ויקיפדיה

פאולה רגו

אמנית בריטית ילידת פורטוגל

פאולה רגו (בפורטוגזית: Paula Rego;‏ 26 בינואר 1935 – 8 ביוני 2022) הייתה ציירת ומאיירת פורטוגזית.

פאולה רגו
Maria Paula Figueiroa Rego
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה 26 בינואר 1935
ליסבון, פורטוגל עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 8 ביוני 2022 (בגיל 87)
לונדון, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Maria Paula Figueiroa Rego עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות המפסטד עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
  • בית הספר סלייד לאמנות יפה
  • תיכון ג'וליאן הקדוש עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1956–2022 (כ־66 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום יצירה ציור, הדפס, pastel, אמנות פיגורטיבית, גרפיקה עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם באמנות מודרניזם עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • הצלב הגדול של מסדר החרב של יעקב הקדוש (2004)
  • דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת אוקספורד (2005)
  • Royal Academician (2016)
  • דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת ליסבון (2011)
  • גבירה מפקדת במסדר האימפריה הבריטית (2010)
  • Prémio Autores עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר צאצאים 6 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מריה פאולה Figueiroa רגו (בפורטוגזית שם המשפחה הראשון הוא מצד האם ושם המשפחה השני הוא מצד האב) זכתה בתואר DBE – אות ההצטיינות ממסדר האימפריה הבריטית. היא הייתה אומנית חזותית, שהייתה ידועה בעיקר בזכות הציורים וההדפסים שהיו מבוססים על סיפורי ילדים. סגנון העבודה שלה עבר תפנית מן המופשט אל המייצג. ברוב עבודותיה היא השתמשה בצבעי פסטל, עבודות ששיקפו לעיתים קרובות פמיניזם בשילוב סיפורי עם מפורטוגל.

רגו למדה בבית הספר לאומנות Slade בלונדון והייתה חברה בקבוצת לונדון (London Group) שבה היו חברים גם דייוויד הוקני ופרנק אורבך. היא הייתה אומנית תורנית בגלריה הלאומית (National Gallery) בלונדון והיא חיה ועבדה בלונדון[1].

ביוגרפיה

עריכה

ראשית חיים

עריכה

רגו נולדה בשנת 1935 בליסבון שבפורטוגל למשפחה אמידה[2]. אביה היה מהנדס חשמל שעבד בחברת מרקוני והיה אנטי פשיסט מושבע[3][4]. בשנת 1936 נשלח אביה לעבוד בבריטניה והוריה עזבו את רגו בפרוטוגל עם סבתה עד לשנת 1939, כך הפכה הסבתא לדמות חשובה בחייה של רגו וממנה למדה על סיפורי הפולקלור המסורתיים שבהם השתמשה בעבודותיה[5].

רגו למדה בבית ספר אנגלי בליסבון בשנים 1945–1951[2] ובשנת 1951 נשלחה רגו לבית ספר משלים בקנט, בריטניה. רגו לא הצליחה להשתלב שם וניסתה, בשנת 1952, לעבור וללמוד בבית ספר לאומנות בצ'לסי שבלונדון, אך לבסוף נרשמה לבית הספר לאומניות Slade, שם למדה עד לשנת 1957[6]. כאן גם פגשה את בעלה Victor Willing, שלמד יחד איתה. בשנת 1957, עזבו שניהם את לונדון ועברו לגור בפורטוגל[2]. הם נישאו בשנת 1959 לאחר שווילינג התגרש מאשתו הראשונה. שלוש שנים לאחר מכן קנה אביה של רגו בית לזוג בקמדן שבלונדון ורגו חילקה את זמנה בין ברטניה לפורטוגל.

אביה של רגו נפטר בשנת 1966 ווילינג לקח על עצמו את העסק של אביה, אך העסק כשל ולמרות היותם שמאלנים פוליטית, נלקח בידי כוחות המהפכה הפורטוגזית לאחר הפלת הדיקטטור Estado Novo ולכן עברה המשפחה לגור באופן קבוע בלונדון עד למותו של בעלה, שסבל מטרשת נפוצה, בשנת 1988[6].

