פיורנטינה

פיורנטינה
מידע כללי
שם מלא	מועדון הכדורגל פיורנטינה
כינוי	"La Viola" (הסגול); "Viola" (הסגולים); "Gigliati" (השושנות)
תאריך ייסוד	26 באוגוסט 1926 כ-A.C. Fiorentina; הוקם שנית ב-1 באוגוסט 2002 כ-ACF Fiorentina
אצטדיון	ארטמיו פרנקי, פירנצה ; (תכולה: 43,147)
בעלים	רוקו ב. קומיסו (98%); עמותת "פירנצה ויולה" (2%)
מאמן	רפאלה פלאדינו
ליגה	סרייה א'
	www.acffiorentina.com
תלבושת
תלבושת בית	תלבושת חוץ

פיורנטינה (באיטלקית: ACF Fiorentina) היא קבוצת כדורגל איטלקית הממוקמת בפירנצה שבטוסקנה. המועדון הוקם בשנת 1926 אחרי איחוד של שתי קבוצות, והוקם מחדש בשנת 2002 אחרי פשיטת רגל. צבעי קבוצת הכדורגל במקור היו אדום-לבן, אך הם שונו לסגול-לבן בשנת 1928. מאז, נודע המועדון בכינויו הייחודי "ויולה" (סגול). הקבוצה שיחקה בליגה העליונה באיטליה, הסרייה א', ברוב שנות קיומה, ובה היא משחקת גם כיום. לקבוצה 2 תוארי "סקודטו" (אליפויות איטליה) בעונות 1955/1956 ו-1968/1969, 6 תוארי "קופה איטליה" (הגביע האיטלקי), וגביע אירופה למחזיקות גביע אחד מעונת 1960/1961. מאז 1931 משחק המועדון באצטדיון ארטמיו פרנקי המכיל 43,147 מקומות.

היסטוריה

תצלום קבוצתי של המועדון בעת עונת האליפות הראשונה ב-1955/1956

תצלום קבוצתי של המועדון בעת עונת האליפות השנייה ב-1968/1969

תחילת הדרך והתואר הראשון

המועדון הוקם ב-26 באוגוסט 1926, כאיחוד של הקבוצות "ליברטאס" ו"קלאב ספורטיבו פירנצה" על ידי הלאומן הפשיסטי לואיג'י רודלפו, שקידם את האיחוד הנ"ל. מטרת האיחוד הייתה לתת לעיר פירנצה ייצוג הולם במרכז הבמה שתתחרה עם הקבוצות החזקות מצפון-מערב איטליה. אחרי התחלה לא יציבה, עם 3 עונות בליגות הנמוכות באיטליה, עלתה פיורנטינה לסרייה א' לראשונה בשנת 1931, ובעונה זו גם עברה לשחק באצטדיון ארטמיו פרנקי, בו היא משחקת עד היום (לאחר שעבר מספר שינויים ושיפוצים) האצטדיון היה בזמנו פלא הנדסי מודרני ייחודי בעולם. בעונות אלו, על מנת להתמודד בליגה העליונה עם הקבוצות החזקות, הביאה פיורנטינה חיזוק בדמות פדרו פטרונה מאורוגוואי, שכונה "אל ארטילרו" (המפציץ). למרות ההתחלה הטובה וסיום במקום הרביעי בעונתה הראשונה, ירדה הקבוצה עונה לאחר מכן לליגה השנייה, אך חזרה במהרה לליגה הבכירה בעונות שלאחר מכן. המועדון זכה בתואר הראשון שלו, הקופה איטליה, בעונת 1939/1940, אך לא הצליח להתרומם מעבר לכך בשנים אלו עקב פריצת מלחמת העולם השנייה.

