פדרו אלמודובר

פֶּדְרוֹ אַלְמוֹדוֹבַר קָבָּיֵרוֹ (שלושת השמות מלעיליים; בספרדית: Pedro Almodóvar Caballero; נולד ב-25 בספטמבר 1949) הוא במאי קולנוע, סופר, תסריטאי ומפיק קולנוע ספרדי. נחשב כבמאי הקולנוע הספרדי הפורה והמצליח ביותר מאז לואיס בוניואל.

פדרו אלמודובר
Pedro Almodóvar

פדרו אלמודובר, 2018
לידה	25 בספטמבר 1949 (בן 75) קלסדה דה קלטרבה, סיודאד ריאל, ספרד
שם לידה	Pedro Almodóvar Caballero
מדינה	ספרד
תקופת הפעילות	מ-1974
פרסים והוקרה	פרס נסיך אסטוריאס לאמנות (2006) פרס האקדמיה האירופית לקולנוע לבמאי הטוב ביותר (2002) פרס האקדמיה האירופית לקולנוע לסרט הטוב ביותר (2002) פרס האקדמיה האירופית לקולנוע - בחירת הקהל לבמאי הטוב ביותר (1999) פרס האקדמיה האירופית לקולנוע לסרט הטוב ביותר (1999) פרס הקולנוע האירופי לתסריטאי הטוב ביותר (2002) פרס האקדמיה האירופית לקולנוע לבמאי הטוב ביותר (2006) פרס האקדמיה האירופית לקולנוע - בחירת הקהל לבמאי הטוב ביותר (2002) פרס הישג בקולנוע העולמי של האקדמיה האירופית לקולנוע (2013) פרס האקדמיה האירופית לקולנוע בחירת הקהל לסרט האירופי הטוב ביותר (2006) הסרט האירופאי של השנה (1988) דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת הרווארד (2009) דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת פריז VIII (2012) פרס סזאר של כבוד (1999) בן מאומץ של מדריד (2018) פרס אוסקר לתסריט המקורי הטוב ביותר (2002) פרס גויה לתסריט המקורי (1988) פרס גויה לבמאי הטוב ביותר (2006) פרס גויה לבמאי הטוב ביותר (1999) פרס טדי (1987) פרס התסריט הטוב ביותר של פסטיבל קאן (2006) פרס פסטיבל הקולנוע בקאן לבמאי הטוב ביותר (1999) פרס באפט"א לבימוי הטוב ביותר עמית האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים
פרופיל ב-IMDb

פדרו אלמודובר עם פנלופה קרוז לפני טקס הענקת פרס נסיך אסטוריאס, 2006

סרטיו, בעלי העלילה המורכבת, נוטים למלודרמה, שבה משולבים תרבות פופולרית, הומור המזלזל במוסכמות, צבעים עזים ותפאורה בולטת. תשוקה ומין, מגדר וטרנסקסואליות, זהות ומשפחה הם נושאים שעולים תדיר בסרטיו.

יחד עם אחיו אגוסטין הקים בשנת 1987 את חברת ההפקות El Deseo, המפיקה מאז את כל סרטיו. סרטו משנת 1988, "נשים על סף התמוטטות עצבים", הקנה לאלמודובר מוניטין עולמי. סרטו "הכל אודות אמא" זיכה אותו בפרס אוסקר לסרט הזר הטוב ביותר, וסרטו "דבר אליה" זיכה אותו בפרס אוסקר לתסריט המקורי הטוב ביותר.

ביוגרפיה

נולד בעיירה קלסדה דה קלטרבה, בחבל סיודד ריאל, קסטיליה-לה מנצ'ה שבספרד, למשפחה נוצרית. בילדותו עסק בקריאת מכתבים ובכתיבתם למען שכניו שלא ידעו קרוא וכתוב. בגיל שמונה עבר עם משפחתו לעיר קסרס שבקהילה האוטונומית אקסטרמדורה, שם נשלח ללמוד בפנימייה נוצרית. הוא לא גילה משיכה רבה לדת, חרף שאיפתה של משפחתו שיהיה כומר, והעדיף דווקא את בית הקולנוע שבעירו. בגיל שש-עשרה עבר לבדו למדריד, במטרה ללמוד קולנוע, אך בעקבות היחס העוין לקולנוע שגילה שליט ספרד, פרנסיסקו פרנקו, נסגר בית הספר. במקום זאת עבד אלמודובר בעבודות מזדמנות שונות, בהן כמוכר באל רסטרו - שוק הפשפשים של מדריד, וכך נחשף לאנשים הנמצאים בשולי החברה הספרדית, דמויות שיעלו בסרטיו השונים. מאוחר יותר החל לעבוד בחברת הטלפון הספרדית טלפוניקה (Telefónica), שם עבד כשתים-עשרה שנה כעוזר אדמיניסטרטיבי. העבודה הקבועה אפשרה לו לקנות את מצלמתו הראשונה, מצלמת סופר 8.

קריירה

בתחילת שנות השבעים החל אלמודובר לעסוק בקולנוע ובתיאטרון אוונגארד. הוא הצטרף לקבוצת תיאטרון אוונגרדי בשם Los Goliardos ("הנהנתנים"), שם הכיר את פליקס רוטטה ואת כרמן מאורה שילוו אותו בהמשך דרכו. בשנת 1972 החל ליצור סרטים קצרים בעזרת מצלמת הסופר-8 שקנה. בסוף שנות השבעים, לאחר סיום הדיקטטורה בספרד, החל לכתוב תסריטים, קטעי קומיקס, מאמרים וסיפורים, למגזינים שהיו חלק מתרבות הנגד כגון Víbora ו-Vibraciones. פדרו אלמודובר נעשה לאחד ממובילי לה מובידה מדרילניה (La movida madrileña), תנועה תרבותית-חברתית נהנתנית שפרצה לאחר תום עידן הדיקטטורה של פרנקו. במקביל לעבודתו הקולנועית שר לצד פאביו מקנמרה בצמד פאנק (Punk) - גלאם רוק.

פרסם נובלה בשם Fuego en las entrañas ("אש בקרביים"), ובשם העט "פאטי דיפוזיה" פרסם מאמרים בעיתונים ובכתבי עת, ובהם העיתון אל פאיס (El País). סיפורי פאטי דיפוזיה כונסו לספר שיצא לאור בשנת 1991, ותורגם לעברית על ידי הוצאת הוצאת בבל בשנת 2001‏ בשם "פאטי דיפוזיה וטקסטים אחרים". סיפורים שפרסם הופיעו בספר El sueño de la razón ("חלום התבונה").

בשנת 1974 צילם אלמודובר את סרטו הקצר הראשון, במצלמת סופר 8 ללא קול, והמשיך לצלם סרטים אחדים כאלה. הסרטים הוקרנו בפאבים ובמסיבות פרטיות. בשנת 1978 צילם אלמודובר סרט באורך מלא במצלמת סופר 8, הסרט Folle, folle, fólleme, Tim ("זיין אותי, זיין אותי, זיין אותי, טים"). כן צילם סרט קצר במצלמת 16 מ"מ, Salome. כוכביו של סרט זה, כרמן מאורה ופליקס רוטטה, שכנעו את אלמודובר לצלם סרט באורך מלא, וסייעו בגיוס תקציב לכך.

בשנת 1978 החל אלמודובר לצלם את הסרט העלילתי הראשון שלו, "פפי, לוסי, בום ובחורות רגילות אחרות" (ספרדית: Pepi, Luci, Bom y otras chicas del montón) בתקציב זעום של כ-13 אלף פאונד, והפקת הסרט הסתיימה בשנת 1980. ההצלחה של סרטיו הבאים סייעה לו במציאת מקורות פיננסיים להקמת חברת ההפקות שלו - El Deseo ("התשוקה" בספרדית), שאותה הקים עם אחיו אגוסטין בשנת 1987. באותה שנה הפיקו האחים את הסרט הראשון בחברה, "חוק התשוקה" (ספרדית: La Ley del Deseo). בנוסף לסרטיו של אלמודובר, הופקו בחברה גם סרטים של מגוון במאים חשובים אחרים.

סרטו משנת 1988, "נשים על סף התמוטטות עצבים", הקנה לאלמודובר מוניטין עולמי.

חיים אישיים

אלמודובר הוא הומוסקסואל מוצהר, ומאז 2002 נמצא בזוגיות עם השחקן והצלם פרננדו איגלסיאס. הוא אף ליהק את בן-זוגו מספר פעמים לתפקידים קטנים בסרטיו. הזוג מתגורר בבתים נפרדים בשתי שכונות סמוכות של מדריד: אלמודובר בארגואלס (Argüelles) ואיגלסיאס באוניברסידד (Universidad).

בשנת 2008 נבחר כחבר האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים.

