פורטל:תנועת החסידות/מאמר נבחר/4
רבי שניאור זלמן ברוכוביץ' מליאדי המכונה אדמו"ר הזקן (וביידיש:דעֶר אַלטעֶר רבי) מכונה גם הרב או בעל התניא והשולחן ערוך, (נולד בי"ח באלול ה'תק"ה ונפטר בכ"ד בטבת ה'תקע"ג) היה מתלמדיו הגדולים של המגיד ממזריטש. בהיותו בן 25 בלבד נבחר על ידי המגיד מתוך חמשה מתלמדי המגיד שהיו ראויים לכך לחבר שולחן ערוך על פי פסקי הרמ"א והמגן אברהם עם טעמי ההלכות, בו ישולבו גם פוסקים שהיו לאחר רבי יוסף קארו והנהגות בדרך הקבלה שאינם סותרות להלכה, שנקרא לבסוף שולחן ערוך הרב. מונה בשנת תקל"ו על ידי רבי מנחם מנדל מוויטבסק (שאז היה מנהיג החסידות לאחר פטירת רבו, עד לעיילתו ארצה בשנת תקל"ז עקב רדיפות המתנגדים) לרבם של החסידים ברוסיה. ערך ויכוחים רבים עם המתנגדים להוכחת צדקת שיטת החסידות. נאסר בשנת תקנ"ט עקב הלשנת המתנגדים כי הכספים שמעביר לארץ ישראל הינם ספי תמכיה בסולטן הטורקי ששלט אז בארץ ולחם בצאר הרוסי ומסייע למהפכה הצרפתית, והשתחרר לאחר 53 ימים בי"ט בכסלו לאחר שהוכח כי הוא חף מפשע. חסידי חב"ד רואים במאסרו ושחרורו קטרוג שמימי על תורת החסידות שהתבטל, שהתבטא בעולם הזה במאסרו ושחרורו, ומנים אותו חג הגאולה. ומשום כך נערכות ביום זה התוועדיות רבות על ידי חסדיו.