ויקיפדיה

עץ מאובן

עץ מאובן (באנגלית: Petrified wood. מיוונית עתיקה: πέτρα, סלע, או אבן; מילולית: עץ שהפך לאבן), הוא השם שניתן לסוג של מאובני עץ, השרידים המאובנים של צמחייה יבשתית. התאבנות (Petrifaction, בניגוד להיווצרות של מאובן דפוס או העתק, שהיא Fossilization) היא תוצאה של תהליך שבו עץ או צמחים דמויי עץ הוחלפו באבן באמצעות תהליך מינרליזציה הכולל לעיתים קרובות פרמינרליזציה (permineralization, המתרחשת כאשר מינרלים מפעפעים מתוך תמיסה וממלאים את פנים התאים וחללים ריקים אחרים) והחלפה.[1] החומרים האורגניים המרכיבים את דפנות התא שוכפלו עם מינרלים (בעיקר סיליקה בצורה של אופאל, כלקדון או קוורץ). במקרים מסוימים, המבנה המקורי של רקמת הגזע נשמר חלקית. בניגוד למאובנים צמחיים אחרים, שהם בדרך כלל טביעות או דחיסות, עץ מאובן הוא ייצוג תלת־ממדי של החומר האורגני המקורי.

פרוסה מלוטשת של עץ מאובן מתקופת הטריאס המאוחרת (לפני כ-230 מיליון שנה) שנמצאה באריזונה. ניתן לזהות שרידי חרקים בתמונה מוגדלת.
בול עץ מאובן בפארק הלאומי פטריפייד פורסט

תהליך ההתאבנות מתרחש מתחת לאדמה, כאשר עץ נקבר במים או באפר געשי. נוכחות מים מפחיתה את זמינות החמצן וכך מעוכב פירוק אירובי על ידי חיידקים ופטריות. מים עמוסים במינרלים הזורמים דרך המשקעים עלולים להוביל לפרמינרליזציה. במהלך ההחלפה, דפנות התא של הצמח משמשות תבנית למינרליזציה.[2] צריך להיות איזון בין ריקבון של תאית וליגנין ותבנית המינרלים כדי שהפרטים התאיים ישמרו בנאמנות. רוב החומר האורגני מתפרק לעיתים קרובות, אולם חלק מהליגנין עשוי להישאר.[3] סיליקה בצורת אופאל יכולה לצרוב ולחלחל לעץ במהירות יחסית בסביבות מעיינות חמים.[4] עם זאת, עץ מאובן נוצר לרוב מעצים שנקברו במשקעים עדינים של דלתות ומשטחי שיטפונות או להארים וולקניים וערוגות אפר.[5][6] יער שבו התאבן חומר כזה מכונה יער מאובן.

היווצרות

עריכה
 
עץ קליקסילון (Callixylon) מאובן דרך מיקרוסקופ
 
עץ מאובן שעבר מינרליזציה עם קרנוטיט מסנט ג'ורג', יוטה
 
עץ מאובן מתצורת שינארומפ (Shinarump) במכרה נאסימיינטו (Nacimiento), קובה, ניו מקסיקו. בעץ החום מימין נראית מינרליזציה של סיליקה קונבנציונלית. בעץ השחור משמאל נראית מינרליזציה יוצאת דופן עם כלקוציט (Chalcocite) ומינרלים גופרתיים אחרים. הכתמים הכחולים-ירוקים הם מחמצון של הכלקוציט לאזוריט ומלכיט.

עץ מאובן נוצר כאשר גבעולים עציים של צמחים קבורים במשקעים רטובים רוויים במינרלים מומסים. המחסור בחמצן מאט את ריקבון העץ ומאפשר למינרלים להחליף את דפנות התא ולמלא חללים בעץ.[1][2]

העץ מורכב ברובו מהולוצלולוזה (holocellulose, שהיא תאית והמיצלולוז) וליגנין. יחד, חומרים אלו הם 95% מההרכב היבש של העץ. כמעט מחצית מזה היא תאית, המעניקה לעץ חלק גדול מהחוזק שלו. תאית מורכבת משרשראות ארוכות של גלוקוז שעבר פולימריזציה, המסודרות למיקרו-סיבים המחזקים את דפנות התא של העץ. המיצלולוז, פולימר מסועף של סוכרים פשוטים שונים, מהווה את רוב ההרכב הנותר של הפרקט, בעוד שליגנין, שהוא פולימר של פניל-פרופנים (phenylpropanes), נפוץ יותר בעץ רך. ההמיצלולוז והליגנין מצפים ומחזקים את המיקרו-סיב של התאית.[2]