ב-2014, במהלך מבצע צוק איתן, אלמודובר ביחד עם קולנוענים ספרדיים (וגם חאווייר ברדם ואשתו פנלופה קרוז) האשימו את מדינת ישראל בביצוע רצח עם בפלסטינים, ואף שיגרו מכתב חריף לאיחוד האירופי - בו גינו את פעולות צה"ל ברצועת עזה.

אופן עבודתו

אלמודובר כתב בעצמו (לעיתים עם שותף) את כל התסריטים לסרטיו. הוא תיאר את דרכו בכתיבת תסריט:

אני זוכר במדויק את הדפים הראשונים בכל תסריט שכתבתי, אלה שמאיצים ומפרים את הסרט העתידי. מחשבתי הראשונה היא לצלם סרט קצר המבוסס על דפים ראשונים אלה, אבל תמיד אני מסיים בהפיכת דפים אלה לסרט בהיקף מלא – לא רק משום שזה רווחי יותר, אלא גם משום שדפים ראשונים אלה הופכים אותי סקרן אודות הדמויות וחוויותיהן. אם אני רוצה לדעת כיצד הגיעו לשם ומה קרה לאחר מכן, עלי למצוא זאת ולהעלות זאת על הכתב. כאשר אני מפשפש בעבר ובעתיד של דמויות אלה, אני מסיים במציאת הסיפור שרציתי לספר, בלי שידעתי זאת מלכתחילה. בשיטת יצירה אקראית זו, הדפים הראשונים שאני כותב משלבים בדרך כלל באמצעו של הסרט הנוצר בסופו של דבר.

על אופן התפתחותו של סרט אמר, בראיון שנערך עמו:

הסרטים הם דבר חי, לכן תמיד חייבים להתאים את המצב לנסיבות. מצד שני אתה חייב להכין אותם היטב, כי אתה יכול להתאים אותם ולאלתר רק כשאתה שולט בכול. כשהכול תחת שליטתך המלאה, הסרט מתחיל לחיות מולך, ואתה כבר מכיר אותו בעל פה, כי הוא חי גם בתוכך, ואז אתה יכול לאלתר לכל כיוון.

על אופן עבודתו של אלמודובר עם שחקניותיו עמדה כרמן מאורה, מהבולטות שבהן:

"פדרו אוהב מאוד לעבוד עם נשים, הוא מבין אותן ומרגיש בנוח אתן; עם גברים קשה לו הרבה יותר, כי אז כל המתח הרגשי והמיני שהוא מרגיש פורץ החוצה. אבל הוא גם רוצה שכל הוראה שלו תבוצע במלואה. הוא לא מוכן לגחמות של כוכבות. אין לו זמן לשטויות. הוא רוצה שהעבודה תבוצע מהר ומיד.

סרטים עלילתיים

• פפי, לוסי, בום (1980) ("פפי, לוסי, בום ובחורות רגילות אחרות", Pepi, Luci, Bom y otras chicas del montón): עוסק בשתי צעירות, פפי ובוֹם, ובחברתן המבוגרת יותר, לוּסי, המתגוררות במדריד ומשתלבות בתרבות הפאנק.
• מבוך התשוקות (1982) (Laberinto de pasiones): קומדיה שגיבוריה הם סקסיליה, זמרת נימפומנית וריזה, בנו ההומוסקסואל של שליט מזרח-תיכוני. השניים מתאהבים זה בזה, חרף ההבדלים הקיצוניים בהעדפותיהם המיניות. הסרט מציג תמונה יוצאת דופן של אהבה ומין, המתרחשת במדריד של תחילת שנות ה-80.
• הרגלים מגונים (1983) (Entre tinieblas): קומדיה שחורה העוסקת בזמרת הנמלטת מהמשטרה ומוצאת מקלט במנזר שבו נזירות לא שגרתיות, הצורכות סמים ומגדלות נמר.
• מה עשיתי שזה מגיע לי? (1984) (!!Qué he hecho yo para merecer esto¿): מתרחש בשיכונים שבשולי מדריד, ועוסק בחייה של משפחה ענייה, שבה שלושה דורות (חמישה אנשים) מתגוררים בדירה קטנה. הסרט עוסק בתסכול שבחיי העוני, המוביל להתפרקותה של המשפחה.
• מטדור (1986) (Matador): מותחן העוסק במטדור שפרש בטרם עת עקב פציעתו בזירה ועבר לעסוק בהוראת מלחמת שוורים למתחילים, בתלמידו המודה בפשעים שלא ביצע, ובעורכת הדין המייצגת את התלמיד. המטדור ועורכת הדין חשים זיקה הדוקה בין סיפוק מיני למוות.
• חוק התשוקה (1987) (La ley del deseo): פבלו, במאי הומוסקסואל, מאוהב בחואן, אך לאחר מפגש מיני מזדמן עם אנטוניו, אנטוניו מתאהב בו באובססיביות. טינה, אחותו של פבלו, היא טרנסקסואלית, והיא מגדלת את עדה, בתהּ של חברתה, הדוגמנית העסוקה.
• נשים על סף התמוטטות עצבים (1988) (Mujeres al borde de un ataque de nervios): פפה מרקוֹס היא שחקנית טלוויזיה החשה צורך עז לספר חדשות אישיות חשובות לחברהּ לחיים, איוואן, שבדיוק עזב אותה. לא קל לה להשיג את איוון. בזעמה פפה מכינה גספצ'ו, החביב על איוואן, ומערבבת בו כ-30 גלולות שינה. מכאן מתפתחת עלילת הסרט לכיוונים מפתיעים.
• קשור אותי! אהוב אותי! (1990) (!Átame¡): מלודרמה רומנטית, העוסקת בריקי, שעם שחרורו מבית חולים לחולי נפש מצהיר על כוונתו "לעבוד ולהקים משפחה, כמו אדם נורמלי". לשם כך הוא חוטף וכולא שחקנית קולנוע שאתה היה לו סטוץ שנה קודם לכן ואותה הוא מעריץ, כדי לשכנעה שתתאהב בו.
• עקבים גבוהים (1991) (Tacones lejanos): מלודרמה המתמקדת ביחסי אם ובתהּ, ועוסקת גם ביחסים בין בני זוג, זאת על רקע חקירת רציחתו של בעלה של הבת, שהיה קודם לכן מאהבה של האם.
• קיקה (1993) (Kika): עוסק בצורה סאטירית בטלוויזיה (ובפרט ברדיפת הרייטינג), במיניות (כולל אונס וגילוי עריות), בדת ובחיים בעיר הגדולה. לצד קיקה האופטימית והפטפטנית, שהיא מאפרת ומורה לאיפור, מככבת בסרט אנדראה, כתבת טלוויזיה מרושעת ורודפת סנסציות.
• פרח הסוד שלי (1995) (La flor de mi secreto): מלודרמה המתמקדת בכמיהתה של אישה לבעלה המתרחק ממנה.
• אהבת בשר ודם (1997) (Carne trémula): עוסק במשולשי אהבה שבהם מצטלבות הדרכים של שלושה גברים ושתי נשים.
• הכל אודות אמא (1999) (Todo sobre mi madre): סיפורה של מנואלה, שבעקבות מותו של בנה בן ה-17 חוזרת לברצלונה בחיפוש אחר אביו, שהפך לטרנסקסואל לאחר שהרתה, ולא ידע על הולדת בנו ועל חייו.
• דבר אליה (2002) (Hable con ella): מתאר חברות בין שני גברים, המכירים על רקע טרגדיות משותפות, לאחר שאהובותיהם שוכבות במצב של תרדמת בבית חולים. הסרט מתאר את דרכי האהבה השונות, את התמודדותם של הגברים עם התרדמת של אהובותיהם, את החברות האמיצה שנוצרה בין שני הגברים עצמם. חלק משמעותי ביצירה דן בתפקידיהם של גברים ונשים, ובמשמעויותיו הרות הגורל של המושג "אהבה".
• חינוך רע (2004) (La mala educación): מעבר למאפיינים המופיעים בסרטים אחרים של הבמאי, כהתייחסויות לסוגיות המגדר והמוות, עוסק סרט זה, בין השאר, גם בנושא ההתעללות בילדים, ובהשפעותיה הרות הגורל על חייו של המבוגר השורד את ההתעללות. הסרט בנוי מאפיזודות קצרות ותפניות חדות בעלילה, כעין רומן מכתבים, ונתון במסגרת סגנונית הדומה לסרטי הפילם נואר.
• לחזור (2006) (Volver): מגולל את סיפורן של שתי אחיות, ריימוּנדה וסוֹלֶה, אִמן, ובתהּ של ריימונדה, שלושה דורות של נשים שסבלו משוביניזם גברי והתמודדו אתו, כל אחת בדרכה. זהו סרט שמורכב כמעט לחלוטין מנשים (גברים מופיעים בו רק דקות מעטות).
• חיבוקים שבורים (2009) (Los Abrazos Rotos): עוסק במשולש רומנטי בהשתתפות במאי, שחקנית מתחילה ומפיק, המתרחש על רקע צילומו של סרט.
• העור בו אני חי (2011) (La piel que habito): הסרט, לדברי אלמודובר, הוא "סיפור אימה ללא צעקות או הפחדות". הנושא המרכזי בו הוא נקמתו של המנתח הפלסטי ד"ר לדגארד (אנטוניו בנדרס) בצעיר שתקף מינית את בתו.
• לעוף מהתרגשות (2013) (Los amantes pasajeros): קומדיה שעלילתה מתרחשת כמעט כולה בחלקו הקדמי של מטוס נוסעים גדול, הטס בשמי ספרד בהמתנה לנחיתת חירום בעקבות תקלה טכנית שהתגלתה עם המראתו.
• חולייטה (2016) (Julieta): דרמה המתארת את חייה של חולייטה, מורה לספרות ועורכת, ובפרט את יחסיה עם בתה היחידה אנטיה, שבגיל 18 ניתקה איתה קשר. עיקר הסרט מוצג כפלשבק, שבו חולייטה כותבת לאנטיה את זיכרונותיה.
• כאב ותהילה (2019) (Dolor y gloria): הסרט עוקב אחרי סאלבדור מאיו, במאי קולנוע בעברו, בסדרת מפגשים עם דמויות מחייו ומעברו – חלקם פיזיים וחלקם מתרחשים בזכרונו. החל מילדותו בכפר קטן בולנסיה בו חווה את ההתאהבות הראשונה שלו, דרך גילוי אמנות הקולנוע ואהבתו הבוגרת הראשונה במדריד שתרומם ואז תשבור אותו, ועד חייו היום שמאופיינים בהתנסויות חדשות והשלמה עם הישנות.
• אמהות מקבילות (2021) (Madres paralelas): הוקרן לראשונה ב-1 בספטמבר 2021, בפתיחת פסטיבל הסרטים של ונציה.
• החדר הסמוך (2024) (The Room Next Door) - הסרט הראשון בשפה האנגלית של אלמודובר. צילומי הסרט החלו במרץ 2024, עם ג'וליאן מור וטילדה סווינטון בתפקידים הראשיים. העלילה מתמקדת בשתי חברות ותיקות, אינגריד ומרתה, שהיו קרובות כשהן עבדו באותו מגזין. אינגריד הפכה לסופרת בעוד שמרתה הפכה לכתבת מלחמות, והשתיים התנתקו זו מזו בעקבות נסיבות החיים. הן נפגשות שוב לאחר שנים בסיטואציה קיצונית. הסרט הוקרן לראשונה בפסטיבל הסרטים של ונציה בתחרות המרכזית ב-2 בספטמבר 2024. הסרט יעלה בבתי הקולנוע ב-20 בדצמבר 2024 על ידי סרטי סוני, שפרסמו קדימון ראשון לסרט ב-27 באוגוסט 2024.