קריירה

עריכה

אביה של רגו אומנם הזמין ממנה, בשנת 1954, ציורי קיר גדולים לקנטינה של בית החרושת לחשמל, אבל הקריירה האומנתית שלה החלה רק בשנת 1962 כאשר הציגה יחד עם קבוצת האומנים של לונדון (The London Group)[7] שהייתה קבוצה ידועה ומנתה בין שאר חבריה את דויד הוקני ופרנק אורבך. בשנת 1965 נבחרה רגו לקחת חלק בתערוכה שישה אומנים[8]. באותה שנה הציגה רגו גם בתערוכת יחיד בליסבון, פורטוגל ואחר כך בין השנים 1984–1987 גם במספר תערוכות יחיד בלונדון ובבריסטול[9].

בשנת 1988 הציגה רגו בתערוכת יחיד מקיפה בליסבון וגם ב Serpentine Gallery בלונדון[10]. תערוכות אלו הובילו אותה להיות האומנית העמית הראשונה בגלריה הלאומית (National Gallery) בלונדון בשנת 1990 כחלק מתוכנית חדשה של אומנים תורנים[11]. כתוצאה מכך, היא יצרה שתי סדרות - האחת ציורים והדפסים בנושא שירי ילדים, שהוצגו במרחבי בריטניה בשנים 1991–1996, והשנייה סדרה של ציורים גדולים שנעשו בהשראת ציורי הגן של Carlo Crivelli.

מלבד תערוכות בלונדון, בוושינגטון, בניו יורק, בצרפת, במקסיקו ובברזיל, הופיעה רגו גם בסרט דוקומנטרי, ובשנת 2004 היא נתבקשה לעצב בולים סביב הספר ג'יין אייר[6].

בעבודותיה, הביאה רגו מבט פמיניסטי. לדוגמה, בשנת 1995, היא ציירה את שלגיה לאחר שטעמה מהתפוח המורעל בו ניסתה להראות מה עובר על נשים במשך חייהן ואת תהליך הנבילה שלהן. בשלב זה רגו הייתה כבת שישים ולגילה ניתן ביטוי ניכר בעבודותיה בתקופה זו[6].

רגו התמקדה רבות במשך הקריירה שלה בזכויות נשים ובזכות שלהן לבחור בהפלה[6]. היא יצאה נגד התנועה שהייתה נגד הפלות והפכה את הנושא הזה למרכזי בעבודותיה. היא יצרה סדרת ציורים שתיעדה הפלות לא חוקיות כמענה למשאל עם על הפלות שנערך בפורטוגל בשנת 1998[12]. כמו כן, יצרה סדרה של ציורי פסטל בנושא המציג נשים בשלבים שונים כגון, כוננות להפלה, שעת ההפלה והכאבים שלאחריה[13]. בראיון, בשנת 2002, ציינה רגו שהסדרה נוצרה עקב ההתמרמרות שלה בנושא. היא אמרה כי קשה להבין איך אפשר להתייחס לנשים שעוברות הפלה כפושעות, כאילו הן האשמות. די ומספיק הוא הסבל שעובר על האישה. היא טענה שהכל נובע מהעבר הטוטלטרי של פורטוגל והציפייה שנשים תלבשנה סינר ותאפנה עוגות ותהיינה עקרות בית טובות. רגו ניסתה לאתגר את הצופה דרך מבט הנשים המביט ישירות בצופה, או דרך סגירת העיניים בכאב, המראה את התוצאה הפיזית של מגע מיני, כמו הריון והפלה[14].