עץ מת מתפרק בדרך כלל במהירות על ידי מיקרואורגניזמים, החל בהולוצלולוז. הליגנין הוא הידרופובי (דוחה מים) ומתפרק הרבה יותר לאט. קצב הריקבון מושפע מהטמפרטורה ומידת הלחות, אך היעדר חמצן הוא הגורם החשוב ביותר לשימור רקמת העץ: אורגניזמים המפרקים ליגנין חייבים לקבל חמצן לתהליכי חייהם. כתוצאה מכך, עץ מאובן ישן יותר מהאאוקן – בן 56 מיליון שנים ומעלה – איבד כמעט את כל ההולוצלולוז שלו, ונשאר רק ליגנין. בנוסף לפירוק המיקרוביאלי, עץ הקבור בסביבה בסיסית מתפרק במהירות על ידי תגובות אנאורגניות עם האלקלי.[2]

עץ נשמר מפני פירוק על ידי קבורה מהירה בבוץ, במיוחד בוץ הנוצר מאפר וולקני.[7] לאחר מכן העץ עובר מינרליזציה שהופכת אותו לאבן. עץ לא מינרלי נמצא בתצורות מעידן הפלאוזואיקון, במיוחד קליקסילון (Callixylon) מאבן חול של בראה (Berea), אבל גילוי כזה הוא יוצא דופן. העץ המאובן נחשף מאוחר יותר על ידי שחיקה של המשקעים שסביבו. עץ מאובן שאינו מינרלי נהרס במהירות כאשר הוא נחשף בשחיקה, אך עץ מאובן הוא עמיד למדי.[2]

כ-40 מינרלים זוהו בעץ מאובן, אך מינרלי סיליקה הם החשובים ביותר. קלציט ופיריט נדירים יותר. סיליקה נקשרת לתאית בדפנות התא באמצעות קשר מימן ויוצרת מעין תבנית. לאחר מכן, סיליקה נוספת מחליפה את התאית כשזו מתפרקת, כך שדפנות התא נשמרות לרוב לפרטי פרטים.[2] כך מתחילה הסיליקציה בתוך דפנות התא, והחללים בתוך התאים וביניהם מתמלאים בסיליקה בהדרגה.[1][8][9] עם הזמן, כמעט כל החומר האורגני המקורי הולך לאיבוד; רק כ-10% נותרו בעץ המאובן.[1][2] החומר הנותר הוא סיליקה כמעט טהורה, עם ברזל, אלומיניום ויסודות אלקליים ואדמה אלקלית שנמצאים באופן מובחן. ברזל, סידן ואלומיניום הם הנפוצים ביותר, ואחד או יותר מהיסודות הללו עשויים להוות יותר מ-1% מהרכב העץ המאובן.[2]

המחקר עוד לא הכריע איזו צורה לובשת הסיליקה בתחילה. ישנן עדויות למשקע ראשוני של אופאל, אשר לאחר מכן מתגבש מחדש לקוורץ לאורך תקופות זמן ארוכות.[2][9] מצד שני, ישנן עדויות לכך שסיליקה משוקעת ישירות כקוורץ.[8]

עץ יכול להפוך לסיליקציה במהירות רבה במעיינות חמים עשירים בסיליקה.[10] בעוד שעץ מאובן בסביבה זו הוא רק חלק מינורי מהתיעוד הגאולוגי,[2] מרבצי מעיינות חמים חשובים לפלאונטולוגים מכיוון שמרבצים כאלה משמרים לעיתים חלקי צמחים עדינים יותר בפירוט מעולה. מרבצי לאגרשטטה אלה כוללים את ערוגות הגיר מתקופת הפלאוזואיקון רינייה צ'רט (Rhynie Chert) ואת אבן הגיר של מזרח קירקטון (East Kirkton Limestone) – שני מקומות אלה נמצאים בסקוטלנד – המתעדות שלבים מוקדמים באבולוציה של צמחי אדמה.[11]

רוב הצבע בעץ מאובן מגיע משרידי מתכות (מתכות קורט). מבין אלה, הברזל הוא החשוב ביותר, והוא יכול לייצר מגוון גוונים בהתאם למצב החמצון שלו. כרום מייצר עץ מאובן בצבע ירוק עז. וריאציות בצבע כנראה משקפות אפיזודות שונות של מינרליזציה. במקרים מסוימים, שינויים עשויים לנבוע מהפרדה כרומטוגרפית של שרידי מתכות.[12]