הסקודטו הראשונים והצלחה באירופה

את שנות ה-50 התחילה הקבוצה בצורה טובה, כשסיימה באופן קבוע בחמשת המקומות הראשונים בליגה בכל עונה. המועדון זכה באליפות הראשונה שלו בעונת 1955/1956, כשבשורתיו מככבים: השוער גויאנו סארטי, המגינים סרג'ו גרבאטו ופרנצסקט רוזלה, והקשרים גויאדו גראטון, ג'וזפה צ'יאפלה ואלדו סקרהמוצ'י, כאשר הצמד ההתקפי הבולט בשנים אלו היו הברזילאי ג'וליניו והארגנטינאי-איטלקי מיגל מונטורי שהבקיעו את רוב שערי הקבוצה. בעונה זו סיימה פיורטינה ראשונה בהפרש של 12 נקודות מהסגנית מילאן, והפכה להיות גם הקבוצה הראשונה מאיטליה שמשחקת בגביע אירופה לאלופות ואף הגיעה עד לגמר ב-1957, אך הפסידה 0–2 לריאל מדריד החזקה של אלפרדו די סטפנו. בארבע העונות הבאות סיימה הקבוצה במקום השני בליגה, ובעונת 1960/1961 זכתה שנית בגביע האיטלקי (ה"קופה איטליה"), ואף הייתה הזוכה הראשונה בגביע אירופה למחזיקות גביע באותה העונה. לאחר מכן נחלשה מעט ובשנים הבאות סיימה הקבוצה במקומות 4–6 בליגה, אך ב-1966 זכתה בקופה איטליה ובגביע מיטרופה.

בעונת עונת 1968/1969 זכתה פיורנטינה שנית ב"סקודטו", באופן מפתיע יחסית, לאחר מאבק משולש עם מילאן וקליארי שאף הובילו את הליגה בחלקים הראשונים של העונה. לאחר מכן, סיימה הקבוצה במקום החמישי, ומשם דעכה והפכה לקבוצת אמצע טבלה, ואף הייתה בסכנת ירידה בעונות 1972–1978. בשנת 1974 הוויולה זכו בגביע האנגלו-איטלקי, ושנה לאחר מכן בקופה איטליה השלישי. בשנים אלו כיכבו בקבוצה שחקנים צעירים כמו וינצ'נזו גואריני, מורנו רוגי ומעל כולם ג'אנקרלו אנטוניוני, שהפך להיות כוכב וסמל הקבוצה. ממוצע הגילאים הנמוך של הקבוצה בשנים אלו הקנה לה את הכינוי "פיורנטינה יה-יה".

סמל המועדון בתקופת פלאביו פונטלו בשנות ה-80

בשנת 1980 נקנתה הקבוצה על ידי פלאביו פונטלו, ששינה את המנון המועדון והלוגו שלו (מהלך שספג ביקורת על ידי האוהדים), אך חיזק את הקבוצה במהרה עם שחקנים יוקרתיים כגון פרנצ'סקו גרציאני וארלדו פצ'י מטורינו, דניאל ברטוני מסביליה, דניאלה מסארו ממונצה ופייטרו ורכובוד מ-קומו. הקבוצה נבנתה סביב אנטוניוני, ובעונת 1981/1982 התחרתה עם יובנטוס על תואר האליפות ראש בראש, אך הפסידה בנקודה אחת בלבד במשחק האחרון של העונה כשסיימה רק בתיקו מאכזב עם קליארי (כאשר באמצע העונה סובל הכוכב אנטוניוני מפציעה שהשביתה אותו להמשך העונה). מנגד זכתה יובנטוס בבעיטת עונשין מפוקפקת במשחקה במחזור האחרון, ניצחה וזכתה בתואר.

השנים הבאות היו לא יציבות מבחינת פיורנטינה, שהתנדנדה בין צמרת הליגה למאבקי ירידה בחלק מהעונות. הקבוצה גם רכשה מספר שחקנים שהפכו לכוכבים בעתיד - רמון דיאס ורוברטו באג'ו הצעיר.