מאפיינים ביצירותיו

אלמודובר מרבה לעסוק בסוגיות הנוגעות למגדר, לתפקידי נשים וגברים, לזהות מינית, משפחה, זוגיות, ויחסי הורים וילדים. הוא עושה שימוש נרחב בסרטיו בסצינות חושניות וביחסי מין במסגרת הנישואים ובעיקר מחוצה להם. המוות מעסיק אותו, וכמעט בכל סרטיו מות אדם, בדרך כלל ממחלה או מרצח, עומד בבסיס העלילה.

תסריטי סרטיו שנונים וחדים, הן במלל והן בתוכן, והפסקול שלהם בדרך כלל חושני, ושזורים בו לעיתים שירים ישנים, שלמילותיהם ישנה משמעות בהקשר לנושא הסרט. סגנון הצילום בסרטיו ייחודי, וכולל זוויות צילום יוצאות דופן וצבעים עזים, לעיתים קרובות אדום.

סרטיו של אלמודובר חורגים בעקביות מהמוסר המקובל, זה שהוליווד הקפידה עליו בקוד הייז, ולמרות זאת התייחסה אליו הוליווד באהדה גם כשזנח את קוד הייז. קדושת הנישואים אינה קיימת בסרטיו של אלמודובר - גיבוריו מנהלים רומנים או נקלעים למין מזדמן תוך התעלמות מהיותם נשואים. מעשי פשע, ובכללם רצח והריגה, אינם מביאים לענישת הפושע, וכאשר הוא נענש - אין זה עונש מהממסד (המשטרה ומערכת המשפט), אלא עונש מהחברה המתעלמת מהממסד. לצריכת סמים נוכחות ניכרת בסרטיו של אלמודובר. בחלקם היא מוצגת כהתמכרות שלילית, ובאחרים כהתנהגות כמעט נורמטיבית.

נשים

בראיון עצמי שכתב בשנת 1984 ציין אלמודובר (כמראיין): "אתה הולך ומתמחה בבימוי נשים. זו אחת האיכויות הבודדות שכולם מודים שיש לך...", והגיב על כך: "יש רגש משונה של הדדיות בינן לביני. אני נוטה לעורר בנשים רגשות אימהיים, והנשים נוטות לעורר רגשות אימהיים בי. לכן אנחנו מבינים זה את זה טוב כל כך על הסט."

על מאפייני הנשים בסרטיו של אלמודובר עמד פבלו אוטין:

הנשים של אלמודובר הן לא משכילות, אינטלקטואליות, או מן המעמד הגבוה. אדרבא, הן זונות, קוקסינלים, עקרות בית נואשות, נשים מוכות, נזירות, ספריות. בנוסף, הן לא מייצגות את אידיאל היופי הנשי כפי שהוא נתפס בקולנוע ובחברה המערבית בכלל. מדובר בנשים שהאופי הייחודי שלהן והסקסיות שלהן הם אלה שהופכים אותן ליפות ומעניינות. לצד כרמן מאורה הופיעו רבות ומגוונות: ביבי אנדרסן, טרנסקסואלית שהפכה לכוכבת גדולה בספרד בקולנוע, בטלוויזיה ובמוזיקה. ביבי היא בלונדינית מושלמת שכבשה את ספרד כולה ואף הופיעה בעירום מלא באחד מסרטיו של אלמודובר כדי להראות את פלאי הרפואה המודרנית. רוסי דה פאלמה, האישה שנראית כאילו נלקחה מציור של פיקאסו. כיעורה הייחודי הוא למעשה יופי שאין דומה לו. רוסי הופיעה תמיד בתפקידי משנה אצל אלמודובר ובמקביל פיתחה קריירה אינטנסיבית בעולם הדוגמנות. ססיליה רות הארגנטינאית, המוכרת בזכות תפקידה הראשי ב"הכל אודות אימא", דיבבה דמויות רבות בסרטיו של פדרו והופיעה בסרטיו בתפקידי אורח ותפקידי משנה. ססיליה גילמה את דמותה של סקסיליה בסרט "מבוך התשוקות". שם הדמות אומר הכל. הנערה האלמודוברית יוצאת הדופן היא פנלופה קרוז, שניחנה ביופי טבעי אידיאלי. אלמודובר אמר לעיתונות הספרדית שהוא חושב שפנלופה נמצאת היום בשיא היופי שלה. "העיניים, הפה, הצוואר, והחזה! יש לה את אחד המחשופים המרהיבים בקולנוע העולמי".

ברבים מסרטיו של אלמודובר, כגון "נשים על סף התמוטטות עצבים" ו"הכל אודות אמא", לנשים מקום בולט ביותר. לשיא, מבחינה זו, הגיעו הסרטים "הרגלים מגונים" "לחזור" ו"אמהות מקבילות", שבהם לגברים מקום זניח למדי, והמעטים שמופיעים בהם נעלמים תוך דקות מעטות מרגע שהופיעו.

בשלושה מסרטיו מתמקד אלמודובר ביחסי אם-בת מורכבים. לדוגמה, בסרט "עקבים גבוהים" יחסי אם-בת הם הנושא המרכזי לכל אורך הסרט; בסרט "פרח הסוד שלי" יחסיה של האם עם שתי בנותיה הם בעלי משקל לא מבוטל בעלילה; הסרט "לחזור" מגולל את סיפורן של שתי אחיות, ריימוּנדה וסוֹלֶה, אִמן, ובתה של ריימונדה, הנערה פאולה - שלושה דורות של נשים שסבלו משוביניזם גברי והתמודדו אתו, כל אחת בדרכה.

