ענישה בישראל
| יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: זה לא ערך, זה מאמר ביקורת עיתונאי. כמו כן הערך סובל מאי-דיוקים משמעותיים וחוסר במקורות. | |
במדינת ישראל, הגורם העיקרי הרשאי להטיל עונש הוא בית המשפט, אך ישנם גם גורמים מוסמכים נוספים הרשאים, על פי חוק, להטיל עונשים במקרים מסוימים. עקרונית, ככל שערכאת השיפוט גבוהה יותר, העונש אותו היא רשאית להטיל, הוא כבד יותר.
סמכויות הענישה של בתי המשפט בישראל (אזרחיים וצבאיים)
עריכההעונשים אותם יכול להטיל בית משפט במדינת ישראל הם:
- קנס.
- מאסר. בית משפט מחוזי רשאי להטיל אף מאסר עולם.
- מאסר על תנאי.
- עבודות שירות.
- שירות לתועלת הציבור.
- מבחן על ידי קצין מבחן ממונה.
- התחייבות להימנע מביצוע עבירה.
- הורדה בדרגה (על ידי בית דין צבאי).
- חילוט - תפיסה של רכוש מסוים השייך למבצע העבירה.
- סנקציות מסוגים שונים, בהתאם לנסיבות המקרה, כגון צו הריסה של מבנה בלתי חוקי, צו הרחקה, שלילת חזקה על ילד, הטלת קלון פלילי, וכדומה.
- עונש מוות - בשני מקרים ספציפיים בלבד: עשיית הדין בנאצים ועוזריהם וכן בגידה בביטחון המדינה בזמן מלחמה.
סמכויות הענישה של רשויות השלטון בישראל
עריכההעונשים שאותם יכולות להטיל רשויות השלטון במדינת ישראל הם:
- קנס - למשל, לשוטר יש יכולת להטיל קנס על עבירת תנועה או, שרשות שלטונית מוסמכת להטיל קנס במקרה של הפרת חוק רלוונטית, כגון קנסות מטעם מבקר המדינה על עבירות על חוק מימון מפלגות וכדומה.
- סנקציות מסוגים שונים, בהתאם לנסיבות המקרה, כגון שלילת אזרחות על ידי שר הפנים.
סמכויות הענישה של מערכת המשפט הצבאית
עריכההמחלוקת סביב מדיניות הענישה במדינת ישראל
עריכהטענה כלפי בית המשפט ונציגיו מצד הציבור והמשטרה היא, כי למרות שישראל היא מדינת חוק מתקדמת בעל מערכת חוקים מקיפה ומתקדמת, הענישה לעבריינים אינה מספקת. רבות נכתב בעיתונות היומית על מה שנחשב כקלות העונש של עברייני מין או אלימות נגד נשים. למשל, במהלך 2004 התקבלה ביקורת ציבורית רבה על כך שבית המשפט החליט לפסוק שישה חודשי עבודות שירות לבן 18 בגין אונס. דוגמה נוספת משנת 2005 היא, שחרורו של אמיל רפאלוב למעצר בית, למרות התלונות שנצברו נגדו על אלימות כנגד בת זוגו, דניאלה שחייט, שנרצחה לבסוף עקב שחרור זה.
למרות זאת, טענות אלו נדחות על ידי נציגי בית המשפט. השופטת (בדימוס) נירה לידסקי, ספגה אף היא ביקורת ציבורית על עונשים מופחתים שנתנה לעברייני מין. עם זאת טענה במהלך ראיון ב-2005 כי הטענה על קלות העונש בישראל אינה נכונה:
- "אב שאנס את בתו ונידון בגיל 50 ל-20 שנות מאסר, זה מעט? אני חושבת שלא. זה כמו מאסר עולם, שכן לא נהוג לנכות שליש מעונשיהם של עברייני מין, אלא במקרים נדירים, ולכן האב צפוי להשתחרר מהכלא בגיל 70, אם לא ישתחרר קודם לכן בארון מתים".
מאידך, במרץ 2005 טען ניצב דוד צור, מפקד מחוז תל אביב במשטרה כי החקיקה הישראלית וחוסר משאבי המשטרה מביאים לעליה בפשיעה, עקב קידוש זכויות הפרט:
- "תראה מה עשו בלוס אנג'לס, כל מי שנתפס פעם שלישית מבצע פשע, נשלח למאסר עולם בלי שום שיקול דעת. אנחנו בישראל נמצאים היום במקום שארצות הברית הייתה בשנות השמונים, כשהאמריקנים היו מאוד ליברלים, כשהזכויות של הפרט היו ברמה הרבה יותר גבוהה באיזון האינטרסים מול הזכות של החברה לחיות בביטחון. זה מצב שגרם לכך שהפשיעה הגיעה לממדים בלתי נסבלים. לדעתי זה ייקח עוד כמה שנים ואנחנו גם נגיע לנקודה הזו".
- "החקיקה שלנו צריכה להיות הרבה יותר מחמירה. תראה את חוק המעצרים החדש שהגביל את המשטרה מבחינת תפוסת מקומות הכליאה וזמן החקירה, את המגבלות שיש בתחום האזנות הסתר. הטרנד של החקיקה בישראל מקדש את הזכות של הפרט וכובל את הידיים של מערכת אכיפת החוק בהבאת הראיות. תוסיף לזה את העובדה שהמשטרה לא מתוגברת במשאבים ואתה מקבל מצב שבו מערכת אכיפת החוק כורעת תחת העומס. רצו להביא חוק נאור, רק בלי התקציב שיגבה אותו".
קשה לערוך השוואה כמותית ואיכותית לגבי מערכת הענישה בישראל לבין ארצות אחרות בעולם, בין אם בהיעדר נתונים מדויקים ובין אם עקב היות הענישה סובייקטיבית ותלויה בהקשר תרבותי. הכוונה, שבעוד שישנם דברים שנראים כענישה אכזרית ופשע במדינות מסוימות, באחרות זה אינו נחשב כפשע אלא חובה או היתר הנובעים מן התרבות (למשל, רצח על רקע חילול כבוד המשפחה).
הסייגים לעונש מוות בישראל הם, כי ניתן להטיל עונש מוות במקרה של בגידה, גרימה למלחמה ועשיית פשעים נגד האנושות או נגד העם היהודי.
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה- נפתלי רוטנברג, לא לעונש מוות, באתר הארץ, 23 באוקטובר 2011
- אסף גור,דוד צור ניצב לבדו, מעריב, מרץ 2005
- דורית גבאי, "נירה לידסקי מסירה את הגלימה", מעריב, מרץ 2005
- אורית קמיר, ענייני דיומא: אונס והטרדה מינית
- פסק הדין של בג"ץ נגד שיטות ענישה פיזיות בשב"כ
- צוהר לבית הסוהר - עבירות ועונשים בישראל, תאוריה וישום