עליזה עמיר-זהר

עליזה עמיר-זהר (26 בנובמבר 1932 – 6 בינואר 2018) הייתה סופרת ישראלית, חברת קיבוץ ברעם שמילאה מגוון תפקידים ציבוריים בתנועה הקיבוצית, בתעשייה ובאקדמיה. הייתה האישה הראשונה ששימשה כמזכירת הקיבוץ הארצי.

עליזה עמיר-זהר

עליזה עמיר זהר, 1997
לידה	26 בנובמבר 1932 חוסט, צ'כוסלובקיה
פטירה	6 בינואר 2018 (בגיל 85)
מדינה	ישראל
שפות היצירה	עברית
צאצאים	רקפת זהר
פרסים והוקרה	פרס זאב לספרות ילדים ונוער (1972)

ביוגרפיה

עמיר-זהר נולדה בשנת 1932 בעיירה חוסט בצ'כוסלובקיה (כיום באוקראינה), בתם של לאה קליין וצבי פֶלבֶּרבאום. כבת שנה עלתה לארץ ישראל והתיישבה עם משפחתה בשכונת גאולה בירושלים. זמן קצר לאחר מכן חלה האב וחזר לצ'כוסלובקיה, שם נפטר. האם פרנסה את המשפחה מעבודתה כטבחית.
כנערה עברתה את שם משפחתה ל"עמיר". בהשפעת אחיו הצעיר של אביה הצטרפה לתנועת "השומר הצעיר", תחילה כחניכה, אחר כך כמדריכה וחברת קיבוץ. היא סיימה תיכון בבית חינוך לילדי עובדים, ובשנת 1951 התגייסה לנח"ל. עם סיום השירות בצה"ל הצטרפה כחברה לקיבוץ ברעם שבגליל, שנוסד ב-1949.
בקיבוץ פגשה את יעקב (יענקלה) זהר ונישאה לו. לזוג שלוש בנות, בהן הסופרת רקפת זהר.

בשנות הקמת הקיבוץ עבדה במטעים, במטבח ובהנהלת חשבונות ובהמשך הייתה גזברית הקיבוץ.

במקביל החלה לפרסם סיפורים קצרים, ובשנת 1966 יצא לאור ספרה "כמו שיש ירוק", שתיאר את החיים בקיבוץ הצעיר.

בשנת 1968 השלימה תואר ראשון בלימודי תיאטרון ופילוסופיה באוניברסיטת תל אביב, ובשנים הבאות עסקה בחינוך והוראה לתלמידי תיכון, ופרסמה עוד שני ספרי ילדים, "הגשם דום והיהלום", עליו זכתה בפרס זאב לספרות ילדים, ו"אצל סבתא נינה".

בשנים 1978–1980 ליוותה את הקמתו של קיבוץ גשור שברמת הגולן, והייתה שותפה לגיבוש "נוסחת גשור", אשר קבעה כי הקיבוץ לא יהיה מכשול לשלום.

בשנים 1980–1985 הייתה לאישה הראשונה בתפקיד מזכירת "הקיבוץ הארצי". בשנות כהונתה התמודדה התנועה הקיבוצית עם ההשלכות של חילופי השלטון במדינה בבחירות 1977, ומשבר מניות הבנקים.

עם סיום כהונתה קיבלה על עצמה את ניהול מפעל "אלכם מדיקל" של קיבוץ ברעם, וניהלה אותו עד 1990. בשנות ניהולה עבר המפעל לייצור רכיבי פלסטיק רפואיים מתכלים, קיבל את אישור ה-FDA ופרץ לשווקים בינלאומיים. פעילות זו מהווה את מקור ההכנסה המרכזי של הקיבוץ.

בין השנים 1990–1999 כיהנה כמנכ"לית ולאחר מכן כנשיאת מכללת תל חי שבאצבע הגליל. עמיר-זהר הייתה האשה הראשונה שכהנה כנשיאת מכללה בישראל. היא הובילה מהלך חלוצי של אקדמיזציה, על ידי גיוס שורה של מרצים מהשורה הראשונה להוראה במכללה הפריפריאלית. בשנת 1993 השיגה המכללה את היתר המועצה להשכלה גבוהה (המל"ג) להעניק תארים ראשונים באופן עצמאי.

בשנת 1996 הדליקה משואה ביום העצמאות, כמייצגת של התעשייה, החינוך וההתיישבות בגליל.

בשנים 1999–2007 חזרה ל"אלכם מדיקל" בתפקיד יושבת ראש מועצת המנהלים של החברה.

נפטרה ב-6 בינואר 2018, בגיל 85, ונקברה בקיבוץ ברעם.

ספריה

• כמו שיש ירוק: סיפורים (מרחביה: ספרית פועלים, תשכ"ז)
• הגשם דם והיהלום (מרחביה: ספרית פועלים, תש"ל 1969)
• אצל סבתא נינה (תל אביב: ספרית פועלים, תש"ם 1980)

לקריאה נוספת

• רבקה גורפיין, "כמו שיש ירוק". מאזנים: ירחון לספרות, כרך כ"ד, גל' 4 (1967), עמ' 338–339 <חזר ונדפס בספרה: לאור הכתוב: סופרים ומשוררים בישראל (תל אביב : הקיבוץ המאוחד, תשל"ב 1972), עמ' 81–84> (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא עליזה עמיר-זהר בוויקישיתוף

• עליזה עמיר-זהר, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
• הספרים של עליזה עמיר-זהר, באתר "סימניה"
• משה דור, הסופרת ששברה את "המונופול הגברי, מעריב, 1 באוגוסט 1980, המשך
• אלי אשכנזי‏, מתה עליזה עמיר-זהר - האישה הראשונה בתפקיד מזכירת הקיבוץ הארצי, באתר וואלה, 7 בינואר 2018
• קרני עם-עד, הלכה לעולמה עליזה עמיר-זהר, האישה הראשונה בתפקיד מזכירת הקיבוץ הארצי, mynet קיבוץ, 7 בינואר 2018
• עליזה עמיר-זהר, דף שער בספרייה הלאומית
• עליזה עמיר-זהר, בלקסיקון הספרות העברית החדשה