פוליטיקה של בולגריה
הפוליטיקה של בולגריה מתבססת על מערכת של דמוקרטיה פרלמנטרית ייצוגית על פיה ראש ממשלת בולגריה הוא הדמות הדומיננטית בעוד שלנשיא בולגריה תפקידים טקסיים בעיקר. הממשלה נשענת על רוב באספה הלאומית, הפרלמנטהחד ביתי במדינה. הרשות השופטת עצמאית מהרשות המבצעת והמחוקקת.
רקע
עריכהלאחר מלחמת העולם השנייה הוקמה הרפובליקה העממית של בולגריה שהייתה גרורה של ברית המועצות בגוש המזרחי. במדינה התקיים משטר קומוניסטי חד-מפלגתי. עם סתיו העמים ונפילת המשטר הקומוניסטי בגוש המזרחי התפרקה המערכת הקומוניסטית בבולגריה והוקמה הרפובליקה הבולגרית. בבחירות הראשונות לפרלמנט שהתקיימו במסגרת החוקה החדשה של בולגריה, באוקטובר 1991, זכתה מפלגת איחוד הכוחות הדמוקרטיים (SDS) בריבוי המושבים, לאחר שזכתה ב-110 מתוך 240 המושבים, ויצרה קבינט לבדה עם התמיכה של התנועה לזכויות וחירויות (בבולגרית בקיצור: DPS) הנתפסת באופן נרחב כמפלגה של המיעוט הטורקי האתני בבולגריה. עם זאת, ממשלתם התמוטטה בסוף 1992, וירשה אותה ממשלה טכנוקרטית שהורכבה מטעם המפלגה הסוציאליסטית הבולגרית (BSP), שכיהנה עד 1994, אז גם היא קרסה. הנשיא פיזר את הממשלה ומינה אחד זמני לכהן עד שניתן יהיה לקיים בחירות מוקדמות לפרלמנט בדצמבר.
המפלגה הסוציאליסטית הבולגרית ניצחה בבחירות הללו בדצמבר 1994 ברוב של 125 מושבים מתוך 240. עקב המשבר הכלכלי החמור בבולגריה בתקופת ממשלתה, נפלה ממשלתה של המפלגה הסוציאליסטית הבולגרית ובשנת 1997 מונתה ממשלה זמנית על ידי הנשיא, עד שניתן היה לקיים בחירות מוקדמות לפרלמנט באפריל 1997.
הבחירות באפריל 1997 הביאו לניצחון מוחץ לאיחוד הכוחות הדמוקרטיים, לזכות ברוב של 137 מושבים בפרלמנט, ואיפשרו להם להרכיב את הממשלה הבאה. זו הייתה לממשלה הפוסט-קומוניסטית הראשונה שלא התמוטטה וכיהנה את כהונתה המלאה בת 4 שנים עד 2001.
בשנת 2001 חזר לשלטון המלך לשעבר של בולגריה סימאון סקסקובורגותסקי הפעם כראש ממשלה מטעם התנועה הלאומית סימאון השני (בבולגרית קיצור: NDSV), לאחר שזכה במחצית (120) מהמושבים.[1] מפלגתו נכנסה לקואליציה עם ה-DPS והזמינה שני מתפקדים של ה-BSP (שישבו כעצמאיים). באופוזיציה היו שתי מפלגות השלטון בעבר - המפלגה הסוציאליסטית ואיחוד הכוחות הדמוקרטיים. בארבע השנים באופוזיציה סבלה ה-SDS מעריקתן של קבוצות פיצול רבות. מפלגת השלטון NDSV עצמה פרצה לגרעין פרו-ימני ולקבוצת שוליים פרו-ליברלית.[2] בולגריה נכנסה לנאט"ו ב-2004.[3] ב-2005 עד 2009 כיהן בתפקיד ראש הממשלה סרגיי סטאנישב.
בשנת 2002 הוחלף סטויאנוב כנשיא על ידי גאורגי פרבאנוב, מועמד מקואליציה של קבוצות שמאל ולאומניות בגיבוי ה-BSP, אשר הצהיר על כוונתו לא לסטות ממטרות החברות בנאט"ו ובאיחוד האירופי. פרבנוב נבחר מחדש באוקטובר 2006. בולגריה הפכה לחברה בנאט"ו ב-2004 וחברה באיחוד האירופי ב-2007.
ממשלתו של בוריסוב שקידמה שורה של צעדי צנע לא פופולריים הייתה מעורבת בפרשיות שחיתות ממשלתיות ועלייה במחיר החשמל גרמו לגל של הפגנות משמעותיות ב-2013. שבעקבותן התפטר בוריסוב בפברואר 2013.[4]
הרשות המבצעת
עריכהנשיא בולגריה
עריכה
ערך מורחב – נשיא בולגריה
נשיא הרפובליקה של בולגריה (בבולגרית: Президент на Република България) הוא ראש המדינה של בולגריה והמפקד העליון של צבא בולגריה. זוהי המשרה הרמה ביותר בממשל הבולגרי. מקום מגוריו הרשמי של הנשיא הוא במעון בויאנה שבסופיה.
ממשלת בולגריה
עריכה- ערך מורחב – ממשלת בולגריה
ממשלת בולגריה, או בשמה הרשמי מועצת השרים (בבולגרית: Ministerski săvet) היא הרשות המבצעת בבולגריה. הממשלה מונהגת על ידי ראש ממשלת בולגריה ושרים נוספים. כאשר חברי הפרלמנט ממונים לתפקידם, עליהם להתפטר מן הפרלמנט. לעיתים ובמטרה לשמור על איזונים פוליטיים. ניתן למנות שר אחד או יותר ללא תיק. מטה מועצת השרים נמצא במרכז הבירה סופיה.
הרשות המחוקקת
עריכה- ערך מורחב – האספה הלאומית הבולגרית
האספה הלאומית (בבולגרית: Народно събрание) היא הפרלמנט והרשות המחוקקת בבולגריה אשר מורכבת מבית מחוקקים יחיד ובו כ-240 נציגים, הנבחרים פעם בארבע שנים. היא הוקמה לראשונה ב-1879, אחרי היווצרות החוקה הראשונה בבולגריה - חוקת טרנובו. הנציגים נבחרים במחוזות בחירה ואחוז החסימה עומד על כ-4%. בבולגריה יש מערכת רב מפלגתית.
הערות שוליים
עריכה- ^ "2001: The "royal" prime minister". bnr.bg (באנגלית).
- ^ "Bulgaria's Ex-King Party Faces Split - Reports - Novinite.com - Sofia News Agency". www.novinite.com.
- ^ "19 Years after Bulgaria Joined NATO, Experts Comment on Its Importance and Challenges". www.bta.bg (באנגלית).
- ^ "Bulgaria protests: Clashes outside parliament". BBC. 2013-11-12. נבדק ב-2024-12-08.