שחקניות שמילאו תפקיד בולט באחד מסרטיו של אלמודובר או שהופיעו בסרטיו שוב ושוב זוכות לעיתים לכינוי "נערות אלמודובר" (Chicas Almodóvar). מספר שחקניות מפורסמות שהוצמד להן כינוי זה הן כרמן מאורה, פנלופה קרוז, מריסה פארדס, ויקטוריה אבריל, ססיליה רות, לולס לאון, צ'וס למפראבה, רוסי דה פלמה, ביבי אנדרסן ואנטוניה סן חואן; תופעת "נערות אלמודובר" נעשתה כה בולטת, עד שהזמר הספרדי חואקין סבינה כתב את השיר "אני רוצה להיות נערת אלמודובר" (Yo quiero ser una chica Almodóvar).

משפחה

המשפחה ותהפוכותיה תופסות מקום מרכזי ברבים מסרטיו של אלמודובר. בפרט עוסק אלמודובר במסגרת זו בזוגיות, ובעיקר פירוקה והרכבתה, וביחסי הורים וילדים, הנפרסים לעיתים על פני שלושה דורות. דוגמאות בולטות:

• "מבוך התשוקות": עוסק בשלוש משפחות, כל אחת ואומללותה. חייהם של בני שלוש המשפחות נשזרים אלה באלה, ובסופו של הסרט כל משפחה מוצאת את אושרה.
• "מה עשיתי שזה מגיע לי?": מספר את סיפורה של משפחה ענייה, שבה שלושה דורות מתגוררים בדירה קטנה. הסרט עוסק בתסכול שבחיי העוני, המוביל להתפרקותה של המשפחה. במשפחה חמש נפשות: אם המשפחה מתפרנסת מעבודות ניקיון, בעלה נהג מונית שנהרג בתאונה במהלך ויכוח ביניהם, שני ילדיהם ואמו של הבעל.
• "חוק התשוקה": עוסק במשפחה שבמבט מבחוץ נראית שגרתית - גבר אישה וילדה - אך למעשה היא רחוקה מלהיות שגרתית, שמשום שמרכיביה הם גבר הומוסקסואל ואחותו הטרנסקסואלית, המגדלת את בתה של חברתה הדוגמנית, העסוקה מכדי לגדל את הבת.
• "עקבים גבוהים": עוסק במשפחתה של רֶבּקה בשתי תקופות בחייה: בילדותה - רֶבּקה, אמה ואביה, שרֶבּקה גורמת למותו; ובבגרותה - רֶבּקה, בעלה, שרֶבּקה הורגת, ואמה, שאתה רֶבּקה מתפייסת.
• "פרח הסוד שלי": סיפור התפרקות משפחתה של ליאו, שבעלה חדל לגלות עניין בה ובוגד בה עם חברתה הטובה. ליאו מוצאת מרגוע בביתה הכפרי של אמה, ויוצרת בהיסוס קשר עם בן זוג חדש.
• "אהבת בשר ודם": ויקטור מביא לפירוקן של שתי משפחות: משפחתה של מאהבתו, קלרה, הנשואה לסנצ'ו, ומשפחתה של אהובתו, הלנה, הנשואה לדוויד. הוא מקים משפחה חדשה עם הלנה, ולשניים נולד בן.
• "הכל אודות אמא": משפחתה של האמא שבשם הסרט, מנואלה, מתפרקת פעמיים: לראשונה כאשר היא בורחת מבעלה, בהיותה בהריון, לאחר ששינה את מינו, ופעם שנייה כאשר בנה אסטבן נהרג. לאחר מותו של אסטבן היא יוצאת לחפש את אביו, הקרוי כעת לולה, ואגב החיפוש מתחילה לשקם את חייה כאשר היא מאמצת את תינוקה של רוסה, שנפטרה סמוך ללידתו, לאחר שנדבקה באיידס מלולה.
• "לחזור": הסרט מגולל את סיפורן של שתי אחיות, ריימוּנדה וסוֹלֶה, אִמן, ובתה של ריימונדה, הנערה פאולה - שלושה דורות של נשים שסבלו משוביניזם גברי והתמודדו אתו, כל אחת בדרכה.

קדושת הנישואים אינה קיימת בסרטיו של אלמודובר. היעדרה בולט בפתיחת הסרט "מה עשיתי שזה מגיע לי?", שבה גלוריה, הנשואה לאנטוניו, מקיימת מין מזדמן עם גבר זר. בסרט "אהבת בשר ודם", בגידותיהן של שתי נשים נמצאות במרכז העלילה. במרכזו של הסרט "חיבוקים שבורים" ניצב רומן שמקיימת לנה, הנשואה לארנסטו, עם מטיאו בלנקו, במאי קולנוע שבסרטו, המופק במימון בעלה, היא משתתפת. בסרט "נשים על סף התמוטטות עצבים" קרלוס, העומד להתחתן עם מריסה, אינו מהסס לנהל רומן עם קנדלה בזמן שמריסה ישנה שינה עמוקה בחדר הסמוך. בסרט "עקבים גבוהים" מקיימת רבּקה, הנשואה למנואל, יחסי מין עם לטאל (אם כי היא מסתייגת מהם), בזמן שבעלה מחזר אחר אמהּ. בסרט "קיקה", הגיבורה, קיקה, מפנטזת על יחסי מין עם חמיה.

Ernesto Acevedo-Muñoz, בספרו "Pedro Almodóvar", רואה את גורלה של המשפחה, המתפרקת ונוצרת מחדש, כמשל לקורותיה של ספרד, העוברת משבר תחת שלטונו של פרנקו ומשתקמת לאחר מכן.

מיניות

חלק לא מבוטל מסרטיו של אלמודובר עוסק במיניות לגווניה:

• זנות ("מה עשיתי שזה מגיע לי?" ו"הכל אודות אמא"). בשני הסרטים מוצגות הזונות באור חיובי.
• אורגזמה המושגת במוות של בן הזוג ("מטדור").
• אונס: בסרט "פפי, לוסי, בום" מוצגים שני מעשי אונס. בסרט "מטדור" מנסה אנחל לאנוס ברחוב את שכנתו, אך אינו מצליח לחדור. לאחר שחש חרטה, הוא ניגש לתחנת המשטרה ומתוודה על מעשהו. בסרט "קיקה" פול באסו, שהוא סוטה מין, אונס את קיקה הישנה במיטתה. האונס מסתיים רק לאחר ששוטרים, שהוזעקו למקום, מנתקים את האנס מהנאנסת והוא נמלט. סצנת אונס זו ספגה ביקורת, משום שהיא מציגה את האונס באור הומוריסטי. בסרט "לחזור" מנסה אב לאנוס את בתו החורגת, והיא מתגוננת והורגת אותו. בסרט "העור בו אני חי" סקה אונס את ורה כשהוא חושב שזאת אשתו של רוברטו שברחה איתו, האונס מסתיים כשרוברטו רואה את האונס במסכי הטלוויזיה עולה לחדר ויורה לסקה בראשו.
• גילוי עריות: בסרט "מבוך התשוקות", גילוי עריות הוא מרכיב מרכזי בעלילה. בסרט "קיקה", חואנה, המשרתת בביתם של קיקה ורמון, היא לסבית. היא מספרת לקיקה ששכבה רק עם אחיה המפגר, הלהוט ליחסי מין, כדי לספק פורקן לתאוותיו.
• הומוסקסואליות: גיבורי הסרט "לעוף מהתרגשות" הם שלושה הומוסקסואלים מוחצנים ("אוחצ'ות") ושניים המנסים בלא הצלחה להסתיר את נטייתם המינית.
• משולש רומנטי הטרוסקסואלי ("אהבת בשר ודם" ו"חיבוקים שבורים"), שבו אישה נשואה מעדיפה את המאהב. משולש רומנטי הומוסקסואלי ("חוק התשוקה").
• טרנסקסואליות ("חוק התשוקה" ו"הכל אודות אמא"). בשני מקרים (טינה ב"חוק התשוקה" ואגראדו ב"הכל אודות אמא") מוצגת הטרנסקסואליות באור חיובי, ובשלישי (לולה ב"הכל אודות אמא") - באור שלילי. התאמה מגדרית בכפייה מוצג בסרט "העור בו אני חי".
• סאדו-מזוכיזם ("פפי, לוסי, בום", "קשור אותי! אהוב אותי!"). בשני הסרטים זוכה הסדיסט באהבתה של האישה שבה הוא מתעלל.
• אוננות: בסרט "לחזור", לאחר שריימונדה, גיבורת הסרט, מסרבת לקיים יחסי מין עם בעלה, הבעל מאונן במיטתם. הצופים רואים רק את חלק גופו העליון, מהכתפיים ומעלה, ומבינים ממראה פניו ומתנודות הכתפיים במה הוא עוסק. בצורה בוטה יותר מוצגת אוננות גברית בתחילת הסרטים "מטדור" ו"חוק התשוקה", ואוננות נשית בסרט "קשור אותי! אהוב אותי!". האוננות מופיעה בצורה עדינה יותר בסרט "חינוך רע", כאשר איגנסיו ואנריקה הילדים צופים בסרט ותוך כדי מאוננים אחד לשני.