שנות התשעים: מהליגה השנייה אל פסגת הכדורגל האיטלקי

מתחילת שנות ה-90 ועד אמצע העשור הייתה הקבוצה בתקופת בצורת, כאשר בעונת 1989/1990 נלחמה על חייה בליגה והצליחה לשרוד במשחק האחרון של העונה, וזאת על אף שבאותה העונה הצליחה להעפיל עד לגמר גביע אופ"א, בו הפסידה ליובנטוס 3–1 בסיכום שני המפגשים. לאחר מכן, המועדון נכנס לסחרור כלכלי בעקבות קשיים כלכליים של הבעלים פונטלו, שהתחיל למכור שחקנים על מנת לשמור על הקבוצה בחיים. האוהדים מחו כנגד הבעלים ברחובות, ואחרי מספר הפגנות מחאה נמכר המועדון למפיק הסרטים המפורסם מריו צ'צ'י גורי. צצ'י גורי מצידו השקיע רבות במועדון כשרכש את בריאן לאודרופ, שטפן אפנברג, פרנצסקו ביאנו, והמפורסם שבהם היה גבריאל בטיסטוטה, שהפך לסמל המועדון בשנות ה-90. עונת 1992/1993 הייתה טראגית עבור הסגולים, כאשר צ'צ'י גורי האבא נפטר בתחילת העונה, והוחלף בניהול המועדון על ידי בנו - ויטוריו צ'צ'י גורי. צ'צ'י גורי הבן פיטר את המאמן לואיג'י רדיס לאחר תבוסה נגד אטאלנטה, ומינה את אלדו אגרופי במקומו. התוצאה הייתה קטסטרופלית: פיורנטינה, שהתחילה לא רע את העונה, סבלה מירידה חדה ביכולתה ושרשרת הפסדים שהפילה אותה לתחתית הטבלה. הקבוצה ירדה לסרייה ב' במשחק האחרון של העונה. למזלה של הקבוצה באטיסטוטה, שהובא מספר שנים קודם לכן, שכיכב בשורותיה והיה אהוב הקהל, החליט להישאר במועדון על אף הירידה. באטיסטוטה הוביל את המועדון, כמעט רק במו רגליו, בחזרה אל הליגה הראשונה באיטליה, הסרייה א', עונה אחת בלבד לאחר שירדה הקבוצה לסרייה ב'.

עם החזרה לסרייה א' זכה המועדון להימנות מחדש על הקבוצות הגדולות של איטליה- מועדון אקסקלוסיבי, שכונה בשם "שבע האחיות" על שום שבע הקבוצות שנחשבו לגדולות באיטליה. המאמן קלאודיו ראניירי גיבש את הקבוצה סביב כמה כוכבים שהובילו את פיורנטינה לפסגת הכדורגל האיטלקי בשנים הבאות. השחקנים הבולטים בקבוצה באותן שנים היו באטיסטוטה, הקשר הפורטוגלי רוי קושטה, הקשר האיטלקי אנג'לו די ליוויו, המגן הגרמני ירג היינריך והשוער פרנצ'סקו טולדו. הישג השיא של הקבוצה בשנים אלו הייתה זכייה פעמיים בגביע האיטלקי, הקופה איטליה, בשנת 1996 ובשנת 2000. בשנת 1999 הייתה פיורנטינה חלק ממאבק האליפות ולפרקים נראה שהיא צועדת לעבר זכייה בסקודטו, אליפות איטליה, אחרי שנים של בצורת. שורה של הפסדים לקראת סיום העונה פינתה את הבמה לקבוצות לאציו ומילאן, שנאבקו ראש בראש עד המחזור האחרון שבסופו הוכתרה מילאן לאלופת איטליה. עם זאת, פיורנטינה העפילה לליגת האלופות לראשונה בתולדותיה, אך הודחה כבר בסיבוב השני.

שנות האלפיים: הפירוק והחזרה לקדמת הבמה

בסוף עונת 1999/2000 עזב כוכבה הגדול ביותר של הקבוצה בעשור האחרון, גבריאל באטיסטוטה, ועבר לקבוצת רומא שזכתה באליפות עונה לאחר מכן, הרבה בעזרתו, ולמאמן הקבוצה מונה מאמנה של נבחרת טורקיה, פתיח טרים. פיורנטינה עברה עונה קשה אשר במהלכה לא יכלה הקבוצה לשלם משכורות וחובותיה הגיעו להיקף של כ-50 מיליון דולר. לבסוף הורדה ליגה בעונת 2001/2002 והועברה לשליטת מפרק משפטי. לקראת עונת 2002/2003 הכריז המועדון על פשיטת רגל ופורק לחלוטין מנכסיו.

