פיודור וינברג
פיודור ויקטורוביץ' וינברג (ברוסית: Фёдор Викторович Винберг; 27 ביוני 1868 – 14 בפברואר 1927) היה קצין בצבא הצאר במלחמת העולם הראשונה, מו"ל ועיתונאי, שנמלט לגרמניה לאחר מהפכת אוקטובר. פרסומיו עסקו כמעט אך ורק בתעמולה אנטישמית קיצונית, הוא היה הראשון שפרסם את הפרוטוקולים של זקני ציון בגרמנית והיה הראשון שהטיף בגלוי לרצח עם כולל של העם היהודי.
ביוגרפיה
עריכהוינברג נולד בקייב למשפחה בעלת שורשים גרמניים. אביו, ויקטור פיודורוביץ' וינברג, היה גנרל. ב-1893 הצטרף לצבא וב-1911 הועלה לדרגת קולונל. לפני מלחמת העולם הראשונה היה פעיל בתנועה הימנית הקיצונית "ברית העם הרוסי" והיה אחראי על פרסומיה. במלחמה היה קצין בגדוד הפרשים הבלטיים ולאחר מהפכת פברואר (1917) עזב את הצבא. לאחר מהפכת אוקטובר נכלא על ידי הבולשביקים באשמת בגידה בממשלת המעבר הרוסית. הוא נכלא, שוחרר ב-1918, הצטרף לצבא הלבן ועבר לגרמניה. ב-1919 היה כבר חלק מקהילת הגולים הרוסים בברלין.
לאחר מלחמת העולם הראשונה ומהפכת אוקטובר הקומוניסטית ברוסיה, זרמו לגרמניה בכלל ולברלין בפרט עשרות אלפי גולים רוסים, ימנים, בני אצולה ומלוכנים שנמלטו מפני רדיפות הקומוניסטים. עבור קבוצה זו הייתה מהפכת אוקטובר חלק ממזימה יהודית. וינברג החל להוציא בברלין כתב עת ברוסית בשם "קרן אור" (Луч света) ועיתון גרמני-רוסי בשם "פריזיב" (Prizyv). בעיתון זה פרסם קטעים מן הפרוטוקולים של זקני ציון בגרמנית כטיעון בעד הצעתו המפורשת שיש להשמיד את כל היהודים. באווירה ששלטה אז בגרמניה, בעיקר בקרב החיילים המשוחררים והימין, היוו הפרוטוקולים הסבר סביר לתבוסתה הבלתי-מתקבלת-על-הדעת של גרמניה ותדלקו את "אגדת תקיעת הסכין בגב". בשנת 1920 הביא וינברג, יחד עם גרמני-בלטי בשם לודוויג מילר פון האוזן, את הספר המלא של הפרוטוקולים לדפוס בגרמניה ומכר מיד 100,000 עותקים, עד 1933 נמכרו בגרמניה יותר משלושים מהדורות של הספר והוא נפוץ במאות-אלפי עותקים. אחד המושפעים העיקריים מהפרוטוקולים היה האידאולוג הנאצי אלפרד רוזנברג, שהשפיע על תפיסת עולמו של אדולף היטלר.
עקב מעורבותו של וינברג ושל שאר אנשי "פריזיב" בפוטש של קאפ, נאלץ וינברג לעזוב את ברלין ועבר למינכן. במינכן הכיר אישית את אדולף היטלר ואלפרד רוזנברג והוציא את חיבורו האנטישמי, האנטי-קומוניסטי והמלוכני "הדרך אל הצלב" (ברוסית: Крестный путь, בגרמנית: ויה דולורוזה). ב-1922 נחשד בשותפות לרצח ולדימיר דימיטרייביץ' נבוקוב, אביו של ולדימיר נבוקוב ונמלט לפריז, שם מת ב-1927.
לקריאה נוספת
עריכה- אוטו פרידריך, לפני המבול, ברלין 1933-1918, ירושלים: הוצאת כרמל, 2010 עמ' 96-97
- טום רייס, האוריינטליסט עמ' 228-233, כתר ספרים, 2007.
