עבירות המתה בישראל

עבירות ההמתה בדין הפלילי בישראל כלולות בחוק העונשין, תשל"ז-1977, סעיף 300 ואילך, ועוסקות במי שגרם להמתה של אדם אחר. החוק קובע מדרגי חומרה שונים בעבירת ההמתה וכנגזרת מכך נקבעים עונשים שונים החל משלוש שנות מאסר ועד מאסר עולם, הן כעונש מרבי והן כעונש חובה.

היסטוריה

עבירות ההמתה שבחוק העונשין עברו לישראל בירושה מפקודת החוק הפלילי (1936) של המנדט הבריטי, וחלק מהעבירות בחוק היו בלתי מעודכנות. כנגזרת מכך, עבירת ההריגה הוחלה על מנעד רחב של עבירות (החל בעבירות ספק-רשלניות כמו נהיגה בשכרות, וכלה בעבירות שהן מרחק שערה מרצח כמו דקירה במועדון).

בשנת 2007 מינה שר המשפטים ועדה לבחינה מחודשת של עבירות ההמתה בישראל (גרימת מוות ברשלנות, הריגה ורצח). בראש הצוות עמד פרופ' מרדכי קרמניצר מהמכון הישראלי לדמוקרטיה והשתתפו בו אפרת ברזילי, מנהלת המחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה, רחל גוטליב ועמית מררי ממחלקת ייעוץ וחקיקה במשרד המשפטים וד"ר יואב ספיר, סגן הסניגורית הציבורית הארצית. הוועדה המליצה לערוך רפורמה מקיפה בתחום, ובין היתר, לבטל את עבירת ההריגה, להרחיב את תחולת עבירת הרצח, ולהגדיר מספר עבירות המתה חדשות כגון המתה באחריות מופחתת, המתה בקלות דעת, גרימת מוות בהתרשלות רבתי והמתה בעקבות בקשת הקרבן.

יהודה יפרח הסביר כי הרפורמה נועדה למנוע מצב בו מעשים שונים מהותית מבחינת רמת החומרה, נידונים יחד תחת אותו סעיף אישום של "הריגה".

המלצות הוועדה מומשו בתיקון לחוק העונשין שאושר בכנסת ב-1 בינואר 2019 ונכנס לתוקף ב-1 ביולי 2019. במסגרת התיקון נוספו לחוק עבירות רצח בנסיבות מחמירות, המתה בנסיבות של אחריות מופחתת והמתה בקלות דעת, ובוטלה עבירת ההריגה.

שינוי החקיקה השפיע עמוקות על המשפט והענישה במקרי רצח רבים, במיוחד במקרים רבים שהיו נחשבים למקרי אמצע שהיו פחות מן הרף של רצח בכוונה תחילה ויותר מגרימת מוות ברשלנות והיו נתונים לשיקוליים נסיבתיים של בית המשפט לקביעת רמת הענישה, כמו גם על מקרי רצח בכוונה תחילה בהם פסק בית המשפט עונש הפחות ממאסר עולם משיקולים שונים ולאחר התיקון כאשר מדובר בנסיבות מחמירות עונש מאסר עולם הוא חובה.

מדרגי עבירות ההמתה

הנושא המרכזי ביותר במבנה החוק הוא קביעת מדרגי ההעברה על פי הרקע למעשה, קביעת מדרג העברה הוא הגורם המשמעותי ביותר על גזר הדין של הנאשם שכן אם מדובר בגרימת מוות ברשלנות העונש יהיה שלוש שנות מאסר ואם בית המשפט יכריע כי המקרה הוא רצח בנסיבות מחמירות העונש יהיה מאסר עולם חובה. לאחר תיקון החוק שנכנס לתוקף ב-1 ביולי 2019 מדרגי העבירה הם כדלהלן:

1. גרימת מוות ברשלנות (סעיף 304 לחוק העונשין) - נותרה כפי שהייתה בדין הקודם. הגדרתה היא מרכיב אי המודעות של מבצע העבירה להשלכות האפשריות שלה, כלומר, גרימת מותו של אדם אחר. ("מודעות בכוח"). לדוגמה: מקרים מסוימים של מוות בעקבות רשלנות רפואית, מקרי רשלנות בשימוש בנשק או מכונות, מקרים מסוימים של תאונות דרכים שהתרחשו בעקבות התנהגות פזיזה של הנהג, ונסיבות אחרות שבמסגרתן החשוד או הנאשם נמנעו מנקיטת אמצעי הבטיחות הדרושים כלפי זולתם. עבירה זו נותרה כשהייתה בדין הקודם ועונשה שלוש שנות מאסר.
2. המתה בקלות דעת (סעיף 301ג לחוק העונשין) - עבירת ההריגה פוצלה לשתי עבירות: המתה בקלות דעת ורצח באדישות. בעבר, לא היה הבדל לעניין סוג העבירה שנעברה בין אדם שגרם למותו של אדם באדישות, לבין אדם שגרם למותו של אחר בקלות דעת (לקיחת סיכון בלתי סביר לגרימת המוות, תוך רצון להימנע מהתממשות התוצאה). לאחר התיקון, נוצרה עבירה חדשה של המתה בקלות דעת, שעונשה המרבי הוא 12 שנות מאסר.
3. המתה בנסיבות של אחריות מופחתת (סעיף 301ב לחוק העונשין) - העבירה האמורה, בדומה לעבירת הרצח, דורשת הוכחת יסוד נפשי בדמות "אדישות" או "כוונה". עם זאת, בהתקיימות אחת או יותר מהנסיבות המנויות בסעיף, ובהוכחת היסוד הנפשי הדרוש, עונש שונה עשוי להיגזר על עובר העבירה. בעבירה זו קבוע מדרג ענישה, המשתנה בהתאם לנסיבה שבכוחה להבחין באדם כעונה על יסודות העבירה. ראשית, ענישה מרבית של 15 שנות מאסר, עשויה להיגזר בעת שהנאשם היה נתון במצב של מצוקה נפשית קשה, עקב התעללות חמורה ומתמשכת בו או בבן משפחתו, בידי מי שהנאשם גרם למותו. שנית, ענישה מרבית של 20 שנות מאסר, עשויה להיגזר בעת שעובר העבירה עברה תוך אחת מהנסיבות המפורטות בסעיף 301ב(1)-(3) לחוק. למשל, כאשר המעשה נעשה בתכוף להתגרות כלפי הנאשם ובתגובה לאותה התגרות, ובהתקיימות שני התנאים הקבועים בנסיבה זו. שלישית, יש לציין כי ענישה מרבית של 20 שנות מאסר, עשויה להיגזר בעת שעובר העבירה עברה באדישות, ובהתקיים הנסיבה המנויה בסעיף 301ב(ג) לחוק.
4. רצח באדישות או בכוונה (סעיף 300 לחוק העונשין) - לשון החוק הוא 'הגורם בכוונה או באדישות למותו של אדם', מדרג זה הוא חמור יותר מגרימת מוות ברשלנות ומהמתה בקלות דעת, וזהו מדרג ה'רצח' שהיה קיים גם בחוק הקודם (ומכונה כעת גם 'רצח סתם'). במדרג זה אין צורך בהתקיימות נסיבות מחמירות נוספות כגון תכנון מקדים, אכזריות מיוחדת, וכו', ודי בהתגבשות היסוד העובדתי והיסוד הנפשי כי מעשה ההמתה נעשה בכוונה או באדישות.
5. רצח בנסיבות מחמירות (סעיף 300א לחוק העונשין) - רצח הנעשה באדישות או בכוונה וכלל גם נסיבות מחמירות. נסיבות מחמירות הן בין היתר: תכנון מוקדם, התאכזרות לקורבן, מניעים גזעניים, הקורבן הוא עד או שופט בהליך פלילי וההמתה נועדה לשבש את ההליך, ועוד. בהתקיימן של נסיבות אלו דינה של עבירת הרצח הוא מאסר עולם חובה, בניגוד למדרג הפחות חמור 'רצח באדישות או בכוונה' ('רצח סתם') שבו דין הרוצח הוא עד מאסר עולם ועונשו נתון לשיקול בית המשפט.
6. המתה בנסיבות של אחריות מופחתת (סעיף 300ב לחוק העונשין) - לצד קביעת עונש מאסר עולם על רצח באדישות או בכוונה המחוקק מכיר במספר נסיבות יוצאות דופן שבהתקיימן ניתן לבית המשפט שיקול דעת בקביעת העונש והוא יהיה מופחת ממאסר עולם (עד 15–20 שנים, תלוי בנסיבה המפחיתה). בין הנסיבות המקלות ניתן למצוא את ההמתה בעקבות התעללות (סעיף 300ב(א)), או את ההמתה בעקבות קנטור (300ב(ב)).