באוגוסט 2002 המועדון הוקם שנית תחת השם "פלורנציה ויולה" (Associazione Calcio Fiorentina e Florentia Viola) עם בעלים חדש, דייגו דלה ואלה, והוצב בליגה הרביעית - סרייה C2. השחקן היחידי בסגל שנשאר בקבוצה שירדה לליגה הרביעית הוא אנג'לו די ליוויו, ועל כך זוכרים לו אוהדי הקבוצה "חסד נעורים" ומחשיבים אותו לשחקן חשוב בתולדות המועדון. המועדון זכה בקלות יחסית באליפות הליגה, ובעקבות הגדלת הסרייה ב' בקיץ 2003, המועדון דילג על הליגה השלישית (C1) ועלה ישירות לסרייה ב'. לאחר מכן, הורשה המועדון להיקרא בשמו המקורי, "פיורנטינה" (או A.C.F Fiorentina). העלייה הבלתי שגרתית אמנם עוררה מחלוקת, אך פיורנטינה סיימה את עונת 2003/2004 במקום ה-6, שהקנה בעקבות הגדלת הליגה הראשונה מקום בפלייאוף נגד הקבוצה במקום ה-15 של הסרייה א', פרוג'ה. הוויולה השלימו עלייה מדהימה של 4 ליגות תוך 3 שנים, לאחר ניצחון בסיכום שני משחקים 1–2.

בעונתו הראשונה של המועדון המחודש בסרייה א' הקבוצה הבטיחה את הישרדותה רק במחזור האחרון, עם שוויון נקודות עם היורדות ורק בזכות הובלה בטבלה הפנימית עימן. לקראת עונת 2005/2006 רכשה פיורנטינה את חלוץ נבחרת איטליה, לוקה טוני, אשר זכה בתואר מלך השערים של הסרייה א' עם 31 שערים ב-38 משחקים, מספר הכיבושים הרב ביותר לעונה בסרייה א' מאז 1958, מה שזיכה את טוני בפרס נעל הזהב האירופית. פיורנטינה סיימה עונה זו במקום הרביעי, מקום אשר היה אמור להקנות לה השתתפות במוקדמות ליגת האלופות, אך עקב פרשת הטיית משחקים שנחשפה בתום העונה, נשלל מקומה של פיורנטינה באירופה, ועם תחילתה של עונת 2006/2007 הופחתו ממאזנה 15 נקודות (לאחר ערעור). למרות ההפחתה, סיימה פיורנטינה את העונה במקום ה-5 והעפילה לגביע אופ"א לעונה הבאה.

למרות עזיבתו של טוני לבאיירן מינכן, פתחה פיורנטינה באופן מרשים את עונת 2007/2008, ובתקשורת כבר דובר עליה כמתמודדת מפתיעה לתואר הסקודטו. באירופה הגיעה הקבוצה להישג יחסי כשהצליחה להעפיל לחצי גמר גביע אופ"א אך נעצרה על ידי גלאזגו ריינג'רס בפנדלים. באמצע העונה חלה ירידה מסוימת ביכולת הקבוצה, ולבסוף היא הסתפקה במקום הרביעי המוביל להתמודד בליגת האלופות בעונה הבאה. בעונה לאחר מכן המשיכה הקבוצה בהצלחה היחסית שלה וסיימה במקום הרביעי בליגה בפעם השנייה ברציפות.

