פיוטה
פיוטה (שם מדעי: Lophophora williamsii) הוא מין קקטוס שגדל באמריקה, וממנו מופק הסם והאלקלואיד ההלוצינוגני מסקלין. מכונה גם "פטריית השטן", "מזון האלים", "המורה של העוצמה" או "הפטרייה הקדושה".
 פיוטה
| |
|---|---|
 | |
| מצב שימור | |
 | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צומח |
| מערכה: | בעלי פרחים |
| מחלקה: | דו-פסיגיים |
| סדרה: | ציפורנאים |
| משפחה: | צבריים |
| סוג: | Lophophora |
| מין: | פיוטה |
| שם מדעי | |
 Lophophora williamsiiקולטר, 1894 | |
מוכרים כעשרה סוגים עם ריכוזי אלקלואידים שונים.
הפיוטה שימש שבטים שונים כצמח קדוש, שראו בו כמאפשר חיבור, תקשור וקבלת מסרים מעולם הרוחות. השבטים השתמשו בו כמעין מדריך בתחומים שונים, החל מרפואה ועד לזמני זריעה, נישואין וטקסי התבגרות למיניהם.
הפיוטה היא קקטוס נטול קוצים ועליה ציציות שיער בצבע לבן עד כתמתם. צבעה משתנה מירוק זית בהיר ועד לירוק כהה בתלות בעוצמת החשיפה לאור. הפריחה בחודשים אפריל–ספטמבר. הפרחים עדינים, צבעם לבן, ורוד וסגול בהיר. הפרי ורוד סגלגל ומתוק. כל פרי מכיל בין 3 ל-30 זרעים שחורים עם נקודה חומה.
הפיוטה גדלה במדבריות ארצות הברית ומקסיקו. בשל ההשפעה הפסיכדלית של הפיוטה, נאספו באופן בלתי חוקי כמויות אדירות של הקקטוס למטרות מסחריות. לכנסיית האינדיאנים בארצות הברית ניתן אישור מיוחד לגדל ולאסוף פיוטה, תחת פיקוח ממשלתי ולמטרות מסורתיות בלבד.
הסופר והאנתרופולוג קרלוס קסטנדה תיאר את השפעותיו של המסקלין המופק מהפיוטה בספריו, ביניהם "משנתו של דון חואן", "מסע לאיכטילאן".
הכנסייה הילידית האמריקאית וטקס הפיוטה
עריכההכנסייה הילידית האמריקאית (Native American Church - NAC) הוקמה במקור באוקלהומה וממשיכה לפעול בעיקר בארצות הברית וקנדה. חסידיה מאמינים בהוויה עילאית – הרוח הגדולה, אשר פועלת באמצעות מגוון רוחות. ישו ממלא תפקיד בולט באמונותיהם ולעיתים מושווה לרוח צמח הפיוטה [2].
מאמצע המאה ה-19, השימוש בצמח הפיוטה התרחב צפונה לתוך המישורים הגדולים של ארצות הברית, וככל הנראה הפך לדת מובהקת ב-1885 בקרב שבטי הקיווה והקומאנצ'י של אוקלהומה. לאחר 1891, הקקטוס התפשט במהירות צפונה עד קנדה וכיום נהוג לעשות בו שימוש בקרב יותר מ-50 שבטים. בשנת 1951, כחמישית משבט הנאוואחו ב-1951 נהגו בדת הפיוטה, כפי שעשו שליש מהילידים האמריקאים באוקלהומה ב-1965. ב-1977 הכנסייה טענה לכ-225,000 חסידים. כיום, השימוש בפיוטה בקרב הכנסייה מהווה מסורת דתית הנהוגה ברוב השמורות בארצות הברית ובקנדה[3].
