פאם פאטאל
פאם פאטאל (בצרפתית: Femme fatale, מילולית: "אישה קטלנית") הוא מכלול מאפיינים של דמויות נשיות בספרות, בקולנוע, בטלוויזיה ובמיתולוגיה. המאפיין המובהק של דמות הפאם פאטאל הוא שימוש מודע ומכוון במיניותה לצרכיה, בין היתר כדי להשפיע על אחרים לפעול כרצונה, לעיתם אף בניגוד גמור לטובתם האישית.
מאפיינים
עריכהלדמות הפאם פאטאל מיוחסות תכונות של יופי, תחכום, מיניות מוחצנת ויכולת השפעה מנטלית על סובביה. בשל יכולתה להשפיע על אנשים אחרים ולנצלם, ובתוך כך יכולתה לפתות גברים ולהביא למותם, דמות הפאם פאטאל מוצגת כדמות שלילית.
באופן סטריאוטיפי, מתוארת הפאם פאטאל כאישה נשית, רזה, בעלת שיער ארוך וחזה שופע. כיום מתואר בדרך כלל האב-טיפוס של דמותה כדמות שחוצה ללא הפסק את הקו הדק שבין הטוב לרע, ולמרות קיומה של נאמנות הקיימת בה באופן מסוים, מעשיה ופעולותיה עדיין חסרי מצפון מוסרי במידה מה. חלק מכוחה הוא ביכולתה לשעבד מבחינה רגשית את המאהב שלה מבלי שהוא יבין זאת. הסיבות העומדות ברקע המעשים ודרכי הפעולה שלה כלל אינן ניתנות להסבר, אפילו לא על ידה, והדבר גורם להפיכתה לדמות טרגית. המסתורין שבאישיותה, כפי שהוא נתפס על ידי הסובבים אותה, הוא שהופך את הדמות שלה למושכת כל כך, אך בה בשעה הוא גם גורם לאבדונה ולבסוף גוזר עליה בדידות.
בסוגת הסרט האפל הפאם פאטאל לרוב מוצגת במערכה הראשונה כקורבן עליו הגיבור יוצא להגן וכפוטנציאל למערכת יחסים רומנטית עבורו, אך נחשפת כאנטגוניסטית במערכה השלישית, לרוב עם משמעויות קטלניות עבור הפרוטגוניסט.
פאם פאטאל בהיסטוריה
עריכהדמות הפאם פאטאל מופיעה בצורות שונות כמעט בכל התרבויות, בין אם באגדות ובין אם במיתולוגיות שונות. אחדות מהדמויות העתיקות כוללות, לדוגמה, את האלה השומרית אשתר את דמויותיהן של דלילה וחוה מסיפורי התנ"ך, ואת המלכה הלנה מטרויה מהמיתולוגיה היוונית. במהלך המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 מופיעה הדמות כמעט בכל מקום בתרבות המערבית, והיא נמצאת בין היתר גם ביצירותיהם של אוסקר ויילד, אדוורד מונק וגוסטב קלימט. ייתכן שתופעה זו הייתה תגובה לתנועות הנשים שפעלו בתקופה זו לשינוי בתפקידה ובמעמדה של האישה.
לעיתים מתוארת הדמות כמעין ערפדה מינית. לתאבונה האפל והקודר ייחסו יכולת לשאוב ולחלוץ ממאהביה את עצמאותם ואת כוחם, עד שכל שנותר להם היה רק מעטפת חיצונית של דמותם הקודמת. זהו, ככל הנראה, הרקע לכינוי ואמפ שדבק בהן בסלנג האמריקאי בתקופה הזו, כינוי מקוצר לשם 'ואמפייר' (ערפד), מאחר שהן מוצצות את חייהם של קורבנותיהן.
היבטים מודרניים ופמיניסטיים
עריכהאף על פי שבטקסטים קדומים יותר מסמלת דמותה שחיתות וחוסר מוסר, הרי שבתקופות מודרניות יותר היא מתוארת בספרות כסמל לחירותן של הנשים ולתאוותן חסרת הרסן, ולמעשה, מאפייניה של הדמות, קרי, האב טיפוס, אינם מוסכמים ונתונים לדעות שונות ומנוגדות.
