פואה גרינשפון
פּוּאָה גרינשפּוֹן (16 באפריל 1900 – 26 בספטמבר 1966) היה מלחין, מורה למוזיקה ויצרן כלי נגינה ישראלי.
 | |
| פואה גרינשפון, 31 בדצמבר 1965 | |
| לידה |
16 באפריל 1900 אודסה, האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| פטירה |
26 בספטמבר 1966 (בגיל 66) ישראל |
| מקום קבורה |
בית העלמין הדרום |
| מוקד פעילות |
 ישראל |
| מקום לימודים |
הגימנסיה העברית "הרצליה" |
  | |
ביוגרפיה
עריכה
נולד באודסה שבדרום-מערב האימפריה הרוסית (כיום באוקראינה) למשפחה בת שלושה ילדים. אמו הייתה פרל-פנינה ואביו נחום גרינשפון היה יוצק ברזל במקצועו, שהוזמן ב-1902 לנהל את בית היציקה של ליאון שטיין, חלוץ התעשייה הישראלית, בנווה צדק. נחום שב ב-1904 לאודסה והעלה את משפחתו לארץ ישראל. ביפו נולדו לבני הזוג עוד ארבעה ילדים.
למד בגימנסיה הרצליה והיה תלמידו של המורה למוזיקה והמלחין חנינא קרצ'בסקי. גרינשפון היה מהתלמידים הראשונים של קונסרבטוריון שולמית ולמד נגינה בכינור אצל משה הופנקו.
ב-1917 גורש ביחד עם תושבי תל אביב על ידי הטורקים. משפחתו השתקעה בחיפה, שם היה אביו למנהל בית יציקה ומורה בבית המלאכה שליד הטכניון. גרינשפון הופיע שם בקונצרטים של מוזיקה קאמרית. הוא ניגן גם לפני גנרל אוטו לימן פון סנדרס שהיה באותה תקופה מפקד כוחות הצבא העות'מאני בארץ ישראל. גרינשפון לימד מוזיקה בבית הספר הריאלי ובאותו זמן החל להלחין את שיריו הראשונים.
ב-1923 יצא לאיטליה להשתלם בנגינה ובלימוד הוראת כינור בקונסרבטוריון וֶרדי במילאנו.
ב-1928 חזר ארצה ומונה למורה לזמרה ומוזיקה בגימנסיה הרצליה, לאחר שתפקיד זה התפנה עקב מותו של חנינא קרצ'בסקי. הוא הדריך גם מורים ומחנכים בהוראת זימרה וסולפג'. הקים מכונים ללימוד מוזיקה לתלמידי בבתי ספר בתל אביב, ירושלים וחיפה. ניהל את המכון להשכלה מוזיקלית בבתי הספר העירוניים בתל אביב.
הכלי האהוב עליו היה חלילית. הוא טבע מונח זה בעברית כדי להבדילו מחליל צד. הוא הדריך גם בבניית חליליות וכאשר פרצה מלחמת העולם השנייה ואי אפשר היה לייבא חליליות, קבל אישור מהשלטונות הבריטיים להשתמש בעץ מאדני מסילת רכבת. בשנת 1941 פתח את מפעל "חלילית" (חלילית גרינשפון פ. ובניו) לייצור ושיווק כלי נגינה. כיום חברת חלילית היא רשת לכלי נגינה עם מספר סניפים ברחבי הארץ.
נקבר בבית עלמין הדרום[1].
הותיר אישה, וירה פנינה גרינשפון (1902–1989[2]), וילדים.
אחותו יונה נישאה ליצחק בן-יעקב[3]. אחיו הרצל גרינשפון היה מחלוצי תעשיית המתכת בארץ וחלוץ הקמת ענף הספנות בישראל. אחיו, דוד גרינשפון, ניהל את "חוט-בר" למוצרי מתכת ואת "גוויל" ליצור נייר. אחותו, נחמה נישאה ליצחק ארמן, ממנהלי חברת שמן תעשיות.
ב-18 ביוני 2012, במסגרת המפעל להנצחת אמנים של עיריית תל אביב, נערך טקס הסרה הלוט מעל ביתו של פואה גרינשפון בתל אביב. בטקס הושרו שיריו ואליהו הכהן סיפר על פעלו בחינוך המוזיקלי ובזמר העברי.
ספריו
עריכה- שירת הדור: מנגינות לבית הספר ולעם ליחיד ולמקהלה, תל אביב: פ. גרינשפון, תרפ"ט 1929. (תווים)
- מחברת כללית לזמרה ונגינה בבתי הספר הכלליים, 2 חוברות, תל אביב: אמנות, תרצ"ו.
- אני לומד תווים: (צעדים ראשונים) לשעורי הזמרה והנגינה בבתי הספר העממיים, תל אביב: אמנות, תרצ"ו.
- חמשים קנונים לשירה ולנגינה; חוברו ולוקטו על ידי פ. גרינשפון ומ. למפל, תל אביב: הוצאת המכון לשעורי נגינה ותזמורת מרכזית בבתי הספר העירוניים ('ספריה מוזיקלית לנער ולעם "רננים"'), 1938. (תויים)
- קנונים לשירה ולנגינה: בחלילים סופרנו אלט טנור ובס עם או בלי מנדולינה מנדולה גיטרה כנור צ’לו ועוד; חוברו ולוקטו על ידי פ. גרינשפון, תל אביב: הוצאת חלילית, 1959. (תווים)
- שירים, תל אביב–יפו: חלילית, [תשכ"-]. (לחנים שלו לשירים של משוררים אחרים) (תווים) (התוכן: שירי שבת וחג; שירי טבע; שירי ערש; שירים שונים; קנונים)
לקריאה נוספת
עריכה- יוסי ספיבק, 'הנחבא אל הכלים – פואה גרינשפון', רוקדים המגזין לריקודי עם ומחול) 43 (1997), 18–19.
קישורים חיצוניים
עריכה
- פואה גרינשפון, באתר זמרשת
- פואה גרינשפון, באתר שירונט
פואה גרינשפון, באתר MusicBrainz (באנגלית)- פואה גרינשפון, דף שער בספרייה הלאומית
- רשימת הפרסומים של פואה גרינשפון, בקטלוג הספרייה הלאומית
- מירי גרינשפון מספרת על סבה
- אליהו הכהן על פואה גרינשפון
.svg){kind=logo}
הערות שוליים
עריכה- ^ פואה גרינשפון באתר חברה קדישא ת"א–יפו
- ^ פנינה גרינשפון באתר חברה קדישא ת"א–יפו
- ^ דוד תדהר (עורך), "יצחק גדליה בן-יעקב (ינקלזון)", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ד (1950), עמ' 1651