מוות

בשנת 1984, לאחר שצילם את סרטו השלישי, כתב אלמודובר: "מעולם לא הבנתי את המוות, אני יודע שהוא קיים, אבל עוד לא ממש הפנמתי אותו. ומכיוון שאני המחבר של הסיפורים שלי, דחיתי אותו בעבר - בפפי ובמבוך. הוא לא הופיע אף פעם. עכשיו, לעומת זאת, אני מנסה להכניס אותו, כאילו כדי להתרגל אליו. וזה גם מוטיב דרמטי טוב." ואכן, מסרטו השלישי ואילך, כמעט בכל סרטיו למוות מקום מרכזי, ולעיתים הוא הכוח המניע שמאחורי עלילת הסרט. לעיתים זהו מוות טבעי, אך בדרך כלל זהו מוות בלתי שגרתי: מוות מנטילת הרואין מורעל ("הרגלים מגונים"), אישה שהורגת את בעלה ("מה עשיתי שזה מגיע לי?" ו"עקבים גבוהים"), רצח שהוא חלק מאורגזמה ("מטדור"), ילדה שגורמת למות אביה ("עקבים גבוהים"), סדרת רציחות ("קיקה"), בני זוג שיורים זה בזה ("אהבת בשר ודם"), נער שנדרס למוות ומוות מאיידס ("הכל אודות אמא"), התאבדות ("דבר אליה"), טרנסג'נדרית המזריקה הרואין טהור לעצמה בטעות ("חינוך רע"), בני זוג שנספו בשרפה ונערה שהורגת את אביה ("לחזור"), אישה שנהרגה בתאונת דרכים ("חיבוקים שבורים").

בניגוד למציאות, בחלק מהסרטים המוות הוא תהליך הפיך. בסרט "קיקה" צעיר הנחשב כמת חוזר לחיים במהלך איפור גופתו, ובסרט "לחזור" אישה שנחשבה כמתה מופיעה כרוח רפאים, שמתגלה לאחר מכן כאישה חיה. לעומת זאת, הסרט "פרח הסוד שלי" מתחיל בסצנה שבה שני רופאים עמלים לשכנע אם שהמוות המוחי של בנהּ אינו הפיך - אף שהוא מחובר עדיין למכונת הנשמה ולכאורה נושם, אין כל אפשרות להחזירו לחיים. בהמשך הסרט המוות מתגלה בכל זאת כהפיך: ליאו הנואשת בולעת גלולות רבות בניסיון התאבדות. היא נרדמת במיטתה, והמסך ההופך לשחור מבהיר לצופה את גורלה, אך שיחת טלפון מאמהּ, הנשמעת באמצעות המשיבון, מעירה אותה. היא מקיאה את הגלולות, והסכנה לחייה חולפת.

צריכת סמים

לצריכת סמים נוכחות ניכרת בסרטיו של אלמודובר. בחלקם היא מוצגת כהתמכרות שלילית, ובאחרים כהתנהגות כמעט נורמטיבית. דוגמאות:

• "פפי, לוסי, בום": פפי מגדלת קנאביס בביתה, ובמהלך העלילה מכבדת את חברותיה בקוקאין.
• "הרגלים מגונים": צריכת סמים תופסת מקום מרכזי בסרט זה, שתחילתו באדם שמת כתוצאה מצריכת הרואין מורעל, והמשכו במנזר שבו אם המנזר ואחת הנזירות צורכות סמים באופן קבוע.
• "מה עשיתי שזה מגיע לי?": הילד עוסק במכירת סמים לחבריו ולשכנתו, אך נמנע מלצרוך אותם בעצמו.
• "חוק התשוקה": בתחילת הסרט פבלו קינטרו וחברו חואן מסניפים קוקאין, בהמשך הסרט פבלו מסניף יחד עם אחותו, וכאשר שוטר עורך חיפוש בביתו של פבלו ומוצא מעט קוקאין, הוא ממהר להסניף שורה.
• "קשור אותי! אהוב אותי!": מרינה, גיבורת הסרט, מתמכרת לסמים.
• "אהבת בשר ודם": בתחילת הסרט ממתינה הלנה, אישה צעירה, לסוחר סמים שיביא לביתה את הסמים שהזמינה.
• "לחזור": אגוסטינה מכינה ג'וינט מקנאביס שהיא מגדלת בחצר ביתה, ומציעה ממנו גם לאורחותיה. היא מדברת בשבחו של עישון הג'וינט.

הפושע אינו נענש

באחדים מסרטיו של אלמודובר נכללים מעשי פשע, ובכללם רצח והריגה, שהפושע אינו נענש עליהם. לעיתים הפשע מגיע לידיעת המשטרה, שאינה מצליחה להביא את הפושע למשפט, ולעיתים המשטרה כלל אינה יודעת על הפשע.

• בסרט "פפי, לוסי, בום" השוטר אונס שתי נשים, ובשני המקרים האונס אינו מגיע לידיעת המשטרה. במקרה הראשון הנאנסת מגייסת את חבריה כדי שיכו את השוטר, אך מתברר שהם הכו את אחיו התאום, החף מפשע. בהמשך הסרט השוטר מכה את אשתו, שעזבה אותו, מכות נמרצות, המביאות לאשפוזה. הוא אינו נענש על כך - להפך: בזכות זאת אשתו המזוכיסטית חוזרת אליו.
• בסרט "מה עשיתי שזה מגיע לי?" הורגת גלוריה את אנטוניו, בעלה, בעת ויכוח ביניהם, אך אינה נלכדת, חרף חקירת המשטרה.
• בסרט "קשור אותי! אהוב אותי!" חוטף ריקי את מרינה וכולא אותה, על מנת לזכות באהבתה, והיא אכן מתאהבת בו. לאחר שריקי שודד בלדרית סמים, היא מפעילה את חבריה המצטרפים אליה כדי להכותו.
• בסרט "עקבים גבוהים" רבּקה גורמת בזדון למות אביה בהיותה ילדה, ורוצחת את בעלה, אך בשני המקרים אינה נותנת את הדין על כך. במקרה השני חוקר הרצח מאוהב ברבּקה, ומחפש דרך לזכות אותה.
• בסרט "חינוך רע" האב מנולו וחואן הורגים את אחיו של חואן, איגנסיו, בכלך שהם נותנים לה הרואין טהור שתזריק לעצמה, במקום הרואין רגיל. אין התערבות של המשטרה במקרה המוות.
• בסרט "לחזור" הורגת נערה את אביה, ואישה רוצחת את בעלה ומאהבתו, בשני המקרים ללא עונש.

דיבורים (גם אל מי שאינו יכול לשמוע)

אלמודובר מעיד שהדמויות בסרטיו מאוד מילוליות - הן מדברות גם כאשר בן שיחן אינו מסוגל לשמוע או לענות. הדוגמאות שאלמודובר מביא:

• "אהבת בשר ודם": ויקטור עולה לקברה של אמו ומדבר אל מצבתה.
• "קיקה": קיקה מפטפטת באריכות עם הגווייה שאותה היא מאפרת, ובסצנה אחרת מדבר פול באזו אל קיקה הישנה.
• "קשור אותי! אהוב אותי!": ריקי מדבר אל מרינה, אך היא אינה יכולה לענות, משום שפיה חסום באגד מדבק.
• "נשים על סף התמוטטות עצבים": פפה משוחחת עם הפרחים ועם המשיבון שבביתה.

לדוגמאות אלה יש להוסיף את הדוגמה הבולטת ביותר (שנוצרה לאחר שאלמודובר כתב את דבריו אלה) - הסרט "דבר אליה": בניגנו משוחח ארוכות עם אליסיה בזמן שהוא מטפל בה אף על פי שהיא שרויה בתרדמת.

אלמודובר עמד על כוחן של המילים: "לדעתי, שתי שורות טובות של דיאלוג בפיה של דמות שפותחה היטב יעילות כמו האפקטים המיוחדים בסרט "שליחות קטלנית 2: יום הדין".

הקולנוע הוא חלק מהעלילה

אלמודובר העיד על עצמו: "תמיד גיליתי עניין בסרטים שמתארים את עולם הקולנוע. סרטים שעלילתם היא תעשיית הקולנוע עצמה, האנשים שמאחוריה, תפארתה ושפלותה". ואכן, ברבים מסרטיו של אלמודובר, הקולנוע הוא חלק מעלילת הסרט.