עץ יכול להתאבן גם על ידי קלציט, כפי שמתרחש בתבניות (קונקרטים) במרבצי פחם. עץ מאובן על ידי קלציט נוטה לשמור על חלק גדול יותר מהחומר האורגני המקורי שלו. ההתאבנות מתחילה עם שקיעת המינרל גתיט בדפנות התא, ולאחר מכן שקיעה של קלציט בחללים.[13] עץ מפוחם עמיד בפני הפיכה לסיליקט ובדרך כלל מאובן על ידי מינרלים אחרים.[1] עץ מאובן על ידי מינרלים שאינם מינרלי סיליקה נוטה לצבור מתכות כבדות, כגון אורניום, סלניום וגרמניום. האורניום נפוץ יותר בעץ עתיר ליגנין וגרמניום נפוץ יותר בעץ המשומר במרבצי פחם. בור, אבץ וזרחן נמוכים באופן חריג בעץ מאובנים, מה שמרמז שהם נשטפים או נספגים על ידי מיקרואורגניזמים.[2]

מינרלים חלופיים ופחות נפוצים בעץ מאובן הם כלקוציט או מינרלים גופרתיים אחרים. אלה נכרו כעפרות נחושת במקומות כמו מכרה נאצימיינטו ליד קובה, ניו מקסיקו.[14]

הדמיית עץ מאובן

עריכה

מדענים ניסו לשכפל את תהליך ההתאבנות של העץ, הן כדי להבין טוב יותר את תהליך ההתאבנות הטבעי[2] והן כדי לבדוק את השימוש בו כחומר קרמי.[15] ניסיונות מוקדמים נעשו בנתרן מטסיליקט כמקור לסיליקה, אך אורתוזיליקט טטראתיל הוכח כמבטיח יותר.[2]

שימושים

עריכה
 
שולחן בנוי מעץ מאובן

לעץ מאובן יש שימוש מוגבל בתכשיטים, אך הוא משמש בעיקר לייצור פריטים דקורטיביים כגון קצוות ספרים, משטחי שולחן, לוחות שעון או חפצי נוי אחרים.[16] מספר מבני פואבלון קדמונים ליד הפארק הלאומי פטריפייד פורסט נבנו מעץ מאובן, כולל בית האגייט פואבלו (Agate House Pueblo).[17] עץ מאובן משמש גם בריפוי ניו אייג'י.[18][19]

דוגמאות

עריכה

עץ מאובן נמצא ברחבי העולם בערוגות משקע מהדבון (לפני כ-390 מיליון שנה), כאשר צמחים עציים הופיעו לראשונה על יבשה, ועד כמעט היום. "יערות" מאובנים נוטים להיות או (1) מערכות אקולוגיות שלמות שנקברות בהתפרצויות געשיות, שבהן גזעים נשארים לעיתים קרובות בעמדת הצמיחה שלהם, או (2) הצטברויות של עצי סחף בסביבות פלוויאליות (שיטפוניות). ברכס אמטיסט בפארק הלאומי ילוסטון יש 27 מערכות אקולוגיות רצופות, עוקבות, של יער שנקבר בהתפרצויות, בעוד שהפארק הלאומי של יער מאובן (Petrified Forest National Park) הוא דוגמה טובה להצטברויות של עצי סחף.[2]

אפר וולקני מתאים במיוחד לשימור עצים, מכיוון שכמויות גדולות של סיליקה משתחררות עם האפר באוויר. נוכחות של עץ מאובן במצע משקע היא לעיתים קרובות אינדיקציה לנוכחות של אפר וולקני שעבר בליה.[5] עץ מאובן יכול להיווצר גם במשקעים ארקוזיים, עשירים בפצלת השדה ומינרלים אחרים המשחררים סיליקה כשהם מתפרקים. נראה כי האקלים החם של הסופרמונסון של תור הקרבון עד לתור הפרם גרם לתפוצה של תהליך זה. שימור יערות מאובנים בערוגות אפר וולקני מושפע פחות מהאקלים ומשמר מגוון גדול יותר של מינים.[20]

אזורים עם מספר רב של עצים מאובנים כוללים:

אפריקה

עריכה
 
גוש עץ מאובן ליד אל קורו (El Kurru, צפון סודאן)
 
