversations, Victor Danner, Wheeler McIntosh Thackston, eds. and translators, Paulist Press, 1978.
- Minlib Dallh, The Sufi and the Friar: A Mystical Encounter of Two Men of God in the Abode of Islam, SUNY Press, 2017.
- Beaurecueil, S. de, “al-Anṣārī al-Harawī”, Encyclopaedia of Islam, Second Edition, s.v.
קישורים חיצוניים
עריכה
- קישור לספר טבקאת א-צופיה
- קישור לספר מנאזל א-סאירין
- קישור לחיבור צד מידאן
הערות שוליים
עריכה- ^ S. de Laugier de Beaureceuil, “Abdallah Ansari,” Encyclopædia Iranica, I/2, pp. 187-190.
- ^ Ovamir Anjum, "Sufism without Mysticism: Ibn al-Qayyim's Objectives in Madarij al-Salikin," Oriente Moderno ,XC (2010), p. 164.