"חיבוקים שבורים" הוא סרט ארס פואטי, משום שבמידה רבה גיבורו של הסרט הוא הקולנוע עצמו. עלילת הסרט סובבת סביב צילומו והפקתו של סרט בשם "נשים ומזוודות", ובה משולב סיפור צילומו של סרט תיעודי אודות הפקת הסרט. מבקר הקולנוע יאיר רוה ציין כי זהו "סרט שעוסק ישירות בקולנוע, בכתיבה, ביצירה, באופן בו הקולנוע נכנע לחיים, אבל גם במקום שבו הקולנוע מסוגל לשכתב את החיים, ושיש לו כוחות של השבה לחיים – גם אם רק באופן סמלי" קדמו ל"חיבוקים שבורים" הסרטים "קשור אותי! אהוב אותי!" ו"חינוך רע", שגם בהם חלק מהעלילה מוקדש לצילומו של סרט.

מטיאו ולנה, גיבורי הסרט, צופים בסרטו של רוברטו רוסליני, "מסע לאיטליה", המוקרן בטלוויזיה. בסצנה מוצג זוג המבקר בפומפיי, ומדריך הטיולים מצביע בפניהם על בני זוג שהופתעו על ידי הלבה בעת שהיו חבוקים. לנה צופה בהתרגשות בסצנה זו, ומחבקת את מטיאו תוך הבעת תקווה שגם מותה יגיע בעת שהיא מחבקת את אהובה.

גם בסרטים נוספים של אלמודובר, צפייה בסרטי קולנוע היא חלק בלתי נפרד מעולמם של גיבורי הסרט:

• בתחילת הסרט "אהבת בשר ודם" מגיע ויקטור לביתה של הלנה, שבו הטלוויזיה מקרינה את סרטו של לואיס בוניואל, "Ensayo de un crimen". בין ויקטור להלנה מתפתח ויכוח, שבמהלכו נפלט כדור מאקדחה של הלנה, בדיוק ברגע שבו נורית ירייה בסרט שבטלוויזיה. הלנה מתעלפת, וויקטור, הממתין להתעוררותה, צופה בהמשך הסרט.
• בסרט "דבר אליה" צופה בניגנו בסרט אילם קצר, בן מספר דקות, בשחור לבן, ומספר עליו אחר כך לאליסיה בעודו סועד אותה. הסרט, "המאהב המתכווץ", הוא סיפור על מדענית ומאהבה. אותה מדענית רקחה שיקוי דיאטה מהפכני, שאמור להיות בעל תוצאות מהירות. המאהב לוגם את השיקוי על מנת לסייע לה, ובאופן בלתי צפוי מתחיל להתכווץ. בתוך זמן קצר הוא הופך להיות זעיר ממדים, כאצבעוני. הכיווץ מאיים לערער את יחסיהם של המדענית ומאהבה. בתחילה המאהב בורח, אולם היא רודפת אחריו לאורך כל הארץ, נפגשת עמו שוב, אהבתם פורחת, והיא לוקחת אותו עמה בקופסה קטנה לחדר השינה. בלילה, בעודם במיטה, נכנס המאהב הזעיר, שכל גודלו הוא כאצבע, אל תוך איבר מינה של אהובתו, במטרה לענג אותה, ולא יוצא ממנה עוד לעולם.
• בסרט "חיבוקים שבורים" הגיבורים לא רק צופים בסרטים, אלא העלילה כולה מספרת גם את סיפור הפקתו של סרט בו הבמאי הוא הגיבור הראשי של "חיבוקים שבורים". אחת הסצנות נצפית שלוש פעמים במהלך הסרט, כאשר מלאכת העריכה משתנה והסצנה משתנה בעקבותיה ויוצרת אצל הצופה גיחוך, עצב או התרגשות לחלופין.

לעיתים הגיבורים מצטטים סרטים נודעים שבהם צפו:

• בסרט "מבוך התשוקות" משכנעת סקסיליה את ריזה לקיים יחסי מין במטוס: "נעשה זאת כאן, כמו ב"עמנואל I".
• הסרט "עקבים גבוהים" עוסק ביחסיהן הסבוכים של אם ובתהּ, בקי ורבּקה. בשיחה ביניהן יוצרת רבּקה אנלוגיה בינה ובין הבת בסרטו של אינגמר ברגמן "סונטת סתיו", שבו האם משפילה את הבת כאשר היא מוכיחה לה שהיא מנגנת טוב ממנה.
• בסרט "פרח הסוד שלי" נזכרים גיבורי הסרט, אנחל וליאו, בסרטי קולנוע שבהם צפו, כהקבלה לחייהם:
  • אנחל מציע לליאו לבלות אתו, והיא מסרבת בנימוק שבעלה חוזר מחוץ למדינה, ומוסיפה: "זה מזכיר לי את הסרט 'הדירה' של בילי ויילדר", ואנחל עונה: "כן, גם לי. בסרט הזה שירלי מקליין מתאהבת באיש שאינו האיש האמיתי שאותו היא אוהבת".
  • ליאו ואנחל הולכים ברחוב, ואנחל שואל את ליאו: "זוכרת את "קזבלנקה", הפעם הראשונה שאינגריד ברגמן נכנסת לבית הקפה?". הוא ממשיך ומצטט את דבריו של האמפרי בוגארט בסרט: "זה היה בפריס. לעולם לא אשכח את היום הזה, היום שבו הגרמנים כבשו את פריס. הגרמנים היו לבושים באפור ואת בכחול".
  • בסצנת הסיום, כאשר ליאו ואנחל יושבים נינוחים אל מול האח בביתו, אומרת ליאו: "זה מזכיר לי את הסיום של עשירים ומפורסמים. שתי הידידות, שתיהן סופרות, שותות לבדן, הרחק מן העולם, לפני אח בוערת".

בנוסף, סרטיו של אלמודובר כוללים מחוות לסרטים נודעים ונודעים פחות בהיסטוריה של הקולנוע:

• את סרטו "מה עשיתי שזה מגיע לי?" תיאר אלמודובר כהולך בעקבות הנאו-ריאליזם האיטלקי.
• דמותה של הוּמה בסרט "הכל אודות אמא" מעוצבת לפי דמותה של בטי דייוויס, ושם הסרט הוא מחווה לסרט הקלאסי "הכל אודות חוה", בכיכובה של דייוויס, שבו צופים מנואלה ובנה אסטבן בתחילת הסרט "הכל אודות אמא". נינה תוקפת את מנואלה: "את תכננת הכל, בת זונה! בדיוק כמו איב הרינגטון", ובכך רומזת לעלילת "הכל אודות חוה".
• בסרט "חיבוקים שבורים" נכללת סצנה שבה פניה של לנה מזכירים היטב את פניה של אודרי הפבורן בסרט "סברינה" (להשוואה: לנה לעומת סברינה). בנוסף, "נשים ומזוודות", הסרט העומד במרכז העלילה של הסרט, הוא ציטוט של סרטו של אלמודובר עצמו, "נשים על סף התמוטטות עצבים", משנת 1988.

כל העולם במה

ערך מורחב – כל העולם במה

רבות מהדמויות בסרטיו של אלמודובר מופיעות בפני קהל, בדרך קבע או באופן חד-פעמי. פעמים רבות ההופעה היא חלק רב משמעות בעלילה.

