עידו אמין

מחלוצי האינטרנט בישראל

עידו אמין (נולד ב-1 בינואר 1956) הוא קומיקסאי, מוזיקאי, עיתונאי רשת ומחלוצי האינטרנט בישראל[1].

עידו אמין
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 1956 (בן 68 בערך) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל ישראל
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה

עריכה

אמין נולד בקריית שלום בשם עידו אילן[2]. ב-1973 השתתף ביצירת פנזין קומיקס חתרני בשם "פריקי"[3]. לאחר מלחמת יום הכיפורים הועמדו לדין מחברי הפנזין באשמת הפצת דבר תועבה ופעילות חתרנית[4]. בהמשך הם הורשעו בבית משפט השלום אך בית המשפט המחוזי זיכה אותם מכל אשמה[2].

בשנת 1982 היה שותף כמתופף להקמת להקת "מ.ע.צ", שכתבה שירי מחאה נגד מלחמת לבנון הראשונה והוזמנה להופיע בפסטיבל השלום של ארגון יש־גבול, שנערך באכזיב ב-1983[5]. אמין עזב אחר כך את הלהקה, אך היא המשיכה לערוך חזרות ולהקליט באולפן הביתי שלו[5], והוציאה אלבום אחד בשם "שבת אחים"[6]. בהמשך הנהיג את ההרכב "עידו אמין והרגשות שלו" שבו שר וניגן בגיטרות וקלידים[7]. הקלטת היחידה של ההרכב יצאה בשנת 1990 ונקראה "לדיכאון ובחזרה"[8]. ב-1992 יצר את הטראק האלקטרוני "שיא הנתק הטוטאלי" בו סימפל קטעי דיאלוג מתוך הסרט "אדי קינג".

אמין עיצב את עטיפות הספרים "שירת הסירנה" (1991) ו"שתי שלגיות" (1994) של עירית לינור. פרסם קומיקס, טורים ואיורים בעיתונים: "חדשות", "הארץ", "עיתון תל אביב", "העיר" ו"גלובס"[9].

ב-1995 היה לבלוגר הישראלי הראשון. באותה שנה החל לכתוב את הטור "דו"ח אמין" במוסף "קפטן אינטרנט" של עיתון "הארץ"[10]. ב-1996 הקים את הפורטל "דפי רשת"[11]. ב-1997 הוציא לאור בהוצאת אופוס מדריך אינטרנט בשם "דפי רשת". בשנת 2000 עזב את העיתונות ועבר לעמק הסיליקון. ב-2004 הכתיר אותו "עכבר העיר" כאישיות המשפיעה ביותר באינטרנט הישראלי. ב-2006 תרגם לעברית את ספרו של ריימונד סמוליאן "מה שמו של ספר זה? תעלומת דרקולה וחידות היגיון אחרות"[12].
ב-2011 חזר לישראל והחל לעוסק ביצירת אנימציות, סרטוני הדרכה ותדמית.

ב-2013 השתתף ביצירת תשדירי התעמולה של מפלגת מרצ לקראת הבחירות לכנסת ה-19.

ב-2014 זכה בפרס הראשון בתחרות Made for Web של איגוד המפיקים לקולנוע ולטלוויזיה, בשיתוף YouTube ובחסות משרד הכלכלה[13].

השתתף בתערוכות במוזיאון ישראל ("קומיקס" באגף הנוער, 1985, ו"זמן", אגף הנוער, 2000), במוזיאון תל אביב ("זמן אמת", 1991), ובמוזיאון הישראלי לקריקטורה ולקומיקס ("X+Y", 2011, ו"פצעי בגרות", 2013)[14].

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ אביבה משמרי, ‏תחזיות הארכיאולוגים, באתר גלובס, 28 בדצמבר 1999
  2. ^ 1 2 אהד פישוף, איפה הדונם של עידו אמין, כל העיר, 19 במאי 1989
  3. ^ * יאיר שטרן, חבורת הסוטים, מעריב, 28 בדצמבר 1973
  4. ^ מרדכי אלקן, שוחררו בערבות 4 הצעירים החשודים בפעילות חתרנית, מעריב, 21 בדצמבר 1973
  5. ^ 1 2 יורם בר, יש מחתרת, כל העיר, 21 בנובמבר 1986
  6. ^ יורם בר, תקליטים - עורו אחים - מע"צ, "שבת אחים"; קסטה בהפקה עצמית, כל העיר, 19 בפברואר 1988
    מיכל פלטי, ריח נעורים וקרטוני ביצים - אלבומם "שבת אחים" מ-1988, שיצא מחדש בדיסק, נשמע היום רלוונטי מתמיד, באתר הארץ, 3 במרץ 2001
  7. ^ תחליף אינטלגנציה - עידו אמין והרגשות, מוצ"ש 24.00, מועדון רוקסן, חדשות, 7 בדצמבר 1990
  8. ^ יורם בר, קול קורה - עידו אמין והדגשות שלו, "לדיכאון ובחזרה"; קלטת. האוזן השלישית, כל העיר, 9 במרץ 1990
  9. ^ מבחר מטוריו בעיתון גלובס בנושאי טכנולוגיה ואינטרנט:
    עידו אמין, ‏איך לעקוף את כולם באוטוסטרדת המידע, באתר גלובס, 28 במרץ 2005
    עידו אמין, ‏הצג המהיר ביותר במערב, באתר גלובס, 15 במאי 2005
    עידו אמין, ‏העתיד חשמלי, באתר גלובס, 20 בדצמבר 2004
  10. ^ יואל פלדש, הרשת של פעם אצלכם בתיבה, באתר TheMarker‏, 17 בספטמבר 2002
  11. ^ אביבה משמרי, ‏צנזורה? לא פה, באתר גלובס, 28 בדצמבר 1999
  12. ^ אמנון ז'קונט, "אם המשפט הזה נכון, תתני לי נשיקה", אמר המחבר לאשתו לעתיד, באתר הארץ, 19 ביוני 2006
  13. ^ יונתן כיתאין, ‏עדי הימלבלוי לוחמת, באתר גלובס, 18 בפברואר 2014
  14. ^ נירית אנדרמן, איזו קבוצת קומיקס חתרנית נעצרה בגלל "שת"פ עם סוריה"?, באתר הארץ, 6 באוקטובר 2013