עץ מאובן של ולויטשיה ביער המאובן של נמיביה

אסיה

עריכה
  • סין – אגן הג'ונגאר של שינג'יאנג, צפון מערב סין, הממשלה פרסמה מאבק נגד איסוף פיראטי של החומר הזה.[דרוש מקור]
  • הודו – אתרים גאולוגיים מוגנים הידועים בעץ המאובן שבהם הם פארק המאובנים הלאומי טירוואקאראי (Tiruvakkarai, ובו מאובנים בני 20 מיליון שנה) ופארק המאובנים של אקאל ווד (מאובנים בני 180 מיליון שנה). עץ מאובן התגלה גם בדולאווירה במחוז קוץ' (Kutch), בגוג'ראט, המתוארך ל-176–187 מיליון שנים לפני זמננו.[24]
  • יפן – יער מאובן שמור במוזיאון סנדאי סיטי טומיזאווה
  • אינדונזיה – עץ מאובן מכסה מספר אזורים בבנטן וגם בחלק מהפארק הלאומי הר הלימון סלק (Halimun Salak).
  • ישראל – מספר דוגמאות לעצים מאובנים יש במכתש הגדול שבמדבר הנגב.
  • פקיסטן – סינדה – דאדו – יער מאובן בפארק הלאומי חירתאר
  • ערב הסעודית – יער מאובן מצפון לריאד[דרוש מקור]
  • תאילנד – פארק היער המאובן של בנטק במחוז באן טאק הוא בעל העץ המאובן הארוך ביותר בעולם.[25] אורכו 69.7 מטרים.[26]

אוקיאניה

עריכה
  • אוסטרליה – מרבצים של עץ מאובן ועץ שעבר תהליך של אופליזציה. צ'ינצ'ילה, קווינסלנד, מפורסמת בזכות ה"צ'ינצ'ילה האדומה" שלה.
  • ניו זילנד:
    • מפרץ קוריו על חוף קטלינס (Catlins) מכיל דוגמאות רבות של עץ מאובן.
    • יער מאובנים, טקפונה, אוקלנד
    • חוף מפרץ טיטאהי (Titahi Bay Beach), פוריורה (Porirua)

אירופה

עריכה

אמריקה הצפונית

עריכה
 
בולי עץ מאובנים בפארק הלאומי פטריפייד פורסט, אריזונה, ארצות הברית

אמריקה הדרומית

עריכה
 
בול עץ מאובן בפארק הגאולוגי פלאורוטה (Paleorrota), ברזיל
  • ארגנטינה – ביער המאובן של סרמיינטו וביער המאובנים בירמילו במחוז סנטה קרוס בפטגוניה הארגנטינאית יש עצים רבים שקוטרם עולה על 3 מטרים ואורכם – על 30 מטרים.[37]
  • ברזיל:
    • בפארק הגאוגרפי של פלאורוטה (Paleorrota) ישנו אזור עצום עם עצים מאובנים.[38]
    • ביער המורשת של העצים המאובנים (Monumento Natural das Árvores Fossilizadas – "אנדרטת עצי מאובנים") בטוקנטינס יש יערות מאובנים של דיקסונאסיה (Dicksonaceae, במיוחד פסרוניוס ו-Tietea singularis) ושל ארתרופיטיס (arthropitys).
    • ניתן למצוא גם יערות מאובנים של דיקסוניוס (במיוחד פסרוניוס ו-Tietea singularis) וארתרופיטיס במדינת סאו פאולו [39]
    • יער המאובנים של טרסינה (Floresta Fóssil de Teresina) ליד נהר פוטי, פיאאוי, מתור הפרם (לפני 270–280 מיליון שנים בערך).
  • אקוודור – יער המאובנים של פויאנגו (Puyango Petrified Forest) – אחד הממצאים העשירים ביותר של עץ מאובן בעולם.

