פורטל:ערכים מומלצים/ערכים/בניין מונדנוק
בניין מונדנוק הוא גורד שחקים בן 16 קומות השוכן בשדרת ג'קסון 53 מערב, באזור הלופ הדרומי בשיקגו. חציו הצפוני תוכנן על ידי משרד האדריכלים "ברנהם ורוּט" (Burnham & Root), ובנייתו החלה בשנת 1891. הוא בניין הלבנים בעל קירות נושאי עומס הגבוה ביותר שנבנה אי פעם, והראשון שנבנה באמריקה עם מסגרות פלדה לעמידות בפני רוחות. גרמי המדרגות בבניין מייצגים את השימוש המבני הראשון של אלומיניום בבניית מבנים. חציו הדרומי, שנבנה מאוחר יותר, בשנת 1893, תוכנן על ידי משרד האדריכלים הולאבירד ורוש (Holabird & Roche), והוא דומה בצבעיו ובחזותו לבניין המקורי, אך עיצובו מקושט יותר וקרוב יותר לתכנון המסורתי של אותה עת. עם השלמת בנייתו הוא היה בניין המשרדים הגדול בעולם. הצלחתו המסחרית הייתה זרז להתהוות אזור מסחר חדש וחשוב בדרום אזור הלופ.
ב-1938 שופץ הבניין באחד משיפוצי גורדי השחקים הגדולים הראשונים שבוצעו אי פעם. השיפוץ היה, בין השאר, חלק ממאמץ לחולל מהפכה באופן התחזוקה של בניינים מסוג זה, וכדי לנסות ולעצור את הריסתם של גורדי השחקים הישנים של שיקגו. ב-1979 נמכר הבניין לבעלים חדשים, שהחליטו לשחזרו למצבו המקורי. היה זה אחד משחזורי גורדי השחקים המקיפים ביותר שבוצעו. ב-1987 הכירה הקרן הלאומית לשימור היסטורי בפרויקט כאחד ממפעלי השיקום המובילים בארצות הברית. הבניין מחולק למשרדים בגדלים הנעים מ-23 ועד 560 מטרים רבועים. הבניין משרת בעיקר משרדים עצמאיים. הוא עמד למכירה בשנת 2007.
חציו הצפוני של הבניין בנוי מלבנים חומות-סגולות, המתרחבות בעדינות כלפי חוץ בבסיסו ובחלקו העליון. הוא כולל סדרה אנכית מתמשכת של חלונות הבולטים ממישור הקיר כלפי חוץ. חציו הדרומי מחולק אנכית על ידי לבנים בבסיסו, והוא בעל קרניז נחושת גדול בגגו. סדרת חלונות זכוכית בולטים בשני חצאיו, והם מעניקים למבנה מראה פתוח למרות גודלו. המונדנוק הוא חלק מרובע בית הדפוס בשיקגו, הכולל גם את בניין פישר, בניין מנהטן ובניין המושבה הישנה.
במהלך בנייתו כינוהו מבקרים רבים קיצוני מדי וחסר סגנון. אחרים מצאו בחוסר הקישוטיות שלו ביטוי טבעי לייעודו המסחרי וביטוי לחיי העסקים המודרניים. אדריכלים אירופאים שפעלו בראשית המאה ה-20 שאבו השראה מההקפדה ומהכוונה האדריכלית שבו להביע פונקציונליות. ב-1958 היה הבניין לאחד מהבניינים הראשונים שהוגדרו כ"ציון דרך אדריכלי של שיקגו". ב-1970 הוא התווסף לרשימה הלאומית האמריקאית של מקומות היסטוריים, וב-1976 הוא נוסף לרשימת ציוני הדרך ההיסטוריים הלאומיים של רחוב South Dearborn בשיקגו. מבקרים מודרניים התייחסו אליו כ"קלאסיקה", כ"ניצחון של עיצוב מאוחד", וכ"אחת החוויות האסתטיות המרגשות ביותר של האדריכלות המסחרית שאמריקה יצרה".