הגדרות בחוק

בלשון החוק ישנן הגדרות הקובעות כיצד יש לשייך כל מקרה להגדרתו החוקית, על פרשנותם המדויקת של כל אחת מן ההגדרות הללו קיים דיון משפטי רחב ופסיקות רבות:

רצח באדישות או בכוונה

על פי החוק הקודם בכדי לקבוע את שיוכו של כל מקרה רצח בין מדרג 'רצח בכונה תחילה' לבין 'הריגה' (הקל יותר) נדרש היה להוכיח שלושה יסודות עובדתיים, כבסיס ליסוד הנפשי: החלטה להמית, הכנה, היעדר קינטור. ובית המשפט עסק רבות בהגדרת יסודות אלו. לאחר התיקון לחוק, נקבע כי רצח בכונה תחילה (סעיף 300א) אינו תלוי עוד בצורך להוכיח הכנה מוקדמת והעדר קנטור ועובדות אלו משמעותיות לקבוע האם הרצח הנעשה בנסיבות מחמירות שהעונש עליו הוא מאסר עולם חובה, או רצח סתם שעונשו מאסר עולם, או רצח בנסיבות מקילות שהעונש עליו קל יותר ממאסר עולם.

קביעת היסוד הנפשי של כוונה או אדישות מיוחסת לביצוע מעשה מתוך כוונה פלילית. יסוד ההחלטה נלמד מתוך נסיבות המקרה, אם מתוך הנסיבות ניכר שהייתה החלטה להמית - היסוד מתקיים ואין צורך בהכרזה מפורשת מצד הרוצח על החלטתו להמית את הקרבן. יסוד ההכנה פורש כהכנה פיזית מצומצמת. לדוגמה, במקרה של שתי דקירות בסכין ניתן לראות את הדקירה הראשונה כהכנה לדקירה השניה.

החוק החדש לא מתייחס למקרים בהם בוצעה העבירה תוך ביצועה של עבירה אחרת, לדוגמה שוד מזוין שהסתבך, מבלי שהייתה קיימת כוונה תחילה להמית אדם מסוים. אך נקודת המוצא היא שהנדרש להעמדה לדין על רצח בכוונה (סעיף 300א) היא הדרישה להוכיח מניע פלילי ולאו דווקא זדון. וככזו אינה רחוקה מאשר הוכחת כוונה פלילית רגילה.

דוגמה לפסיקה בנושא זה ניתן לציין את הרשעתו של יגאל עמיר ברצח ראש הממשלה יצחק רבין בפסק הדין קבע השופט אדמונד לוי כי די היה בהודאתו של עמיר כי הוא ירה במנוח על מנת לשתקו, תוך שהוא הכחיש כוונה תחילה להמיתו כדי להרשיעו ב"רצח במזיד", ברם לא בהכרח שההלכה המשפטית שנקבעה שם רלוונטית גם לאחר התיקון בחוק וקביעת מדרגי עבירה חדשים.

התגרות

לאחר התיקון החדש בחוק יש משמעות לקיומה של התגרות מוקדמת למעשה הרצח על מנת להגדירות כרצח בנסיבות מקילות (סעיף 300ב), עדיין לא נקבעו בפסיקה אמות מידה מדויקות לקביעת הקינטור האמור בסעיף זה אך ניתן להתייחס לפסיקות שעסקו ביסוד הנפשי של עבירת ההריגה בחוק הקודם, כך נפסק שהקנטור צריך להיות מעשה ולא רק התגרות מילולית וכן שהקנטור צריך להיות בחומרה כזו שגם "האדם הסביר" היה מתרגז ויוצא מכליו בעקבותיה. בעקבות הצמדת הקינטור לאדם הסביר נוצר מצב בו אף נאשם לא הצליח להתגונן באמצעות טענה שהוא קונטר שכן בית המשפט קבע שוב ושוב שאדם סביר לא היה מקונטר בנסיבות המעשה. שני המקרים היחידים בהם הצליחו נאשמים להתגונן באמצעות טענת הקנטור היו מקרים בהם בעל הרג את אשתו בגלל בגידה. מקרים אלו גררו ביקורת על בית המשפט שהניח שאדם סביר איננו מקונטר בשום מצב למעט מצב של בגידה מצד אשתו. לטענת הביקורת הנחה זו של בית המשפט שיקפה עולם ערכים שוביניסטי ומיושן. בכל המקרים האחרים של בגידה שקדמה לרצח בית המשפט לא קיבל את טענת הקינטור.

