פיגוע מקרר התופת בכיכר ציון
פיגוע מקרר התופת בכיכר ציון התרחש ביום שישי, 4 ביולי 1975, כ"ה בתמוז ה'תשל"ה, בכיכר ציון בירושלים. בפיגוע נפגעו 75 אנשים, מתוכם 15 הרוגים ו-60 פצועים. ארגון הפת"ח נטל אחריות לפיגוע. יוזם הפיגוע היה אחמד ג'בארה, המכונה "אבו סוכר".
| חלק מהסכסוך הישראלי-פלסטיני | |
|---|---|
 | |
| כיכר ציון בשנת 1950 | |
| תאריך |
4 ביולי 1975  |
| מקום | כיכר ציון בירושלים |
| קואורדינטות | 31°46′55″N 35°13′10″E / 31.781944444444°N 35.219444444444°E |
| סוג |
פיגוע תופת |
| הרוגים |
15 |
| פצועים |
60 |
| מבצע |
 פת"ח |
|
(למפת ירושלים רגילה)   פיגוע מקרר התופת בכיכר ציון  | |
  | |
הפיגוע
עריכהביום שישי, 4 ביולי 1975, בסביבות השעה 9:30, הובא לכיכר ציון מקרר על ידי מחבל פלסטיני. המקרר עורר את חשדם של מספר אזרחים, אך כשפתחו את דלתו הוא נמצא ריק, משום שהמטען שהורכב משתי פצצות מרגמה, הוסתר בדפנות המקרר[1]. אזרחית התקשרה למוקד המשטרה 100 אך התקשתה להשיג מענה מתאים. המקרר התפוצץ סמוך לשעה 10:00 בטרם הגעתה של המשטרה, וגרם ל-13 הרוגים וכ-70 פצועים[2]. לאחר ארבעה ימים נותרו בבתי החולים 21 פצועים[3]. לאחר מות שניים מהפצועים עלה מניין ההרוגים ל-15. היה זה אחד הפיגועים הגדולים בהיקפם עד אז[4].
החקירה
עריכההמשטרה מינתה צוות חקירה מיוחד והפיצה קלסתרונים של מבצעי הפיגוע. גשרי הירדן נסגרו כדי למנוע את בריחת המבצעים[5]. על פי העדויות הובא המקרר למקום בטנדר פולקסוואגן כחול שחנה במגרש הרוסים. ברכב היו נהג, שנותר ברכב במהלך פריקת המקרר, וסבל שהוביל את המקרר בעגלת הובלה אל מקום הפיצוץ. העדים לא הצליחו למסור את מספר הרכב, גם לא בעזרת תהליך היפנוזה, למעט האות "ש" שציינה שהרכב הוא מאזור שכם. ניסיון לבדוק את כל הרכבים העונים לתיאור [6][7] לא העלה ממצאים. גם הקלסתרונים לא הביאו להתפתחות בחקירה.
במרץ 1976 גילה שוטר מכונית נפץ במזרח ירושלים, ובעקבות הגילוי נעצרה חוליית מחבלים. בחקירה סיפר אחד מאנשיה שבהיותו ברבת עמון נאמר לו שגיבור פיגוע המקרר הוא מתורמוס עיא, אולם ניסיון לאתר את המפגע לא צלח. ביוני 1976 נעצרה חוליה נוספת של הפת"ח מטול כרם, ואנשיה הצביעו על אחמד ג'בארה כיוזם הפיגוע. בספטמבר 1976 נעצר ג'אברה עם כניסתו לישראל. לאחר חקירת שירות הביטחון הכללי הודה ג'אברה שתכנן את הפיגוע יחד עם באסם טבילה משכם. הפיגוע בוצע על ידי טבילה שהיה הסבל, וערבי נוסף ששימש כנהג, בעוד ג'בארה עזב את ישראל בבוקר הפיגוע, לפני הפיצוץ[8].
בפברואר 1977 פורסם דבר מעצרם של חברי החוליה שביצעו את הפיגוע בעיתונות[9]. ביוני 1977 נדון ג'בארה למאסר עולם ועוד 30 שנות מאסר[10].
המפגעים
עריכהג'בארה שחי שנים רבות בדרום אמריקה ובשיקגו, נתפס לאחר כשנה ונגזר עליו מאסר עולם ועוד 30 שנה במצטבר. הוא שוחרר מהכלא ביוני 2003, לאחר ריצוי 27 שנים, כמחווה של הדרג המדיני לרשות הפלסטינית, לקראת פסגת עקבה[11]. הוא מת ברמאללה מהתקף לב ב-17 ביולי 2013, בגיל 78[12]. "גיבור מבצע המקרר", כפי שכונה, זכה ללוויה צבאית ולדברי הוקרה מיושב ראש הרשות הפלסטינית, אבו מאזן, שיוצג על ידי המזכיר הכללי של משרדו, ועל ידי גורמים בכירים אחרים של תנועת פת"ח והרשות הפלסטינית[13].