• בסרט "פפי, לוסי, בום", בוֹם היא גיטריסטית וזמרת פאנק. בסרט משולבות הופעות שלה.
• בסרט "הרגלים מגונים" יוֹלנדה בל היא זמרת בקברט. היא נמלטת למנזר, ובו מארגנות הנזירות מסיבת יום הולדת לאם המנזר, שבמהלכה יולנדה, בליווי שלוש מהנזירות, שרה לכבודה של אם המנזר.
• בסרט "מטדור", דייגו מונטס הוא לוחם במלחמת שוורים שפרש בטרם עת עקב פציעתו בזירה. את הופעתו האחרונה בזירה הוא רואה בקלטת וידאו, ובה הוא מזהה בקהל את מריה קרדנל, ומבין שהעניין שלה בו החל זמן רב לפני פגישתם הראשונה.
• הסרט "חוק התשוקה" מספר את סיפורו של פבלו קינטרו, במאי קולנוע ותיאטרון. בין השאר הוא מביים את המחזה "הקול האנושי", שבו אחותו טינה מגלמת את התפקיד הראשי.
• פפה מרקוֹס, גיבורת הסרט "נשים על סף התמוטטות עצבים" היא שחקנית טלוויזיה.
• מרינה, גיבורת הסרט "קשור אותי! אהוב אותי!" היא שחקנית קולנוע, המופיעה בסרט שצילומו הוא חלק מהעלילה.
• בסרט "עקבים גבוהים", הופעה בפני קהל תופסת חלק מרכזי בעלילה. גיבורת הסרט, רֶבּקה, היא קריינית חדשות בטלוויזיה, שבאחת המהדורות יוצאת בהודעה אישית למאזינים, ומתוודה שרצחה את בעלה. אמהּ של רֶבּקה, בקי דל פאראמו, היא זמרת נודעת, המופיעה במדריד לאחר היעדרות ממושכת, ואת השיר הראשון בהופעתה, Piensa en Mi ("חישבי עלי"), מקדישה לבתהּ, הנמצאת המעצר. גיבור שלישי של הסרט הוא לטאל, דראג קווין המופיע במועדון ומחקה את בקי.
• בסרט "קיקה" אנדראה "המצולקת" היא כתבת טלוויזיה רודפת סנסציות, המנחה באופן תיאטרלי תוכנית טלוויזיה בשם "הגרוע ביותר של היום".
• הסרט "פרח הסוד שלי נפתח בסצנה שבה מגלמת מנואלה, במסגרת תרגול של רופאים, אישה המתבקשת למסור להשתלה את איברי בנה המנוח. בהמשך הסרט מעלים בלנקה ובנה אנטוניו מופע פלמנקו.
• הסרט "הכל אודות אמא" נפתח בסצנה דומה לסצנת הפתיחה של הסרט "פרח הסוד שלי". בהמשכו מופיעות שתי שחקניות, הוּמה ונינה, המופיעות בהצגה "חשמלית ושמה תשוקה". מנואלה, גיבורת הסרט, מחליפה את נינה באחד המופעים, וחברתה אגראדו נותנת מופע יחיד מאולתר בערב שבו מבוטלת ההצגה.
• הגיבורות הדומות של הסרט "דבר אליה" הן לידיה, שהיא לוחמת שוורים, הנפגעת במהלך פעילותה בזירה ושוקעת בתרדמת, ואליסיה, רקדנית בלט שנפגעה בתאונת דרכים, ושקעה אף היא בתרדמת.
• ריימוּנדה, גיבורת הסרט "לחזור" מפעילה מסעדה, ובערב שבו נערכת מסיבה במסעדה, היא שרה בפני קהל החוגגים.
• לנה, גיבורת הסרט "חיבוקים שבורים", היא שחקנית קולנוע מתחילה, המופיעה בסצנות אחדות בשני סרטים (סרט עלילתי וסרט דוקומנטרי) המצולמים בסרט.

מדריד כמרכז העלילה

מדריד, בירת ספרד, היא מקום ההתרחשות העיקרי של מרבית סרטיו של אלמודובר. בסרט "מבוך התשוקות" מתוארת מדריד כ"מרכז היקום". חריגה ממצב זה מתרחשת בסרט "הכל אודות אמא", שאמנם מתחיל במדריד, אך עיקר עלילתו מתרחש בברצלונה. בסרט "חיבוקים שבורים" מרחיקים הנאהבים לנה ומטיאו עד לנסרוטה שבאיים הקנריים, אך עיקר העלילה מתרחש במדריד.

נופיה של מדריד נשקפים בסרטים. בצורה מפורשת ניכר הדבר בתחילתו של הסרט "אהבת בשר ודם", שבה נולד ויקטור תוך כדי נסיעה של אמו באוטובוס לבית היולדות. מלווה של האם מרימה את ויקטור התינוק, מפנה אותו אל החלון, ואומרת לו "ראה ויקטור: מדריד". הנוף שנשקף מהחלון הוא שער אלקלה, שהוקם בסוף המאה ה-18 כשער כניסה לעיר.

באחדים מסרטיו מציג אלמודובר צעירים שעברו מהכפר למדריד (צעד שאף הוא עצמו עשה), ואתם מתגוררת סבתא (אם של הצעיר שעבר אל העיר), הכמהה לחזור לכפר, ובסופו של דבר מגשימה כמיהה זו. מוטיב זה מופיע בסרטים "מה עשיתי שזה מגיע לי?" ו"פרח הסוד שלי". גם בסרט "לחזור" נעות הגיבורות בין מדריד ובין הכפר.

זוויות צילום בלתי שגרתיות

אלמודובר משלב בסרטיו זוויות צילום בלתי שגרתיות, המפתיעות את הצופה. לדוגמה, בסרט "הכל אודות אמא", שבו כותב אסטבן ביומנו, הכתיבה מוצגת מנקודת מבטו של הנייר המביט בעט הכותב עליו. בסרט "לחזור" מגיעה ריימוּנדה אל קהל האבלות לקראת לווייתה של דודתה פאולה. האבלות המקיפות אותה לנחמה מצולמות ממעוף הציפור במבט מלמעלה. בסרט "קשור אותי! אהוב אותי!" נמצאים ריקי ומרינה במיטה שבתקרה שמעליה ישנה מראה בצורת פירמידה. צילום התקרה מראה את פעילותם של ריקי ומרינה כשהיא מוכפלת חמש פעמים. השתקפויות במראה משמשות גם בסרטים נוספים של אלמודובר להעצמת המסר הוויזואלי.

פסקול

סרטיו של אלמודובר מלווים בפסקול חושני, שבו שזורים לעיתים קרובות, כחלק מעלילת הסרט, שירים ישנים, שמילותיהם משקפות את הרגשות של גיבורי הסרט. דוגמאות:

• בסרט "חוק התשוקה" משמיע פטיפון קטע משירו של ז'אק ברל Ne me quitte pas (בצרפתית: "אל תעזבני") לקראת פרידתם של פבלו ואהובו חואן.
• בסרט "פרח הסוד שלי" יוצאת ליאו, הסובלת מהתנכרותו של בעלה, לפאב. בטלוויזיה הפתוחה בפאב שרה הזמרת המקסיקנית צ'וולה וארגס (Chavela Vargas) את השיר "En el último trago", המשקף את רגשותיה של ליאו: "אני רוצה לדעת מה הסיבה לאדישותך כלפי ... כל כך קשה לי לעזוב אותך, גם אם אני יודעת שאתה לא אוהב אותי יותר".
• בסרט "עקבים גבוהים" מופיעה בקי על הבמה ומקדישה לבתהּ רבּקה, הנתונה במעצר, את השיר Piensa en Mi ("חישבי עלי"). בהופעה אחרת מבוצע השיר Un año De Amor ("שנה של אהבה").
• בסרט "דבר אליה", בסצנה שבה לידיה נפגעת במהלך השתתפותה במלחמת שוורים ושוקעת בתרדמת נשמע קולה של הזמרת הברזילאית אליס רז'ינה - בשיר אהבה וגעגועים קורע לב (Por Toda A Minha Vida, מאת מוראיס וז'ובים). בסרט מופיע גם הזמר הברזילאי קייטנו ולוזו בדמות עצמו, שר בספרדית שיר אהבה עממי ישן - "קוקורוקוקו פלומה (Cucurrucucu Paloma)" - בביצוע מחודש ומרגש.

העלילה כמשל לספרד

בסרט "אהבת בשר ודם" מציג אלמודובר את המהפך שעברה ספרד ברבע האחרון של המאה העשרים. תחילתו של הסרט בהולדתו של ויקטור, באוטובוס המסיע את אמו ברחובות מדריד בדרך לבית היולדות. סופו של הסרט בהולדת בנו של ויקטור, במונית המסיעה את האם ברחובות מדריד בדרך לבית היולדות. דמיון זה בין האירועים מלווה בהבדלים דרמטיים ביניהם: בעת הולדת ויקטור הרחובות שוממים, עקב מצב החירום שהוכרז במדינה תחת שלטונו הרודני של פרנקו. בעת הולדת בנו של ויקטור הרחובות גדושים כלי רכב והומים אדם, בספרד הדמוקרטית. ויקטור מוּדע להבדל זה, ומספר לתינוק העומד להיוולד: "בספרד כבר מזמן שכחנו את הפחד" (למהפך זה חשיבות רבה גם מבחינתו של אלמודובר, משום שהצנזורה שפעלה בתקופת פרנקו לא הייתה מאפשרת יצירת סרטים כדוגמת אלה של אלמודובר).

התייחסות נוספת מופיעה בסרטו הראשון של אלמודובר, "פפי, לוסי, בום", שבו אומר השוטר: "במדינה זו, עם כל כך הרבה דמוקרטיה, אינני יודע לאן נגיע", ובכך מביע געגועים למשטרו של פרנקו.

בסרטיו האחרים של אלמודובר אין התייחסות ישירה כזו לגורלה של ספרד, אך Ernesto Acevedo-Muñoz בספרו "Pedro Almodóvar" רואה בסרטים אחדים את קורותיהם של הגיבורים כמשל לקורותיה של ספרד. כאשר הגיבור מתעמת עם זיכרונותיו, לדוגמה, רואה זאת Acevedo-Muñoz כמשל לצורך של ספרד להתעמת עם עברה. את סצנת האונס הפותחת את הסרט "פפי, לוסי, בום", בדומה לסצנות אונס אחרות בסרטיו של אלמודובר, הוא רואה כמשל לשלטון הדיכוי של פרנקו.