ראו גם

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא עץ מאובן בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ 1 2 3 4 5 Mustoe, George (2017-11-20). "Wood Petrifaction: A New View of Permineralization and Replacement". Geosciences. 7 (4): 17. Bibcode:2017Geosc...7..119M. doi:10.3390/geosciences7040119.
  2. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 Leo, Richard; Barghoorn, Elso (1976-12-07). "Silicification of Wood". Botanical Museum Leaflets, Harvard University. 25 (1): 47. doi:10.5962/p.295209. JSTOR 41762773.
  3. ^ "Frequently Asked Questions - Petrified Forest National Park (U.S. National Park Service)".
  4. ^ Akahane, Hisatada; Furuno, Takeshi; Miyajima, Hiroshi; Yoshikawa, Toshiyuki; Yamamoto, Shigeru (2004-07-15). "Rapid wood silicification in hot spring water: An explanation of silicification of wood during the Earth's history". Sedimentary Geology. 169 (3–4): 219–228. Bibcode:2004SedG..169..219A. doi:10.1016/j.sedgeo.2004.06.003.
  5. ^ 1 2 Muratal, Kiguma (1940-08-01). "Volcanic Ash as a Source of Silica for Silicification of Wood". American Journal of Science. 238 (8): 10. Bibcode:1940AmJS..238..586M. doi:10.2475/ajs.238.8.586. אורכב מ-המקור ב-2019-10-10. נבדק ב-2019-10-10.
  6. ^ Matysovà, Petral; Roßler, Ronny; Götz, Jens; Leichmann, Jaromír; Forbes, Gordon; Taylor, Edith; Sakala, Jakub; Grygar, Tomáš (2010-06-01). "Alluvial and Volcanic Pathways to Silicified Plant Stems (Upper Carboniferous-Triassic) and their Taphonomic and Paleoenvironmental Meaning". Palaeogeography, Palaeoclimate, Palaeoecology. 292 (1–2): 17. Bibcode:2010PPP...292..127M. doi:10.1016/j.palaeo.2010.03.036.
  7. ^ Murata, K. J. (1 באוגוסט 1940). "Volcanic ash as a source of silica for the silification of wood". American Journal of Science. 238 (8): 586–596. Bibcode:1940AmJS..238..586M. doi:10.2475/ajs.238.8.586. {{cite journal}}: (עזרה)
  8. ^ 1 2 Weibel, Rikke (בינואר 1996). "Petrified wood from an unconsolidated sediment, Voervadsbro, Denmark". Sedimentary Geology. 101 (1–2): 31–41. Bibcode:1996SedG..101...31W. doi:10.1016/0037-0738(95)00013-5. {{cite journal}}: (עזרה)
  9. ^ 1 2 Mustoe, George (14 באוקטובר 2015). "Late Tertiary Petrified Wood from Nevada, USA: Evidence of Multiple Silicification Pathways". Geosciences. 5 (4): 286–309. Bibcode:2015Geosc...5..286M. doi:10.3390/geosciences5040286. {{cite journal}}: (עזרה)
  10. ^ Akahane, Hisatada; Furuno, Takeshi; Miyajima, Hiroshi; Yoshikawa, Toshiyuki; Yamamoto, Shigeru (ביולי 2004). "Rapid wood silicification in hot spring water: an explanation of silicification of wood during the Earth's history". Sedimentary Geology. 169 (3–4): 219–228. Bibcode:2004SedG..169..219A. doi:10.1016/j.sedgeo.2004.06.003. {{cite journal}}: (עזרה)
  11. ^ McGhee, George R. (2013). When the invasion of land failed : the legacy of the Devonian extinctions. New York: Columbia University Press. p. 39. ISBN 9780231160575.
  12. ^ Mustoe, George; Acosta, Marisa (9 במאי 2016). "Origin of Petrified Wood Color". Geosciences. 6 (2): 25. Bibcode:2016Geosc...6...25M. doi:10.3390/geosciences6020025. {{cite journal}}: (עזרה)
  13. ^ Nowak, J.; Nowak, D.; Chevallier, P.; Lekki, J.; van Grieken, R.; Kuczumow, A. (באוגוסט 2007). "Analysis of Composite Structure and Primordial Wood Remains in Petrified Wood". Applied Spectroscopy. 61 (8): 889–895. Bibcode:2007ApSpe..61..889N. doi:10.1366/000370207781540141. PMID 17716409. {{cite journal}}: (עזרה)
  14. ^ Talbott, Lyle W. (1974). "Nacimiento pit, a Triassic strata-bound copper deposit" (PDF). New Mexico Geological Society Field Conference Series. 25: 301–304. נבדק ב-29 באפריל 2020. {{cite journal}}: (עזרה)
  15. ^ Dietrich, Dagmar; Viney, Mike; Lampke, Thomas (20 במאי 2015). "Petrifactions and Wood-Templated Ceramics: Comparisons Between Natural and Artificial Silicification". IAWA Journal. 36 (2): 167–185. doi:10.1163/22941932-00000094. {{cite journal}}: (עזרה)