סגנון והשפעות

עריכה

רגו הייתה אומנית שייצרה שפע של ציורים והדפסים ובתחילת דרכה יצרה גם קולאג'ים. היא הייתה ידועה בכך שהיא מתארת סיפורי עם[3]. בשנת 1990 החלה לצייר בפורמט גדול דמויות של נערות מודגשות וברורות, לעומת הסגנון היותר חופשי שהשתמשה בו לפני כן. על פי המבקר Januszczak, רגו הייתה אומנית עזה ומרגשת. היצירות שלה התחברו לצופה רגשית והעירו אותו. עבודותיה היו חומרי נפץ המכות בך בשוק, בחיות ובצבעוניות שלהן. היא לא חששה לשנות את סגנונה ולנסות חומרים שונים בעבודותיה[15].

בעבודותיה המוקדמות ניתן לראות את השפעת הסוריאליזם עליה, במיוחד עבודותיו של ג'ון מירו[16]. העבודות מבוססות על ציור אוטומטי שאותו ניסתה והן כמעט מופשטות. אך גם כאשר העבודות שלה נטו להפשטה, היה בהן יסוד סיפורי חזק, כמו בציור "Salazar Vomiting the Homeland" משנת 1960 כאשר הדיקטטור סאלאזאר היה בשלטון בפורטוגל.

קיימות שתי סיבות לעובדה שרגו אימצה סגנון כמעט מופשט בשנות ה-60. ראשית, הציור המופשט שלט בזרם האוונט-גארד בזמנים אלו. אך בעבודותיה יצאה רגו גם נגד ההכשרה שקיבלה בבית הספר לאומנות שבו הדגש היה על ציור אנאטומי של דמויות. אפשר לראות את הסגנון שפיתחה בציורים כגון 'פאוסט' וסדרת 'הקוף האדום' משנות ה-80 המחקה את ציורי הקומיקס האקספרסיוניסטים[9].

בשנת 1990 נראה בבירור שרגו שינתה את סגנון הציור שלה לאחר שנבחרה כאומנית עמיתה במוזיאון הלאומי בלונדון. התקנה שניתנה שם הייתה ליצור עבודות הקשורות באוסף שנמצא בגלריה[9]. והיות ובגלריה הלאומית קיימות יצירות של ציירי עבר ידועים, רגו נמשכה לסגנון בהיר ומעוצב יותר שדומה יותר לטכניקה שלמדה בבית הספר לאומנות. כך נוצרו עבודות ברורות ומודגשות של נשים חזקות שהופיעו לעיתים קרובות במצבים לא נעימים. עבודות רבות הושפעו מציירים כגון דייגו וואלאסקס[9].

כבר החל משנת 1970 ויתרה רגו על עבודות הקולאג' והחלה להשתמש בצבעי פסטל, בהם היא השתמשה עד למותה, ומעט מאוד בצבעי שמן. חלק מהעבודות החשובות שיצרה בצבעי פסטל הן בסדרה "Dog Women" שבהן נשים מתנהגות כאילו הן כלבים. ההבדל בין תנוחות אלה למה שמצופה מנשים, ועבודות רבות אחרות שלה שבהן קיימים איומים ואלימות כלפי נשים, גרמו לכך שעבודותיה יתקשרו לפמיניזם. היא הודתה שהיא קראה את ספרה של סימון דה בובואר, המין השני, בגיל צעיר ושזה אכן השפיע עליה[9]. עבודותיה התכתבו עם סופרות פמיניסטיות משנות ה-90, כגון גריזלדה פולוק, עבודות כגון "Girl Lifting up her Skirt to a Dog" משנת 1986 ושתי נערות וכלב משנת 1987[17]. הסבר אחר לדמויות החייתיות וחסרות הנשיות של רגו הוא שהן משקפות את המציאות הפיזית של הנשים ולא את האידיאל הגברי[9].

השפעתה

עריכה
  • הסופרת הפורטוגזית אגוסטינה בסה-לואיס שתפה עמה פעולה ביצירת ספר - "הנערות" (As Meninas), אותו כתבה בסה-לואיס ואיירה רגו, ואשר הודפס בהוצאה מוגבלת כיצירת אמנות.
  • סדרת ציוריה אישה-כלבה, המצוירת מנקודת מבטה של אישה ההולכת על ארבע, שימשה השראה למחזור השירים "הכלבתא" מתוך הספר "הגנן, הכלבתא והשרמוטה" של המשוררת חווה פנחס-כהן).