פילמוגרפיה

סרטים קצרים

• Film político (1974)
• Dos putas, o historia de amor que termina en boda (1974)
• Sueño, o la estrella, El (1975)
• Homenaje (1975)
• Caída de Sódoma, La (1975)
• Blancor (1975)
• 'Who's Afraid of Virginia Woolf?' (קדימון) (1976)
• Sea caritativo (1976)
• Muerte en la carretera (1976)
• Sexo va, sexo viene (1977)
• Salomé (1978)
• Folle... folle... fólleme Tim! (1978)
• הקול האנושי (2020)
• Extraña forma de vida‏ (2023)

סרטים בהם שיחק

לאלמודובר הופעות קצרות באחדים מסרטיו, וכן הופיע בסרטים של במאים אחרים. גם אחיו, אגוסטין, ואמו, פרנסיסקה קביירו, זכו להופיע בסרטיו.

• (1972) Vente a ligar al Oeste
• (1973) El Ataque de los muertos sin ojos
• (1974) Las Garras de Lorelei .... האיש בסירה
• (1978) ¿Qué hace una chica como tú en un sitio como éste?
• (1978) Un Hombre llamado Flor de Otoño
• (1979) Tiempos de constitución
• (1980) Arrebato .... גלוריה
• פפי, לוסי, בום (1980)
• מבוך התשוקות (1982)
• הרגלים מגונים (1983) .... נוסע באוטובוס
• (1983) Mar brava .... פוליסיה
• מה עשיתי שזה מגיע לי? (1984)
• חוק התשוקה (1987) .... דפנדיינטה
• הכל אודות אמא (1999)
• חינוך רע (2004) .... עוזר בבריכה של אנריקה

סרטים שכתב וביים או הפיק

• פפי, לוסי, בום (1980)
• (1982) Pestañas postizas (מפיק)
• מבוך התשוקות (1982) (מפיק)
• הרגלים מגונים (1983)
• מטדור (1986)
• חוק התשוקה (1987)
• נשים על סף התמוטטות עצבים (1988) (מפיק)
• עקבים גבוהים (1991)
• (1993) Acción mutante (מפיק)
• קיקה (1993)
• פרח הסוד שלי (1995)
• (1996) Mi nombre es sombra (מפיק שותף)
• אהבת בשר ודם (1997)
• (1998) Shampoo Horns (מפיק)
• הכל אודות אמא (1999)
• ילדים של אף אחד (2001) (מפיק)
• דבר אליה (2002)
• החיים בלעדיי (2003) (מפיק בפועל, יחד עם אגוסטין אלמודובר)
• חינוך רע (2004) (מפיק)
• נערה קדושה (2004) (מפיק בפועל)
• הסוד שמעבר למילים (2005) (מפיק בפועל)
• לחזור (2006)
• חיבוקים שבורים (2009)
• העור בו אני חי (2011)
• לעוף מהתרגשות (2013)
• השבט (2015) - מפיק
• חולייטה (2016)
• כאב ותהילה (2019)
• אמהות מקבילות (2021)

טלוויזיה

• שקרים חולפים (2023) - הפקה

פרסים ומועמדויות

פסטיבל קאן

שנה	קטגוריה	שם הסרט	סטטוס
2006	התסריט הטוב ביותר	לחזור	זכייה
1999	הבמאי הטוב ביותר	הכל אודות אמא	זכייה

מועמדויות וזכיות בפרס האוסקר

שנה	קטגוריה	שם הסרט	סטטוס
2002	הבמאי הטוב ביותר	דבר אליה	מועמדות
2002	התסריט הטוב ביותר	דבר אליה	זכייה
1998	הסרט הזר הטוב ביותר	הכל אודות אמא	זכייה
1989	הסרט הזר הטוב ביותר	נשים על סף התמוטטות עצבים	מועמדות

מועמדויות וזכיות בפרס גלובוס הזהב

שנה	קטגוריה	שם הסרט	סטטוס
2002	הסרט הזר הטוב ביותר	דבר אליה	זכייה
1998	הסרט הזר הטוב ביותר	הכל אודות אמא	זכייה

מועמדויות וזכיות בפרס גויה

שנה	קטגוריה	שם הסרט	סטטוס
2003	הסרט הטוב ביותר	דבר אליה	מועמדות
2003	הבמאי הטוב ביותר	דבר אליה	מועמדות
2003	התסריט הטוב ביותר	דבר אליה	מועמדות
1999	הסרט הטוב ביותר	הכל אודות אמא	זכייה
2000	הבמאי הטוב ביותר	הכל אודות אמא	זכייה
2000	התסריט הטוב ביותר	הכל אודות אמא	מועמדות
1991	הסרט הטוב ביותר	קשור אותי! אהוב אותי!	מועמדות
1991	הבמאי הטוב ביותר	קשור אותי אהוב אותי	מועמדות
1991	התסריט הטוב ביותר	קשור אותי אהוב אותי	מועמדות
1989	הסרט הטוב ביותר	נשים על סף התמוטטות עצבים	זכייה
1989	הבמאי הטוב ביותר	נשים על סף התמוטטות עצבים	מועמדות
1989	התסריט הטוב ביותר	נשים על סף התמוטטות עצבים	זכייה

מועמדויות וזכיות בפרס סזאר

שנה	קטגוריה	שם הסרט	סטטוס
2000	הסרט האירופאי הטוב ביותר	הכל אודות אמא	זכייה
2000	הסרט הזר הטוב ביותר	הכל אודות אמא	זכייה
1992	הסרט הזר הטוב ביותר	עקבים גבוהים	זכייה
1991	הסרט הזר הטוב ביותר	קשור אותי אהוב אותי	מועמדות

לקריאה נוספת

• פדרו אלמודובר, פאטי דיפוזיה וטקסטים אחרים, תרגום: ליה נירגד, הוצאת בבל, 2002.
• נעם טראוב, חלומות באספמיא: פענוח צפונות בשלושה סרטים של הבמאי פדרו אלמודובר, הוצאת גוונים, 2016.
• פדרו אלמודובר, החלום האחרון, אחוזת בית, 2024

• Ernesto Acevedo-Muñoz, Pedro Almodóvar, British Film Institute, 2007.

קישורים חיצוניים

• פדרו אלמודובר, ברשת החברתית פייסבוק
• פדרו אלמודובר, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• פדרו אלמודובר, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
• פדרו אלמודובר, באתר AllMovie (באנגלית)
• פדרו אלמודובר, באתר Box Office Mojo (באנגלית)
• פדרו אלמודובר, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
• פדרו אלמודובר, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• פדרו אלמודובר, באתר Discogs (באנגלית)
• פדרו אלמודובר, באתר DNCI
• פדרו אלמודובר, בארכיון הבימה
• אמיר קמינר, הגברים שלי בוכים, באתר ynet, 12 ביולי 2002
• פבלו אוטין, ‏אני רוצה להיות נערת אלמודובר, באתר גלובס, 29 ביוני 2006
• אורי קליין, עכבר העיר אונליין, חוקי התשוקה של אלמודובר, באתר הארץ, 1 ביולי 2009
• דני סגל, הרב הראשי הספרדי, באתר nana10‏, 4 ביולי 2009
• לואיז פראנס, חיבוקים חמים: אלמודובר ופנלופה קרוז בריאיון משותף, באתר nrg‏, 29 באוגוסט 2009
• נועם דביר, עכבר העיר אונליין, לביים את הנוף, באתר הארץ, 19 באוקטובר 2009
• יובל אברמוביץ', נוסח ספרדי, באתר ישראל היום, 7 באוקטובר 2011
• נטע הלפרין, עכבר העיר אונליין, מדבר אלינו: מה סוד ההצלחה של פדרו אלמודובר בישראל?, באתר הארץ, 9 באוקטובר 2011
• לירון סיני ואמיר בוגן, מבחן אלמודובר: מעיק או מבריק?, באתר ynet, 15 באוקטובר 2011
• אמיר קמינר, בוסתן ספרדי, באתר "ידיעות אחרונות", 8 ביולי 2016
• אמיר קמינר, אלמודובר: "אין לי תפיסה חיובית על הזדקנות - זה טבח", באתר ynet, 31 ביולי 2019
• ליאת לוי עזרן, גיבורות אקסצנטריות זקוקות לאאוטפיטים הולמים, באתר הארץ, 6 באפריל 2022
• פדרו אלמודובר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• פדרו אלמודובר (1949-), דף שער בספרייה הלאומית
• יובל פלוטקין, "החלום האחרון": האם הגאונות של פדרו אלמודובר נשמרת גם במעבר לספרות, באתר הארץ, 9 באפריל 2024
• אמיר קמינר, פדרו אלמודובר הוא הזוכה הגדול של פסטיבל ונציה, באתר ynet, 7 בספטמבר 2024