  16. ^ Ralph, Jolyon; Ralph, Katya. "Petrified Wood (Fossilized Wood)". Gemdat.org. נבדק ב-15 במרץ 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  17. ^ Lucas, Spencer G., ed. (2006). America's Antiquities: 100 Years of Managing Fossils on Federal Lands. New Mexico Museum of Natural History & Science. pp. 72–74. נבדק ב-15 במרץ 2021. {{cite book}}: (עזרה)
  18. ^ Tatsuya, Yumiyama; 弓山達也 (1995). "Varieties of Healing in Present-Day Japan". Japanese Journal of Religious Studies. 22 (3/4): 267–282. JSTOR 30234455.
  19. ^ Eastwood, Michael (2011). Crystal oversoul attunements : 44 healing cards & book. Forres, Scotland: Findhorn Press. ISBN 9781844094950.
  20. ^ Matysová, Petra; Rössler, Ronny; Götze, Jens; Leichmann, Jaromír; Forbes, Gordon; Taylor, Edith L.; Sakala, Jakub; Grygar, Tomáš (ביוני 2010). "Alluvial and volcanic pathways to silicified plant stems (Upper Carboniferous–Triassic) and their taphonomic and palaeoenvironmental meaning". Palaeogeography, Palaeoclimatology, Palaeoecology. 292 (1–2): 127–143. Bibcode:2010PPP...292..127M. doi:10.1016/j.palaeo.2010.03.036. {{cite journal}}: (עזרה)
  21. ^ "IAWA: The International Association of Wood Anatomists" (PDF).
  22. ^ "Petrified Wood Fossils from Madagascar".
  23. ^ Chunk of petrified wood near El Kurru (Northern Sudan) Retrieved 20 May 2019.
  24. ^ "Jurassic age plant fossil found near Dholavira". The Times of India. 5 בינואר 2007. נבדק ב-7 ביולי 2014. {{cite news}}: (עזרה)
  25. ^ "The Petrified Wood Forest, Tak, Thailand". 1 בינואר 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  26. ^ "Petrified log in Tak recognised by Guinness World Records". 8 ביולי 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  27. ^ Jacob Leloux (25 במאי 2001). "A petrified forest near Hoegaarden". אורכב מ-המקור ב-13 ביולי 2004. {{cite web}}: (עזרה)
  28. ^ Fairon-Demaret, M.; Steurbaut, E.; Damblon, F.; Dupuis, C.; Smith, T.; Gerrienne, P. (2003). "The in situ Glyptostroboxylon forest of Hoegaarden (Belgium) at the Initial Eocene Thermal Maximum (55 Ma)" (PDF). Review of Palaeobotany and Palynology. 126 (1–2): 103–129. Bibcode:2003RPaPa.126..103F. doi:10.1016/S0034-6667(03)00062-9.
  29. ^ "Petrified Wood from Goudberg, Hoegaarden, Flemish Brabant Province, Belgium". Mindat.org. Hudson Institute of Mineralogy. נבדק ב-14 במאי 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  30. ^ "Goderdzi Petrified Forest Natural Monument". Agency of Protected Areas of Georgia. נבדק ב-11 בספטמבר 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  31. ^ Weisberger, Mindy (2015-11-20). "In Photos: Fossil Forest Unearthed in the Arctic". livescience.com (באנגלית). נבדק ב-2021-11-17.
  32. ^ Berry, Christopher M.; Marshall, John E. A. (2015-12-01). "Lycopsid forests in the early Late Devonian paleoequatorial zone of Svalbard". Geology. 43 (12): 1043–1046. Bibcode:2015Geo....43.1043B. doi:10.1130/G37000.1. ISSN 0091-7613.
  33. ^ Stephencille Heritage site
  34. ^ Wheeler, Elisabeth A.; Brown, Peter K.; Koch, Allan J. (1 במאי 2019). "Late Paleocene woods from Cherokee Ranch, Colorado, U.S.A." Rocky Mountain Geology. University of Wyoming. 54: 33. Bibcode:2019RMGeo..54...33W. doi:10.24872/rmgjournal.54.1.33. נבדק ב-24 ביולי 2023. {{cite journal}}: (עזרה)
  35. ^ "World's oldest fossil trees uncovered in New York". BBC. 19 בדצמבר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  36. ^ "Petrified Wood". nps. 1 ביוני 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  37. ^ "Unieke collectie van versteend houten producten". xyleia.eu. נבדק ב-2 בנובמבר 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  38. ^ "RS VIRTUAL – O Rio Grande do Sul na Internet". אורכב מ-המקור ב-2012-02-07.
  39. ^ FAPESP Research Magazine – Edition 210 – August 2013
אוחזר מתוך "https://he.wiki.x.io/w/index.php?title=עץ_מאובן&oldid=39771279"