במאות האחרונות ניתנה תשומת לב רבה יותר בספרות לנקודות המבט הסקסיסטיות והזכריות בספרות. נשים רבות מציינות שרבות מהנשים המרושעות כביכול בספרות, פשוט חיפשו דרך לשיפור עצמי ולשביעות רצון. הדבר עורר אצל גברים מסוימים בהיסטוריה סימני שאלה אודות היחס לאישה כאדם כנוע וכמי שאינו ראוי להיות בעל חירות אישית.[דרוש מקור]
כיום, על רקע המודעות ההולכת וגדלה לחירותן של הנשים, נהנית הפאם פאטאל מדעות ומתיאורים חיוביים יותר אודותיה, וגם בטקסטים קדומים יותר ניתן לראות את דמותה באור שונה וסימפתי יותר. יש הטוענים שלדמותה יש גם דמות גברית תואמת, ואחת מהן היא דמותו של הית'קליף מהספר אנקת גבהים, כמו גם רבים מגיבורי סיפוריו של לורד ביירון או דמותו של ג'יימס בונד. כינוי אפשרי לדמויות הגבריות הללו יכול להיות אוֹם פאטאל (בצרפתית: Homme fatale, מילולית: "גבר קטלני").
בתרבות הפופולרית
עריכהעם הופעתו של ז'אנר הסרט האפל ("פילם נואר") בשנות הארבעים פרחה הדמות בתרבות הפופולרית, וניתן לצפות בה בסרטי ריגול ובמותחנים, ואף במספר סדרות הרפתקאות משעשעות כדוגמת "הרוח" פרי עטו של ויל אייזנר או "טרי ושודדי הים" מאת מילטון קאניף.
- דמות הפאם פאטאל נפוצה בסרטים רבים, בצבת הקנאה, דם וחול, ניקיטה, במולין רוז' וברובוטריקים 2: הנקמה. דמות הפאם פאטאל בסרטים היא לרוב שליחה או בעלת ברית של האויב הראשי, אך לעיתים רחוקות האויבת הראשית בעצמה.
- בספרי הקומיקס השונים, דמויות הפאם פאטאל הן בדרך כלל נבלות-על בעלות מערכת יחסים עם הגיבור: ניתן למנות את אלקטרה של חברת מארוול קומיקס ואת קאטוומן מסדרת באטמן של DC קומיקס.
- דמות הפאם פאטאל מופיעה גם במשחקי וידאו רבים. ניתן למנות את "איידה וונג" מסדרת משחקי הווידאו "האויב שבפנים", מוריגן איינסלנד מהסדרה "ציידים אפלים", מאי שיראנוי מהסדרות "פייטל פיורי" ו-"מלך הלוחמים", מיליה פאלינה ג'ניוס מ-Macross, לארה קרופט מ"טומב ריידר" ובמשחק המפורסם FEAR שם משמש המושג פאם פאטאל כשמה של קבוצת רוצחים שכירי חרב משובטים).
- השיר של להקת הוולווט אנדרגראונד, "פאם פאטאל", עוסק במאפייני הדמות.
- אחד מהתיאורים הקלאסיים ביותר של הפאם פאטאל מוצג בדמותה של ז'וסטין בספר "רביעיית אלכסנדריה" מאת לורנס דארל. באופרות ובמחזות זמר, מוצגת דמותה על ידי זמרת מצו-סופרן דרמטית ומסעירה.
- דמות זו משמשת לעיתים גם כיריבתה של הנערה התמימה או השרויה במצוקה, או לפחות כניגוד לה.
- הנינג'ות הנקבות, הקונואיצ'י, ידועות ומוכרות בשיטות הפאם פאטאל של אימוניהן ובשימוש שהן עושות במיניותן - בדיוק כפי שהן עושות שימוש בכישוריהן למטרות הריגה.