תערוכות יחיד

עריכה
  • Sociedade Nacional de Belas-Artes, Lisbon (1965)
  • Galeria São Mamede, Lisbon (1971)
  • Galeria Alvarez, Oporto (1972)
  • Galeria da Emenda, Lisbon (1974)
  • Módulo Centro Difusor da Arte, Lisbon (1975)
  • Módulo Centro Difusor da Arte, Oporto (1977)
  • Galeria III, Lisbon (1978 & 1982)
  • AIR Gallery, London (1981)
  • Edward Totah Gallery, London (1982, 1984 & 1985)
  • Arnolfini, Bristol (1983)
  • Galerie Espace, Amsterdam (1983)
  • South Hill Park Arts Centre, Nottingham, England (1984)
  • The Art Palace, New York (1985)
  • Selected work 1981‑1986, Aberystwyth Arts Centre (1987)
  • Retrospective Exhibition, Fundação Calouste Gulbenkian, Lisbon (1988)
  • Serpentine Gallery, London (1988)
  • Nursery Rhymes, Marlborough Graphics Gallery, Galeria III and Galeria Zen (1989), the Cheltenham Literary Festival (1993), Cardiff Literature Festival (1995) and the University Gallery, University of Northumbria at Newcastle (1996)
  • Tales from the National Gallery, National Gallery, London (1991)
  • Peter Pan & Other Stories, Marlborough Fine Art, London (1992)
  • Dog Women, Marlborough Fine Art, London (1994)
  • Paula Rego, Tate Gallery Liverpool (1997)
  • Pendle Witches and Peter Pan, Midland Art Centre (1998)
  • The Sins of Father Amaro, Dulwich Picture Gallery, (1998)
  • Pra Lá et Pra Cá, Galerie III, Lisbon (1998)
  • The Children's Crusade, Marlborough Graphics, London (1999)
  • Open Secrets – Drawings and Etchings by Paula Rego, University Art Gallery, University of Massachusetts, USA (1999)
  • Celestina’s House, Abbot Hall Art Gallery and the Yale Center for British Art (2001)
  • Jane Eyre, Marlborough Gallery Inc. (2002)
  • Corner 2004, Charlottenborg, Copenhagen (2003)
  • Paula Rego in Focus, Tate Britain (2004)
  • Paula Rego, Museo Nacional Centro de Arte Reina Sofía (2007)
  • Paula Rego: Obedience and Defiance, MK Gallery, Milton Keynes (2019)
  • Paula Rego: The largest and most comprehensive retrospective of Paula Rego’s work to date, (2021)

