עליונים ששו

הפיוט עֶלְיוֹנִים שָׂשׂוּ הוא חלקו האחרון של הפיוט הקדום "אז שש מאות", חתימת-פיוט בעלת שני בתים הנאמר בסוף האזהרות לחג השבועות בקהילות אשכנז ואיטליה. פיוט זה כנראה איננו חלק מפיוט האזהרות עצמו, שהרי אומרים אותו גם בסוף אזהרות אתה הנחלת וגם בסוף פיוט אזהרות אזהרת ראשית, הנאמר באשכנז ביום טוב שני.

עליונים ששו
אָז שֵׁשׁ מֵאוֹת וּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִצְוֹת, פֵּרוּשׁ עָנְשָׁן וּמַתַּן שְׂכָרָן. אֲמָרוֹת טְהוֹרוֹת מְזֻקָּקוֹת שִׁבְעָתַיִם, צְרוּפוֹת כַכֶּסֶף וּבְחוּנוֹת כַּזָּהָב. אֲהוּבִים שְׁמָרוּם, עֲמוּסִים חֲקָרוּם, בְּכָל לֵב נְצָרוּם, בְּחָכְמָה דְּרָשׁוּם. אֶת אֵלֶּה תִּזְכָּר לָנוּ אֱלוֹהַּ מָעֻזֵּנוּ, וְתֵרָצֶה לָנוּ וּתְמַלֵּא מִשְׁאֲלוֹתֵינוּ. עֶלְיוֹנִים שָׂשׂוּ וְתַחְתּוֹנִים עָלְזוּ, בְּקַבָּלַת תּוֹרָה הַכְּתוּבָה מִסִּינַי. תֹּאַר כַּלָּה מְאֹד נִתְעַלָּה, בְּקַבָּלַת יוֹם זֶה עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים.

הפיוט "אז שש מאות" כולו נאמר היום כתפילה מן המניין בחג השבועות רק בקהילות אשכנזיות ואיטליאניות מועטות, אך הבית המסיים, הפותח במילים "עליונים ששו ותחתונים עלזו", נפוץ בציבור כשיר מצוי, ומושר בהזדמנויות שונות הקשורות לתורה, כגון ההקפות לשמחת תורה, הכנסת ספר תורה, סעודות סיום מסכת או שאר ספרים, סעודות החג של שבועות (שהוא חג מתן תורה) ושמחת תורה וכדומה.

רקע

פיוטי אזהרות

ערך מורחב – אזהרות

פיוט "אז שש מאות" מופיע בסיומם של פיוטי אזהרות, כגון סדרת אזהרת אתה הנחלת תורה לעמך ו"אזהרת ראשית".

אזהרות "אתה הנחלת"

ערך מורחב – אתה הנחלת

אזהרות "אתה הנחלת תורה לעמך" הוא אחד מפיוטי האזהרות המפורסמים ביותר. עיקרו הוא רשימת מצוות המנויות בסדר אלפאביתי עולה ויורד, כאשר היא אינה ערוכה על פי שום סדר הנראה לעין, והיא מכילה הן מצוות מן התורה והן מצוות שקבעו חכמים. הפיוט נתכנה גם "אזהרות דרבנן" או "אזהרות דרבנין בני מתיבתא", וייתכן כי הסיבה לכך היא שבמניינו כלולות גם מצוות דרבנן. פיוט זה היה פיוט האזהרות הנפוץ ביותר בקהילות ישראל, ומן הקדומים ביותר.

מקור הפיוט ומחברו

פיוט "אז שש מאות"

בסיום הרשימה הפיוטית של "אתה הנחלת" מופיע פיוט החתימה בן שני הבתים המתחיל במילים "אז שש מאות ושלוש עשרה מצוות", המסיים במניינן של כלל המצוות, ובתפילה שירצה האלוקים את קיומן וימלא את כל משאלותיהם של עושיהן.

אָז שֵׁשׁ מֵאוֹת וּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִצְוֹת, פֵּרוּשׁ עָנְשָׁן וּמַתַּן שְׂכָרָן.
אֲמָרוֹת טְהוֹרוֹת מְזֻקָּקוֹת שִׁבְעָתַיִם, צְרוּפוֹת כַכֶּסֶף וּבְחוּנוֹת כַּזָּהָב.

אֲהוּבִים שְׁמָרוּם, עֲמוּסִים חֲקָרוּם, בְּכָל לֵב נְצָרוּם, בְּחָכְמָה דְּרָשׁוּם.
אֶת אֵלֶּה תִּזְכָּר לָנוּ אֱלוֹהַּ מָעֻזֵּנוּ, וְתֵרָצֶה לָנוּ וּתְמַלֵּא מִשְׁאֲלוֹתֵינוּ.

