עובד לדיז'ינסקי
עובד לדיז'ינסקי (24 במאי 1931 – 1 בנובמבר 1956) היה קצין צה"ל שעוטר פעמיים בעיטור העוז[1]. העיטור השני הוענק לו לאחר שנהרג בקרב המיתלה מהתפוצצות רימון יד, תוך שהוא מגונן בגופו על אחד מחייליו ובכך הציל את חייו.
 | |
| עובד לדיז'ינסקי | |
| לידה |
24 במאי 1931 רחובות, פלשתינה (א"י) |
|---|---|
| נהרג |
1 בנובמבר 1956 (בגיל 25) מעבר המיתלה, מצרים |
| מדינה |
ישראל  |
| השתייכות |
 פלמ"ח  צבא הגנה לישראל |
| דרגה |
 סגן |
| תפקידים בשירות | |
| |
| פעולות ומבצעים | |
 מלחמת העצמאות מבצע כנרת  מבצע קדש | |
| עיטורים | |
 עיטור העוז (2) | |
  | |
ביוגרפיה
עריכהלדיז'ינסקי נולד ב-1931 ברחובות לזאב ורחל, ומאוחר יותר עבר לכפר ביל"ו. במלחמת העצמאות היה לוחם בחטיבת יפתח של הפלמ"ח. בין היתר לחם בקרבות חרבת מחאז. לאחר תום המלחמה חזר למשק, אך לבסוף חזר לצה"ל והצטרף לקורס קצינים אותו סיים בהצלחה. לאחר הקורס שובץ כמפקד מחלקה בגדוד 890 (צנחנים). באוקטובר 1955 פיקד על כוח במבצע שעיר שתקף מוצב ברמת הגולן ושבה שלושה חיילים סורים.
בדצמבר 1955 השתתף בפשיטה על כוחות סורים ליד הכנרת שנקראה מבצע עלי זית. בפשיטה נתקל בגדר שלא פוצצה, זחל תחתיה והרג מקלען ושני רובאים ששהו בבונקר, ובכך איפשר את החדירה למוצב וכיבושו. על פעולה זו עוטר בצל"ש הרמטכ"ל שהומר לימים בעיטור העוז[1].
תיאור המעשה: ביום ה-11 בדצמבר 1955 בפשיטות על מערכת העמדות הסוריות לחוף הכנרת, נהג סג"ם עובד לדיז'ינסקי ז"ל את יחידתו בהסתערות על אחד המוצבים. בהתקלו בגדר אשר לא פוצצה, עבר יחידי בזחילה מתחתה, פרץ לנוכח אש האויב, הרג מקלען ושני רובאים, ועל ידי כך איפשר ליחידתו לחדור למוצב ולהשלים את ביעורו. על מעשה זה הוענק לו : עיטור העוז ניסן תשל"ג אפריל 1973, דוד אלעזר, רב-אלוף, ראש המטה הכללי
ב-1 בנובמבר 1956, בעת קרב המיתלה במבצע קדש, הוביל לדיז'ינסקי מחלקה מפלוגתו להתקפה לילית על כוח מצרי שהיה מחופר ומבוצר בכוכים על צלעות המצוקים באזור מעבר המיתלה. הוא הסתער בראש הכוח, טיפס עם אנשיו על הצוק הגבוה והטיל רימון לפתחה של עמדה מצרית. הרימון נפל בחזרה לעברו ולעבר חבריו. באינסטינקט מיידי הצמיד לדיז'ינסקי את החייל הקרוב אליו לסלע וסוכך עליו בגופו, תוך שהוא סופג את רסיסי הרימון שהתפוצץ.
לימים סיפר סמל יגאל גרבר, החייל שאותו הציל לדיז'ינסקי "עוד לפני שהרימון התפוצץ הבנתי ברגע אחד שעובד מציל את חיי. הוא לפת אותי בתוך גופו והסתיר אותי, כשפניו מול הרימון המתגלגל". על פעולה זו עוטר לדיז'ינסקי לאחר מותו, בשנית, בצל"ש הרמטכ"ל, שלימים הומר אף הוא בעיטור העוז[1].
תיאור המעשה: ב"מבצע קדש", שימש סגן עובד לדיז'ינסקי ז"ל כ-מ"פ והוביל מחלקה מפלוגתו בהתקפת לילה, על אויב מחופר ומבוצר בכוכים, שמנה פלוגה לפחות. הוא הסתער בראש אנשיו, הטיל רימון לעמדת אויב והרימון נפל בחזרה לעבר המחלקה. סגן עובד לדיז'נסקי ז"ל הפיל ארצה את החייל הקרוב אליו ושכב עליו. בהתפוצצות נהרג ועל ידי כך הציל את חיי החייל וחיי יתר החיילים מן המחלקה. על מעשה זה הוענק לו : עיטור העוז ניסן תשל"ג אפריל 1973, דוד אלעזר, רב-אלוף, ראש המטה הכללי
בתחילה הובא לקבורה בבית קברות צבאי זמני בשלח וב-23 באוקטובר 1957 הועבר לבית הקברות הצבאי בהר הרצל בירושלים.
בעיר רחובות נקרא רחוב על שמו. ברומן הידוע "ימי צקלג" המתאר את קרבות חרבת מחאז במלחמת השחרור, דמותו של עודד מבוססת על עובד לדיזינסקי. יתר על כך, עובד היה אחד משני הלוחמים בקרב בהם מיקד ס.יזהר, הסופר, את תחקירו.
קישורים חיצוניים
עריכה
- קורות החיים של עובד לדיז'ינסקי, באתר "יזכור" של משרד הביטחון
- סיפור מותו, באתר הצנחנים בעשור הראשון
- עיטור העוז שהוענק לעובד לדיז'ינסקי, באתר "בעוז רוחם" של אגף כוח האדם בצה"ל (העיטור הראשון)
- עיטור העוז שהוענק לעובד לדיז'ינסקי, באתר "בעוז רוחם" של אגף כוח האדם בצה"ל (העיטור השני)
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 3 במקור ניתנו ללדיז'ינסקי ציונים לשבח (צל"שים) מטעם הרמטכ"ל. בשנת 1970 נחקק חוק העיטורים בצבא הגנה לישראל, בו נקבעו עיטור העוז ועיטורים נוספים. בעקבות החוק נבחנו מחדש המקרים של מי שקיבלו את צל"ש הרמטכ"ל על ידי ועדה וחלק מהצל"שים הומרו בעיטורים. במקרה זה הומרו שני הצל"שים בעיטור העוז.