סעיפי המתה נוספים

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

בדין הפללי קימים סוגי רצח נוספים ומהגדרתם נגזרת ענישה מיוחדת. בין היתר ניתן למנות את 'שידול או סיוע להתאבדות' (סעיף 302 לחוק העונשין) 'המתת תינוק' (סעיף 303 לחוק העונשין) ועוד.

סעיף (4) דן לחומרה אדם ההורג אדם אחר בניסיון לחמוק מעונש, ולכן להבדיל מסעיפים אחרים אינו דורש הוכחת פורמלית של כוונת זדון. עם זאת, הרי נקבע במספר פסקי דין שעל התביעה להוכיח כוונה בדרגה כזו גם לגבי חלופה זו. אחד ההבדלים המהותיים בינו לבין סעיף (3) הדומה לו בניסוחו הוא כי סעיף (4) מתייחס לשלב שבו הושלמה העבירה.

סעיף (1) העוסק בהמתת הוריו או סביו של אדם, זהה בניסוחו לסעיף 298 לחוק העונשין הדן בעבירת ההריגה, למעט הדרישה הנוספת להוכיח כוונת זדון, שאין התביעה נדרשת פורמלית בהוכחת עבירת ההריגה. משמעות הדבר היא כי הרשעה של אדם בהריגת הוריו או סביו גוררת כמעט אוטומטית את הרשעתו ברצח, מבלי מתן שיקול דעת לבית המשפט. הדרישה הנוספת להוכחת זדון אינה משנה הרבה, שכן גם בהרשעת אדם בעבירת הריגה ממילא נדרשת להוכיח כוונה פלילית.

כמו בכל אישום פלילי, כנגד אישום ברצח בכל אחד מארבעת הסעיפים, ניתן להעלות את ההגנות הפליליות (כורח, צידוק וכיוצא בזה).

רצח לפי סעיף 2(ו) לחוק לעשיית דין בנאצים ועוזריהם

סעיף 300 ב' שנחקק בשנת תשי"ד קובע מדרג ענישה מיוחד לרצח שבוצע על ידי הנאצים ועוזריהם וקובע על כך עונש של הוצאה להורג.

(ב) מי שהורשע ברצח לפי סעיף 2(ו) לחוק לעשיית דין בנאצים ועוזריהם, תש"י-1950, דינו – מיתה.

— חוק העונשין - [תשי"ד]

עונש זה נגזר ובוצע בישראל בהליך תקין פעם אחת בלבד ב-1961 במשפטו של אדולף אייכמן. ב-1988 הורשע איוון דמיאניוק ונידון למוות על פי חוק זה, אך בערעור בפני בית המשפט העליון בוטלה ההרשעה מחמת הספק.

ענישה

מאסר עולם

ערך מורחב – מאסר עולם

החוק בישראל קובע עונש מאסר עולם על עבירת רצח בכוונה או באדישות, אך מאפשר לבית המשפט לקבוע עונש פחות מכך. במקרה של 'רצח בנסיבות מחמירות' קובע החוק כי קיים עונש מאסר עולם חובה כלומר שלא ניתן להפחית את עונשו של המבצע ממאסר עולם.

מאסר עולם כמשמעותו בחוק הוא מאסר עד סוף ימיו של המורשע, אך כיום נהוג לקצוב את עונשם של רוב המורשעים ל-25 שנים ואף לנכות שליש מתקופת המאסר במקרה של התנהגות טובה מסכום זה, כך שבפועל רוב הרוצחים יוצאים לחופשי לאחר כ-16 שנות מאסר.

מאסר

במקרה של ביצוע רצח בנסיבות מקילות כגון המתה בעקבות התעללות או קנטור החוק מאפשר להקל את העונש ממאסר עולם ומשאיר את שיקול הדעת לקביעת העונש לבית המשפט.

במקרה של גרימת מוות ברשלנות העונש הוא שלוש שנות מאסר, ובמדרג העבירה 'המתה בקלות דעת' העונש הוא עד 12 שנים.

עונש מוות

ערך מורחב – עונש מוות בישראל

במקרה אחד קיים בחוק הישראלי עונש מוות על רצח במסגרת החוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם, תש"י-1950. עונש זה בוצע בישראל פעם אחת בלבד בביצוע גזר הדין במשפטו של אדולף אייכמן.