עמר דיאב

עמר דיאב
**عمرو دياب**
	עמר דיאב
	עמר דיאב
לידה	11 באוקטובר 1961 (בן 63); פורט סעיד, מצרים
שם לידה	עמר עבד אל-באסט עבד אל-עזיז דיאב
מוקד פעילות	מצרים, המזרח התיכון, מערב אירופה, הודו, דרום אמריקה.
תקופת הפעילות	מ-1983
מקום לימודים	Higher Institute of Arabic Music
סוגה	פופ ערבי, פופ לטיני
שפה מועדפת	ערבית, אנגלית
כלי נגינה	גיטרה, עוד
חברת תקליטים	Delta Sound, Nay for Media, רוטנה רקורדס, עאלם אל פן, EMI
שיתופי פעולה בולטים	שב ח'אלד, שאקירה
בן או בת זוג	Shereen Reda (1989–1992); דינה אל שרביני (2018–2020)
מספר צאצאים	4
פרסים והוקרה	פרסי המוזיקה העולמית (1998); פרסי המוזיקה העולמית (2007); פרסי המוזיקה העולמית (2002); פרסי המוזיקה העולמית (2014) ;
	http://www.amrdiab.net/ (באנגלית)
	פרופיל ב-IMDb

עַמְר עבד אל-באסט עבד אל-עזיז דיאב הידוע כעמר דיאב (בערבית: عمرو دياب או عمرو عبد الباسط عبد العزيز دياب; נולד ב-11 באוקטובר 1961 בפורט סעיד) הוא זמר מוזיקת פופ מצרי, מלחין ושחקן קולנוע, אחד הכוכבים של זמרת ה"שעבי" בגרסתה המודרנית ו"אל ג'יל" בעולם הערבי. נודע בשירי האהבה המשלבים מקצבים וצלילים מסורתיים ערביים עם נגינה בכלים ערביים ומערביים כמו גיטרה. זכה בפרסי מוזיקת עולם בשנים 2007, 2002, 1998 ו–2009. תקליטיו הם רבי-מכר בעולם הערבי. שיחק בתפקידים משניים וראשיים במספר סרטים ערביים.

ביוגרפיה

עמר דיאב נולד בשנת 1961 בפורט סעיד במשפחה בעלת כישורים מוזיקליים, ושר מילדותו, בעידוד אביו, עבד אל-באסט עבד אל-עזיז דיאב, שהיה מחונן בעצמו בקול ערב. האב עבד כמנהל המספנה במנהלת תעלת סואץ ואמו לימדה כמורה לצרפתית בתיכון הצרפתי בעיר.

בשנת 1968, בגיל שש, לרגל יום המהפכה, 23 ביולי, שר עמר דיאב את ההמנון המצרי בתחנת הרדיו המקומית של פורט סעיד והרשים את מושל העיר, שהעניק לו גיטרה כפרס. דיאב נסע מאוחר יותר באוטובוס לקהיר כדי להירשם ללימודי מוזיקה באקדמיה לאמנות של אוניברסיטת קהיר. הוא למד נגינה בעיקר בפסנתר ובעוד. בהיותו בעל מראה כובש וקול ערב, שליטה מצוינת בתנועות הגוף, לבוש בחולצות משי^[1], הוא נתגלה במהרה כאחד הכישרונות המבטיחים של תעשיית המוזיקה המצרית. בשנת 1986 סיים את לימודיו עם תואר ראשון במוזיקה ערבית. האלבום הראשון שלו בשנת 1983 נקרא "יא טריק" (يا طريق – הו, דרך!). בשנת 1990 הוא שר בערבית, בצרפתית ובאנגלית בטקס פתיחת משחקי הספורט האפריקאיים, ששודר בלוויין בכל העולם הערבי וב-CNN.

דיאב שיחק בכמה סרטים מצריים כמו "צ'חכּ ולעבּ וג'ד וחֻבּ ("ضحك ولعب وجد وحب"ׂ) "צחוק ומשחקים, רצינות ואהבה" 1993) לצדם של יוסרה ועומר שריף, "العفاريت" (אל-עפארית - "הרוחות") (1989) לצד מדיחה כאמל, וגילם את התפקיד הראשי ב- "Ice Cream with Gleam " (ايس كريم في جليم) (גלידה עם ניצוץ) (1992) יחד עם אשרף עבד אל-באקי וסימון פיליפ כאמל.

