עמוס יעקב

שוטר ישראלי

עמוס יעקב (נולד ב-30 באפריל 1962) הוא שוטר ישראלי בדימוס ששימש כקצין משטרה בדרגת ניצב במשטרת ישראל. הוא כיהן במגוון תפקידי פיקוד וביניהם מפקד משמר הגבול ומפקד מחוזות חוף וש"י.

עמוס יעקב
לידה 1962 (בן 62 בערך)
שדי תרומות, ישראל
מדינה ישראלישראל ישראל
השתייכות משטרת ישראל
משמר הגבול
דרגה ניצב (דרגה)  ניצב
תפקידים בשירות
פעולות ומבצעים
מלחמת לבנון הראשונה  מלחמת לבנון הראשונה
מלחמת לבנון השנייה  מלחמת לבנון השנייה
עיטורים
עיטור האומץ עיטור האומץ

קורות חייו

עריכה

יעקב נולד במושב שדי תרומות.

למד בבית הספר היסודי בשדי תרומות. את לימודי התיכון למד בבית ספר בהימלפרב בירושלים.[1] יעקב התגייס בשנת 1980 ושובץ כלוחם בחטיבת גולני. הוא סיים קורס מ"כים ויצא לקורס קצינים בשנת 1982. במהלך הקורס פרצה מלחמת לבנון הראשונה ובמהלכה השתתפו חניכי הקורס בלחימה ככוח אורגני. הכוח השתתף בלחימה בגזרה המזרחית מול צבא סוריה ולאחר מכן בלחימה באזור עאליי וביירות. לאחר המלחמה וסיום הקורס שירת בתפקידי הדרכה ונמנה עם ראשוני המפקדים של חטיבת גבעתי במהלך הקמתה מחדש. בחטיבת גבעתי שימש עמוס יעקב כסגן מפקד פלוגה, מפקד פלוגה וקצין הדרכה. בשנת 1986 עבר לשמש כסמג"ד בחטיבה המרחבית של עזה, עד לשחרורו מהצבא בשנת 1987.

בשנת 1988 התגייס למשמר הגבול לפלוגה כ"ח ששימשה כיחידה ארצית לפיזור הפרות סדר וללחימה בטרור. לאחר מכן עבר לפקד על יחידות אבטחת מתקנים במג"ב צפון, בתחילה מתקן 301 ובהמשך מתקן 302.

בשנת 1993 התמנה עמוס למפקד גזרת גליל עליון. בשנת 1994 עבר לפקד על פלוגה כ"ה של מג"ב בחברון, לאחר המשבר שחוותה היחידה בעקבות אירוע הטבח במערת המכפלה. הפלוגה הייתה תחת פיקוד חטמ"ר יהודה וביצעה בתקופתו מבצעים מגוונים בכל רחבי הר חברון והייתה שותפה למעצרי מבוקשים רבים. בשנת 1995 סיים יעקב את תפקידו בחברון והתמנה למפקד פלוגה ט"ו במג"ב שהייתה אחראית על מרחב העיר שכם. לאחר השירות בשכם ביצע יעקב מגוון תפקידי מטה, הראשון בהם קצין האג"מ של מג"ב עזה. לאחר תפקיד זה עבר לשמש כסגן מפקד מרחב מג"ב מרכז.

לאחר פרוץ האינתיפאדה השנייה בשנת 2000 ועמה פיגועי התאבדות במרכזי הערים בתחומי הקו הירוק הקים משמר הגבול את מרחב התפר, חטיבה שהפעילה פלוגות ויחידות מיוחדות על מנת לסכל חדירות של מפגעים מיהודה ושומרון. עמוס יעקב התמנה לסגן מפקד המרחב החדש ובמהלך שירותו בתפקיד זה התמודדו לוחמיו עם אירועי טרור קשים. בינואר 2003 נלחם בחוליית מחבלים שחדרה ליישוב גדיש. על פועלו עוטר יחד עם קובי שבתאי, מאיר אליהו ואופיר סולימאן בעיטור האומץ של משטרת ישראל.[2]

בשנת 2003 קודם לדרגת נצ"מ (ניצב משנה) וקיבל תחת פיקודו את מרחב מג"ב צפון. במהלך ביצוע תוכנית ההתנתקות ב-2005, עמד בראש "חטיבת העמק", אחת מחטיבות המשטרה שהוקמו לצורך ביצוע התוכנית, בתפקיד זה פיקד על פינוי כפר דרום ברצועת עזה ופינוי שא נור בצפון השומרון.[3] במהלך אירועי עמונה ב-2006, פיקד על מעגל הפינוי הפנימי.[4]

בשנת 2007 התמנה למפקד מרחב מג"ב ירושלים וקודם לדרגת תנ"צ. עמוס שימש כמפקד מג"ב ירושלים עד אשר מונה למפקד בסיס ההדרכה (בה"ד) של מג"ב בשנת 2008. במסגרת זו הגה רעיון שנקרא "אימון ערכי", במסגרתו עוברים השוטרים אימונים ותכנים מיוחדים שמיועדים לעבוד על ערכיותם, כשם שבאימונים בבסיס ההדרכה עובדים על הקניית יכולות בתחומי הלחימה והמבצעים. על פעילות זו קיבלה היחידה את פרס הרמטכ"ל ליוזמות חינוכיות. בשנת 2011 הועלה לדרגת ניצב ועבר ממשמר הגבול לשמש כמפקד מחוז ש"י.

בשנת 2012 שב יעקב למשמר הגבול והתמנה למפקד משמר הגבול ה-14. כמפקד מג"ב יזם את הקמתה של תחנת מטה יהודה, תחנת משטרה ייעודית לטיפול במרחב הכפרי בסביבות בית שמש. בניגוד לשאר תחנות המשטרה, תחנת מטה יהודה פועלת על טהרת משמר הגבול. שינויים נוספים שנעשו בתקופתו כללו עבודת מטה נרחבת להגדרת המשימות של משמר הגבול במרחב הכפרי ואופן ביצועם.

עמוס יעקב פיקד על משמר הגבול במהלך מבצע "שובו אחים", לאיתור הנערים החטופים, ובמהלך "מבצע צוק איתן" ואירועי הטרור הקשים בירושלים שהתרחשו לאחריו. בעקבות אירועי השעה הורחב מג"ב ירושלים והופעלו בעיר כוחות גדולים של משמר הגבול לרבות מילואים.

בפברואר 2016 מונה למפקד מחוז חוף. במהלך שנת שירותו הראשונה במחוז חוף פיקד על אירועים מורכבים ובראשם אירוע השרפה בחיפה ב-2016, בו קיבל החלטה לפנות כ-70 אלף תושבים מבתיהם.

יעקב סיים את תפקידו בדצמבר 2017, ולאחר מכן פרש מהמשטרה.

הוא נשוי לדורית ואב לשלושה.

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא עמוס יעקב בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ רוני מלול-הכט, השמיים הם הגבול, מגזין המשטרה, ינואר 2014, עמ' 42-51
  2. ^ עמוס יעקב, באתר הגבורה
  3. ^ עמוס הראל, להט ההתנגדות אבד בגוש קטיף, עכשיו עוברים לצפון השומרון, באתר הארץ, 22 באוגוסט 2005
  4. ^ עמיחי אתאלי, חקירה נגדית, באתר nrg‏, 10 במרץ 2010