ביבליוגרפיה

עריכה

ספרים

עריכה
  • José Augusto França: Pintura portuguesa no século XX, Livraria Bertrand, Lisbon, (1974)
  • Rui Mário Gonçalves: Pintura e escultura em Portugal, 1940–1980, Lisbon, Instituto de Cultura, Lisbon (1984)
  • Alexandre Melo e Joao Pinharanda: Arte Contemporânea Portuguesa, Lisbon (1986)
  • Bernardo Pinto de Almeida: Breve introdução à pintura portuguesa no século XX, Edição do Author, Oportof (1986)
  • Nursery Rhymes, Thames and Hudson (1989)
  • Hector Obalk: Paula Rego, Art Random, Kyoto Shoin International Co. Ltd., Kyoto, Japan (1991)
  • John McEwen: Paula Rego, Phaidon Press Ltd., London (1992)
  • Marina Warner, Wonder Tales, Chatto & Windus, London (1994)
  • "A Portfolio - Nine London Birds, Byam Shaw School of Art, London, introduction by John McEwen (1994)
  • John McEwen, Paula Rego, Phaidon Press, London (1996)
  • Blake Morrison, Pendle Witches, Enitharmon Press, London (1996)
  • John McEwen, Dancing Ostriches, Saatchi Publications (1996)
  • Paula Rego, Tate Gallery Publications (1997)
  • Alexandre Melo, Artes Plàsticas em Portugal, Dos Anos 70 aos nossos Dias, Difel, Portugal, pp 28–31 & pp 104 – 107, (1998).
  • Marco Livingstone, Paula Rego - Grooming, in Art: The Critics' Choice, Aurum Press, London (1998).
  • Ruth Rosengarten, Getting Away with Murder – Paula Rego and the crime of Father Amaro, Delos Press, Birmingham (1999)
  • Fiona Bradley (ed.), Victor Willing, August Publishers (2000)
  • Fiona Bradley, Paula Rego, Tate Publishing (2002)
  • Maria Manuel Lisboa, Paula Rego’s Map of Memory: National and Sexual Politics, Ashgate Publishing Ltd., Hampshire (2003)
  • Stephen Stuart-Smith with introduction by Marina Warner, Paula Rego – Jane Eyre, Enitharmon Editions, London (2003)
  • T.G. Rosenthal, Paula Rego: The Complete Graphic Work I, Thames & Hudson, London (2003)
  • Ruth Rosengarten, Compreender Paula Rego – 25 Perspectivas, Publico Serralves (2004)
  • T. G. Rosenthal, Paula Rego: The Complete Graphic Work II, Thames & Hudson, London, (2003).
  • Ruth Rosengarten, "Narrating the Family Romance: Love and Authority in the Work of Paula Rego", Manchester University Press, (2011).
  • T. G. Rosenthal, Paula Rego: The Complete Graphic Work, Thames & Hudson, London (2012)

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא פאולה רגו בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ Tate, Paula Rego born 1935, Tate (באנגלית)
  2. ^ 1 2 3 Biography | Paula Rego | Casa das Histórias - Museu Paula Rego, www.casadashistoriaspaularego.com
  3. ^ 1 2 Paula Rego's private world, The Independent, ‏25 בינואר 2013 (באנגלית)
  4. ^ Paula Rego's gothic, grotesque paintings, the Guardian, ‏30 בנובמבר 2002 (באנגלית)
  5. ^   Mick Brown, ‏Paula Rego interview, The Telegraph, 4 November 2009
  6. ^ 1 2 3 4 5 Paula Rego - Artist - Saatchi Gallery, www.saatchigallery.com
  7. ^ Dame Paula Rego DBE – The London Group (באנגלית)
  8. ^ Online Casino Review Site Launch – The New-Look ICA.org.uk, www.ica.org.uk
  9. ^ 1 2 3 4 5 6 Tate, Search results, Tate (באנגלית)
  10. ^ Search « Marlborough Gallery, marlborougharchive.com (באנגלית)
  11. ^ Paula Rego's private world, The Independent, ‏25 בינואר 2013 (באנגלית)
  12. ^ BBC Two - Paula Rego: Secrets and Stories, BBC (באנגלית)
  13. ^   Nick Willing, ‏Artist Paula Rego’s son, Nick Willing: ‘I wasn’t allowed in my mother’s studio, so I grew up thinking that art was magical and mysterious’, The Telegraph, 8 June 2019
  14. ^ Paula Rego - Abortion as a subject matter in my pictures (29/51), נבדק ב-2021-08-14
  15. ^ Waldemar Januszczak, Portrait of an Artist to Rival Hockney and Bacon, The Sunday Times
  16. ^ Our Future Revisited In Paula Rego’s Untitled: The Abortion Pastels, Riot Material, ‏29 במאי 2019 (באנגלית)
  17. ^ Paula Rego's gothic, grotesque paintings, the Guardian, ‏30 בנובמבר 2001 (באנגלית)
אוחזר מתוך "https://he.wiki.x.io/w/index.php?title=פאולה_רגו&oldid=39956458"