עמר דיאב התפרסם גם באירופה - בגרמניה, ספרד, פורטוגל וכו'. בשנות ה-1980 היה לאחד הכוכבים הצעירים בזירת מוזיקת "שעבי".החל משנות ה-90 של המאה ה-20 אימץ לעצמו סגנון חדש, מוזיקת ה"ג'יל" והסגנון המוכר במצרים כ"ים תיכוני" ושהתקבל בהצלחה גם במועדוני הדיסקו-פופ באירופה. לפעמים שיריו הזכירו את המוזיקה של ג'יפסי קינגס^[1] ושל גלוריה אסטפן.

בשנת 1996 זכה בשלושה פרסים של רשת הטלוויזיה הערבית ART -על השיר הטוב ביותר, סרטון הווידאו המוזיקלי הטוב ביותר וכזמר השנה. בהצלחה המסחררת זכה בשנת 1996 שירו "נור אל-עין" (نور العين אור עיני) עם הפזמון "יא חביבי" שכבש לבם של קהלים רחבים לא רק במזרח התיכון אלא גם בהודו, דרום אפריקה, ספרד ודרום אמריקה (שם היה מפורסם הדואט שלו עם הזמרת הקולומביאנית ממוצא לבנוני שאקירה בשיר "אוחוס אסי" Ojos así). שיר זה הביא לו זכיית דיסק פלטינה משולש. בשנות ה-1990 הקליט האמן גם וידאו-קליפים בערוצי הטלוויזיה הפרטיים הראשונים שהתחילו לפעול בארצות ערב.

ב-6 במאי 1998 קיבל את פרס המוזיקה העולמי מידי נסיך מונקו, אלברט השני, יחד עם סלין דיון, מריה קארי ואחרים. באותה שנה הקליט את האלבום "עוודוני" (عودوني הרגילו אותי) שזכה גם כן בהצלחת ענק. אחד משיריו, "אנא מַהמא כְּבְּרִת צע'יר" أنا مهما كبرت صغير ככל שעליתי בגיל עדיין צעיר אני) שהוא חלק מן האלבום Best of Amr Diab הוא מחוות הוקרה לגדולי הזמר המצרי, אום כולתום, עבד אל-חלים חאפז ומוחמד עבד אל-והאב. ביולי 1999 האלבום "אמרין" (قمرين שני ירחים) הוכתר כשיא הקריירה שלו כזמר. דיאב שר בדואט עם הזמר האלג'יראי שב ח'אלד ועם היווניה אנגלה דימיטרו. סרטון הווידאו "אמרין" (Amarain) שודר בטלוויזיה. גם האלבום "Tamally Ma'ak" (תַמַלי מעאכּ (تملي معاك - "תמיד איתך") (שהווידאו-קליפ שלו הופק בצ'כיה) עורר התלהבות. בשנת 2010 אחרי ניצחון נבחרת הכדורגל הלאומית של מצרים במשחקי גביע אפריקה, הוזמן עמר דיאב לשיר בקונצרט באצטדיון של קהיר לכבוד הכדורגלנים המצרים.

בדרך כלל נמנע הזמר מלהביע דעות פוליטיות, אולם בשנות הקריירה שלו ביצע שלוש פעמים שירים בעלי מסר פוליטי. בשנת 1992 את השיר " "רָציף נִמְרָה חַמְסָה" (رصيف نمرة 5 "הרציף מספר חמש") שבו נמתחה בקורת על הפרטת החברות הציבוריות במצרים ועל הסכמי השלום עם ישראל, "אל-אודס (קודס) די ארצ'נה" ("ירושלים היא אדמתנו" -القدس دي ارضنا) כתמיכה באינתיפדת אל-אקצה נגד ישראל -והשיר הפטריוטי המצרי "واحد مننا" "ואחד מננא" ("אחד מאיתנו") (2010) שנכתב לרגל 40 שנה למותו של גמאל עבד אל נאצר.

חייו הפרטיים

עמר דיאב התחתן פעמיים. מנישואיו (1992-1989) לאשתו הראשונה, שרין רידא, נולדה לו בשנת 1990 ילדה, נור. מנישואיו השניים, עם אישה סעודית, זינה מוחמד אשור, נולדו לו שלושה ילדים: התאומים (בת ובן) קנזי ועבדאללה, ובת נוספת בשם ז'אנה.