האמונה בקקטוס הפיוטה משלבת אלמנטים ילידיים אמריקאיים ואלמנטים נוצריים. באופן כללי, התורה הפיוטיסטית מורכבת מאמונה באל עליון אחד (הרוח הגדולה), העוסק בבני אדם באמצעות רוחות כמו ציפור המים המסורתית או רוחות הרעמים הנושאות תפילות לאלוהים. בשבטים רבים צמח הפיוטה מתגלם כרוח פיוטה, הנתפסת שוות ערך לאלוהים או לישו בהקשרים תרבותיים שונים[3]. קקטוס הפיוטה נאכל בטקס הדתי, ומאפשר תקשורת עם אלוהים והרוחות באמצעות התבוננות וחזון, ומעניק כוח רוחני, הדרכה, תוכחה וריפוי. לדברי חברי הכנסייה, מטרת הפיוטה היא: "לנקות את המוח. המוח מתפקד בכל מיני אופנים, חושב על הרבה דברים. כשאתה לוקח את התרופה, הכוח של רוח האלוהים נמצאת בתוכה"[4].
הטקס נמשך כל הלילה. הוא מתחיל בסביבות השעה שמונה בערב ביום שבת ומסתיים ביום ראשון בבוקר. הטקס בדרך כלל מתבצע באוהל הטיפי או מבנה טקסי אחר עם מזבח בצורת חצי סהר עם אש. הטקס כולל ארבעה חלקים: תפילה, שירה, אכילת הפיוטה והתבוננות שקטה[3][4].
ארבעה מנחים מובילים את הטקס:
1. המנהיג (אינו כומר או מתווך). 2. מתופף ראשי. 3. איש הארזים (אדם הממיין מוטות ארזים לפי גודלם, אורכם וסטנדרטים ספציפיים שלהם). 4. מפקד כיבוי אש.
הכלים בהם נעשה שימוש בטקס הם: סיר ברזל, חתיכת עור של צבי/אייל לראש התוף, חבל ואבנים בעזרתם קושרים את ראש התוף על הסיר, מקל תיפוף, רעשן, משרוקית מעצם של נשר, אשכול מרווה, מקל, נוצות, כלים לפיוטה, בד מזבח, דלי מים, שק קטורת ארז, שקית טבק, קליפות תירס או נייר לסיגריות ומקל להבערת אש[4].
מלבד החפצים הכרוכים בשימוש בטקס, השירים ששרים הם ייחודים ומשמעותיים. שיר הוא כמו תפילה עבור הכנסייה הילידית, והוא פועל בצורה של תקשורת בין כל הישויות המעורבות בטקס, והם מאמינים כי הוא חזק מאוד[4].
באמצעות הטקס, אנשים חווים לעיתים קרובות גילויים אישיים או חוויות קוגניטיביות שיכולות להוביל למחילה על חטאים, הקלה על חולי גופני, תחושת קהילתיות גדולה ואימוץ דרך חיים מוסרית ואתית. על אף שניתן למצוא את הכנסייה הילידית בכל רחבי ארצות הברית, כל שבט מבצע את הטקס בצורה קצת שונה[4].
הטקס יכול להיות רלוונטי כמעט לכל אדם ממספר סיבות: הסיבה הרגילה היא לרפא אדם חולה, אולם אפשר ללכת לטקסים הללו גם בשביל להודות על כך שאדם נרפא, להתפלל למען אדם אהוב, לחגוג ימי הולדת וחגים ולעזור לאדם הסובל מבעיה מסוימת[4].
ניתן לסכם את טקס הפיוטה כטקס שנמשך כל הלילה וכולל תקשורת עם אלוהים או כל ישות מטאפיזית אחרת, התאחדות עם האחר ועם העצמי. הטקס כולל את הפעולות של שירה, תיפוף, תפילה ואכילת הפיוטה, אשר אלו נחשבות כצורות תקשורת עם אלוהים, והחוויה הכללית של טקס הפיוטה מאפשרת השתקפות, הארה או הזיה ויזואלית ושמיעתית[4].
קישורים חיצוניים
עריכה
הערות שוליים
עריכה- ^ פיוטה באתר הרשימה האדומה של IUCN
- ^ Why Can the Native American Church Still Use Peyote?, Learn Religions (באנגלית)
- ^ 1 2 3 Native American Church | Peyote Religion, Ceremonies & History | Britannica, www.britannica.com (באנגלית)
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 Peter N. Jones, The Native American Church, Peyote, and Health: Expanding Consciousness for Healing Purposes, Contemporary Justice Review 10, 2007-12, עמ' 411–425 doi: 10.1080/10282580701677477