באסם טבילה המשיך לנסות להוציא פיגועים אל הפועל, אך הוא נמלט מישראל כיומיים לפני שהחוקרים עלו עליו, לאחר שהעריך שג'בארה נעצר. הוא היה מאמן חבלה של הפת"ח בדמשק במשך מספר שנים ולאחר מכן עבר לירדן והיה בכיר בפת"ח שם. לאחר הסכמי אוסלו ביקשה הרשות הפלסטינית להתיר לטבילה לשוב ליהודה ושומרון, אך ישראל סירבה[14].
השפעות הפיגוע
עריכהבעקבות הפיגוע התרחשו מהומות בשוק מחנה יהודה, ובשכונת מוסררה על התפר בין מערב ומזרח ירושלים[15] שבהן ניסו יהודים לפגוע בערבים. רדיו אש"ף שידר שיר הלל למפגעים והסביר את יעילות מעשי הרצח ההמוניים להשגת המטרה[16].
לזכרם של נרצחי הפיגוע נקרא בית כנסת בשכונת נווה יעקב בירושלים בשם "בית ציון ואוהל איתן". מדי שנה בכ"ה בתמוז, נערכת אזכרה בבית הכנסת לחללי הפיגוע עם בני משפחותיהם של הנרצחים.
הנרצחים
עריכההנרצחים[17]:
- דוד כהן, בן 46 מירושלים
- יורם זיזובי, בן 41 מירושלים
- יוסף (ז'וז'ו) אמר, בן 40 מירושלים[18]
- מאיר ורוזה צימרמן ובתם אהובה מאילת
- רבקה ומיכאל בן-יצחק מירושלים. הותירו שני ילדים קטנים. בשנת 1978 החל מוזיאון ישראל להעניק את "פרס מוזיאון ישראל לאיור ספר ילדים על שם בן-יצחק" על שמם.
- דאוד חורי, בן 50 מנצרת
- נדיה חאמד, בת 25 ממזרח ירושלים
- פאטמה חאמד, בת 35 ממזרח ירושלים
- עריב מחמד אבו חדיג'ה ממזרח ירושלים
- שבתאי טשיקוהשוילי, בן 10
שניים מהפצועים קשה נפטרו בהמשך:
חנן אביטל, שהיה חייל משוחרר טרי באותו הזמן, היה אחד מ-60 הפצועים בפיגוע. בעקבות פציעתו הוא שכב למעלה משנה בבתי חולים וזכה למספר ביקורים של רבי שלמה קרליבך שעימו הוא היה מיודד. לאחר החלמתו אביטל החליט לערוך פסטיבל זמר חסידי לילדים בבנייני האומה ולאחר מכן הקים את מקהלת פרחי ירושלים[21].
קישורים חיצוניים
עריכה- רצח בירושלים, דבר, 6 ביולי 1975
- כך פוענח פיגוע 'מקרר התופת' בירושלים, באתר ערוץ 7
- צבי סופר, באותו היום, באותו מקום: נס ההצלה הכפול בכיכר ציון באתר col
הערות שוליים
עריכה- ^ אזהרה מפני אשליה מסוכנת, דבר, 8 ביולי 1975
- ^ אילן גור, המקרר שהתרומם באויר, דבר, 6 ביולי 1975
- ^ נמשך האיפול על חקירת הפיצוץ, דבר, 9 ביולי 1975
- ^ יעל גרינפטר, היום לפני 36 שנה: מקרר תופת התפוצץ בכיכר ציון בירושלים, באתר הארץ, 4 ביולי 2011
- ^ המשטרה הפיצה קלסתרוני האנשים שהביאו מקרר־התופת לככר־ציון, דבר, 6 ביולי 1975
- ^ המשטרה הפיצה קלסתרוני האנשים שהביאו מקרר־התופת לככר־ציון, דבר, 6 ביולי 1975
- ^ 1 2 נמשכים המעצרים, דבר, 8 ביולי 1975; המשך
- ^ מקרר התופת בכיכר ציון, באתר המרכז למורשת המודיעין
- ^ נעצרו אנשי חוליית הטירור שהניחה מקרר־התופת בי־ם, דבר, 7 בפברואר 1977
- ^ מאסר־עולם למחבל "מקרר־התופת" בככר ציון, דבר, 28 ביוני 1977
- ^ מבצע פיגוע מקרר התופת בירושלים שוחרר מהכלא, באתר גלובס, 3 ביוני 2003
- ^ אליאור לוי, מת אבו סוכר, יוזם פיגוע המקרר בשנות השבעים, באתר ynet, 17 ביולי 2013
- ^ Palestinian Media Watch
- ^ כך פוענח פיגוע "מקרר התופת" בירושלים, באתר השב"כ
- ^ דני רובינשטיין, חומת העוינות בירושלים, דבר, 11 ביולי 1975
- ^ אהוד יערי, המחבלים מסבירים מעלותיה של "שיטת הטבח ההמוני", דבר, 6 ביולי 1975
- ^ שמות הנפגעים בפיצוץ בכיכר ציון, דבר, 6 ביולי 1975
- ^ יוסף ז'וז'ו אמר ז"ל, באתר laad.btl.gov.il
- ^ מעצרים בשכם לאחר תפיסת כלי נשק, דבר, 10 ביולי 1975; המשך
- ^ היום לוויית יצחק בזם, דבר, 27 ביולי 1975
- ^ דודו כהן, פרחים בצמרת - בגליון השבוע, באתר ערוץ 7, 9 בפברואר 2012