בעונת 2009/2010 התחילה הקבוצה בצורה טובה בליגה, אך נחלשה בהמשך. במקביל, באירופה הקבוצה זכתה להצלחה כשהדיחה את אולימפיק ליון אחרי קאמבק מרשים מהפסד חוץ, וכמו כן ניצחה את ליברפול במשחקה בבית. היא העפילה לשלב הנוק אאוט לראשונה בתחרות החדשה של ליגת האלופות מבחינתה, אך הודחה על ידי באיירן מינכן (שסיימה לבסוף כסגנית אלופת הטורניר) בגין יתרון בשערי חוץ, עם שער שנוי במחלוקת שאושר לטובת מינכן. ב"קופה איטליה" הודחה הקבוצה רק בחצי הגמר, ובליגה סיימה במקום ה-11 ולא הצליחה לשחזר את הצלחתה מהעונות הקודמות.

בתחילת אותה עונה הכריז נשיא המועדון אנדרה דלה ואלה שהוא מתפטר מתפקידו, ושכל מחויבותיו עוברות למריו קוגניני וגרם לזעזוע במועדון.

2010 - 2019

ביוני 2010 איבדו הויולה את מאמנם סזאר פרנדלי, עד אז המאמן בעל הקדנציה הארוכה ביותר בהיסטוריית המועדון, שעזב את המועדון לטובת אימון נבחרת איטליה. במקומו מונה שחקן העבר סינישה מיכאילוביץ'.

הקבוצה לא התחילה בצורה טובה את עונת 2010/2011 ונשארה במקום האחרון זמן מה, אבל השתפרה ולבסוף סיימה במקום התשיעי. באמצע העונה שלאחר מכן, בעקבות יכולת גרועה של הקבוצה, פוטר מיכאילוביץ' בנובמבר 2011 ובמקומו מונה דליו רוסי. לאחר שיפור מסוים חלה שוב ירידה ביכולת הקבוצה שנאבקה על חייה בליגה. במהלך עונה זו התרחש אירוע חריג, כאשר המאמן רוסי החליף את הקשר אדם ליאליץ' הסרבי מוקדם יחסית, והשחקן מחא כפיים באופן סרקסטי כמחאה על החילוף המוקדם. המאמן הגיב באופן חריף כאשר החל לתקוף את השחקן פיזית, והמועדון מצידו פיטר את המאמן בעקבות עניין משמעתי זה, ורוסי הוחלף על ידי שחקן העבר וינצ'נצ'ו גואריני באופן זמני עד לסיום העונה. בסיום העונה הקבוצה הצליחה להישאר בסריה א', כשסיימה במקום ה-13.

על מנת להחיות את המועדון מהעונות הקשות, משפחת דלה ואלה השקיעה באופן משמעותי בקבוצה החל מאמצע 2012, כשרכש לא פחות מ-17 שחקנים, ומינה את וינצ'נצו מונטלה למאמן. הקבוצה החלה את עונת 2012/2013 בצורה טובה, ולבסוף סיימה במקום הרביעי בליגה, מה שהקנה לה כרטיס להשתתפות במסגרת הליגה האירופית בעונה הבאה.

המועדון עשה חילוף של מספר שחקנים לקראת עונת 2013/2014: יקיר האוהדים סטבאן יובטיץ' נמכר באמצע 2013 למנצ'סטר סיטי תמורת 30 מיליון יורו, אדם ליאליץ' לרומא ואלסיו צ'רצ'י לטורינו, כאשר במקומם רכש המועדון, בין השאר, את מריו גומז, ג'וזיפ איליץ' ואנטה רביץ'. במהלך העונה הגיעה הקבוצה ל-16 האחרונות בליגה האירופית ונעצרה על ידי יובנטוס בשמינית הגמר. בליגה סיימה הקבוצה במקום הרביעי, וכסגנית מחזיקת הקופה איטליה לאחר שהפסידה בגמר 1–3 לנאפולי.