עֶלְיוֹנִים שָׂשׂוּ וְתַחְתּוֹנִים עָלְזוּ, בְּקַבָּלַת תּוֹרָה הַכְּתוּבָה מִסִּינַי. [גרסה אחרת: בְּקַבָּלַת כַּלָּה כְּתֻבַּת חָתָן]
תֹּאַר כַּלָּה מְאֹד נִתְעַלָּה, בְּקַבָּלַת יוֹם זֶה עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים. [לפי הגרסאות הקדומות: עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת]

גם ר' אליהו הזקן חתם את אזהרות "אמת יהגה חכי" במילים "אז שש מאות ושלוש עשרה מצוות לכלה נועדים", ופיוט זה מצוי כמות שהוא הן כחתימת אזהרות "אתה הנחלת" והן בסוף "אזהרת ראשית". גם ר' שמעון קיירא בהקדמתו לספר "הלכות גדולות" כותב "הרי כאן שש מאות ושלש עשרה מצוות מפורשות שקיבלו ישראל על הר סיני פירוש עונשן ומתן שכרן", וגם רס"ג באזהרותיו המתחילות "את ה' אלוקיך תירא" סיים:

אָז שֵׁשׁ מֵאוֹת וּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִצְוֹת, שֶׁנָתַתָּה לָנוּ ה' אֱלֹהֵינוּ, פֵּירוּשׁ עָנְשָׁן וּמַתַּן שְׂכָרָם.

אֲהוּבִים שְׁמָרוּם, עֲמוּסִים נְצָרוּם, בְּכָל לֵב חֲקָרוּם.

אֶת אֵלֶּה תִּזְכָּר לָנוּ אֱלוֹהַּ מָעֻזֵּנוּ, וְתֵּפֶן לְקוֹל שַׁוְעָתֵינוּ,

וּתְמַלֵּא בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים כָּל מִשְׁאֲלוֹת לִבֵּינוּ.

הנוסח זהה כמעט, ומכוח ההקבלה ישנם המניחים כי חתימה זו הייתה מקובלת וידועה עוד בתקופת הגאונים; לא ידוע האם היה מקורה הוא אכן בפיוט אזהרות זה, שהוא הקדום לכל שאר הפיוטים, או שקדמה אף לו. ד"ר מנחם זולאי סבור כי זהו פיוט נפרד, ושני בתים אלו מהווים את שרידי ראשו וסופו של פיוט אלפאביתי (שהרי הוא פותח באות א', "אז", ומסיים באות ת' – "תואר"), וכנראה הוא הקדום בכל פיוטי האזהרות. המשפטים המסיימים הידועים של פיוט זה מצוטטים גם אצל תלמיד המהר"ם מרוטנבורג, ר' שמשון בר צדוק.

כיום

פיוטי אזהרות נאמרים בתפילת מוסף של שבועות קודם הקטע הפותח "ותתן לנו", קודם הציטוט "ככתוב בתורתך: שלוש פעמים בשנה", אחרי הפסוק "איש כמתנת ידו כברכת ה' אלהיך את נתן לך", או אחרי פסוקי הקרבנות לפי או"א מלך רחמן. מנהג פרנקפורט לזמר את "אז שש מאות" בניגון הקטע "בראש השנה ייכתבון" מתוך "ונתנה תוקף" הנאמר בראש השנה ויום כיפור. כיום, עם ירידת קרנם הכללית של כל פיוטי התפילות כתוצאה מהחדרתו של הנוסח הישיבתי לבתי הכנסת, אין פיוטי "אתה הנחלת" או "אז שש מאות" נאמרים ברוב בתי הכנסת בחג השבועות. בחסידות בעלזא נוהגים לשיר רק את "אז שש מאות" במהלך התפילה, והאזהרות נאמרות בשלימות בתוך חזרת הש"ץ בחסידות דושינסקיא ובקהילת וויען בירושלים, ובעוד כמה בתי כנסת בישראל ובעולם בכלל. בבית כנסת האיטלקי בירושלים, אומרים את הפיוט "אזהרת ראשית" (הנאמר בנוסח אשכנז ביום ב' של שבועות), ומיד אומרים "אז שש מאות".

הבית האחרון, "עליונים ששו", זכה להיות מוכר ונפוץ הרבה יותר מהפיוט כולו, והוא מושר רבות כשיר חסידי בפני עצמו, לרוב באירועים הקשורים לתורה ולומדיה, כגון בהקפות לשמחת תורה, בהכנסת ספר תורה, בסעודות סיום מסכת, בסעודות החג של שבועות ושמחת תורה ועוד.

לקריאה נוספת

• מבוא ר' דוד אברהם לאזהרות לרבינו שלמה בן גבירול, ירושלים תשל"ז
• מבוא ל"מחזור שבועות" של פרופ' ר' יונה פרנקל, הוצאת קורן, ירושלים תש"ס
• אוצר השירה והפיוט, ישראל דוידזון, אוצר א', מס' 8788 ו-2179

קישורים חיצוניים

• הפיוט עליונים ששו, באתר הפיוט והתפילה
• אז שש מאות, בלחן שמואל נאומבורג, בביצוע קלוד הונל ומקהלת זמרתיה, סרטון באתר יוטיוב
• מהדורה אקדמית של הפיוט הכולל פירוש וחילופי נוסחאות בתוך יונה פרנקל, מחזור לשבועות עמוד 643 (הקישור לאוצר החכמה, הזמין למנויים בלבד).