פרסים ואותות הוקרה

1997 - זמר השנה, השיר הטוב ביותר, הווידאו-קליפ הטוב ביותר, בפסטיבל הערבי השנתי
1998 - פרס המוזיקה העולמי במונקו - דיסק הפלטינה המשולש על השיר "נור אל-עין"
הוא הזמר הערבי הראשון שזכה בפרס העולמי למוזיקה של מונקו על האלבומים הנמכרים ביותר במזרח התיכון. הוא זכה בו שלוש פעמים: ב-1996 עם "נור אל-עין", ב-2001 עם Aktar Wahed ובשנת 2007 עם El leila De.
שלשה ערוצי טלוויזיה בערבית (Rotana music, Rotana cinema והערוץ הראשון המצרי) שידרו את התוכנית El Helm (החלום) לכבוד מלאת 25 שנות קריירה מוזיקלית, בהשתתפות השחקן Izzat abou Aouf כמספר.
2009 -הפרס למוזיקה של אפריקה - זמר השנה, שיר השנה, הזמר הטוב ביותר, הווידאו-קליפ הטוב ביותר *2009 - שני פרסים למוזיקה של התפוח הגדול - כזמר הטוב ביותר של השנה ועל מפעל חיים -

דיסקוגרפיה

Ya Tareek (1983) יא טריק (يا طريق הו, דרך)
Ghanny Men Albak (1984) ע'ני מן אלבךּ غنّي من قلبك (שיר מלבך)
(1985) We Mneen Ageeb Nas ומניין אגיב נאס? ومنين أجيب ناس (מניין אקבל תשובה, אנשים?)
Asef (1986) أسف אסף (סליחה)
Hala Hala (1987) האללה האללה هالله هالله (ברוך הבא, ברוך הבא)
Mayyal (1988) מַיאל ميال (מאוהב)
Khalseen (1988) خالصين (אנחנו תיקו)
(1988) Ya Helwa יא חלווה يا حلوة (הו מתוקה)
Shawwana (1989) שוואנה شوقنا (אני מתגעגעת)
Matkhafeesh (1990) מתחאפיש متخافيش (אל תדאג)
Habiby (1991) חבּיבּי حبيبي (אהובי)
Ayyamna (1992) איאמנא أيامنا (ימינו)
Ice Cream Fe Gleem (1992) (ايس كريم في جليم גלידה עם ניצוץ)
Zekrayat (1993) זכּריאת ذكريات (זיכרונות)
Ya Omrina (1993) יא עֹמְרִנא ياعمرنا (חיינו)
Weylomony (1994) וילומוני و يلوموني (הם נוזפים בי)
Rag'een (1995) ראגעין راجعين (נחזור)
Nour El Ain (1996) نور العين נור אל-עין (אור העין)
Awedony (1998) עוודוני عودوني (הרגילו אותי)
Amarain (1999) אמרין قمرين (שני ירחים)
Tamally Maak (2000) תַמַלי מעאךּ تملي معاك (תמיד איתך)
Aktar Wahed (2001) אַכְּתַר ואחִד أكتر واحد (הכי-הכי)
Allem Alby (2003) עלם אלבי علم قلبي (למד את לבי)
Leily Nahary (2004) לילי נהארי ليلي نهاري (יומי, לילוי)
Kammel Kalamak (2005) כמל כלאמך كمّل كلامك (תמשיך לדבר)
El Leila Di (2007) אל ליילה די الليلا دي (הלילה הזה)
Wayaah (2009) וויאה ويّاه (איתו)
Aslaha Betfreq (2010) אסלהא בתפרק اصلها بتفرق (היא לא כמו אחרות)
Banadeek Ta'ala (2011) بناديك تعالى (בואי, אני קורא לך)
El Leila (2013) אל-לילה الليلة (הלילה)
Shoft El Ayaam (2014) שפת אל-איאם شفت الأيام
Ahla w Ahla (2016) أحلي و أحلي אחלה ואחלה (יותר ויותר יפה)

מקורות נוספים

David Lodge, Bill Badley, Egypt - Popular/Street Music:cairo hit factory, in World Music, Rough Guide, Africa, Europe and Middle East, Vol One 1999 p. 343, 346.