את עונת 2014/2015 התחילה הקבוצה בצורה טובה, ובחלון העברות של ינואר מכרה את הכוכב חואן קוואדראדו לצ'לסי האנגלית תמורת 30 מיליון יורו, והצליחה לשאול את מוחמד סלאח בתמורה, שפרץ בחצי השני של העונה אצלה. בליגה האירופית המועדון טיפס עד לשלב חצי הגמר, שם הודח על ידי סביליה הספרדית שזכתה לבסוף בתואר. בסרייה א' סיימה הקבוצה במקום הרביעי פעם נוספת, והעפילה לליגה האירופית בעונה לאחר מכן. בקיץ 2015 פוטר מונטלה מהקבוצה והוחלף על ידי פאולו סוזה, שבעונתו הראשונה הגיעה הקבוצה למקום החמישי, ובעונתו השנייה סיימה במקום השמיני בלבד ולא הצליחה להעפיל לתחרויות האירופיות. לפיכך, פוטר סוזה ביוני 2017 ובמקומו מונה סטפאנו פיולי. קפטן המועדון דוידה אסטורי נפטר במפתיע במרץ 2018, בגיל 31 בלבד, והמועדון הפריש את המספר 13 לכבוד זכרו. באפריל 2019 לאחר 2 עונות בהן לא הצליחה הקבוצה להתרומם, ואף סיימה את עונת 2018/2019 במקום ה-16 בלבד, מרחק 3 נקודות מירידת ליגה, התפטר פיולי מתפקידו.

עידן קומיסו (2019 ואילך)

ב-6 ביוני 2019 נמכר המועדון למולטי מיליונר רוקו קומיסו תמורת כ-160 מיליון יורו. המכירה סימנה את סוף עידן משפחת דאלה ואלה במועדון לאחר 17 שנים. וינצ'נצו מונטלה מונה למאמן הקבוצה לקדנציה שנייה במועדון במהלך ההכנה לעונת 2019/2020.

בעונת 2021/2022 חזרה פיורנטינה לחלק העליון של הטבלה, סיימה במקום השביעי בסרייה א' וחזרה להתמודד במפעלים האירופיים. בינואר של אותה העונה נמכר חלוץ הקבוצה דושאן ולאחוביץ' ליובנטוס תמורת 75 מיליון יורו.

בעונת 2022/2023 סיימה פיורנטינה במקום החמישי, המקנה כרטיס למוקדמות הליגה האירופית בעונת 2023/2024. הקבוצה לא עלתה לשלב הבתים, אך בקונפרנס ליג סיימה את שלב הבתים במקום הראשון, המקנה עליה לשמינית גמר המפעל.

סגל שחקנים

נכון ל-1 באוקטובר 2024

מס'		עמדה	שם
1	איטליה	שוער	פייטרו טרצ'אנו
2	ברזיל	בלם	דודו
3	איטליה	מגן	כריסטיאנו ביראגי (קפטן)
4	איטליה	קשר	אדוארדו בובה (בהשאלה מרומא)
5	קרואטיה	מגן	מרין פונגרצ'יץ'
6	איטליה	בלם	לוקה רניירי
7	איטליה	חלוץ	ריקרדו סוטיל
8	איטליה	קשר	רולנדו מנדרגורה
9	ארגנטינה	חלוץ	לוקאס בלטראן
10	איסלנד	חלוץ	אלברט גודמונדסון (בהשאלה מגנואה)
11	צרפת	קשר	ז'ונתן איקונה
15	איטליה	בלם	פייטרו קומוצו
20	איטליה	חלוץ	מואיזה קן

מס'		עמדה	שם
21	גרמניה	מגן	רובין גוסנס (בהשאלה מאוניון ברלין)
22	ארגנטינה	בלם	מתיאס מורנו
23	איטליה	קשר	אנדראה קולפאני (בהשאלה ממונצה)
24	מרוקו	קשר	אמיר ריצ'רדסון
28	ארגנטינה	בלם	לוקאס מרטינס קוארטה
29	צרפת	קשר	יאסין עדלי (בהשאלה ממילאן)
30	איטליה	שוער	תומאסו מרטינלי
32	איטליה	קשר	דנילו קטאלדי (בהשאלה מלאציו)
33	איטליה	מגן	מייקל קאיודה
43	ספרד	שוער	דויד דה חאה
53	דנמרק	שוער	אוליבר כריסטנסן
65	איטליה	מגן	פביאנו פאריסי
99	חוף השנהב	חלוץ	כריסטיאן קואמה